מהו מניע את המעגן האובססיבי? מה גורם לו לפעול בדרך כל כך לא רציונלית? עיגון היא בעיה המעסיקה את עולם המשפט היהודי מזה אלפי שנים וגם לאחרונה תופס הנושא כותרות בשל כמה מעגנים סדרתיים. מה אם כך המניע לתופעה? קרימינולוג בכיר, ופסיכולוג קליני מנסים לשפוך אור על התופעה.
פרופ' משה אדד היה ראש החוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן במשך שנים רבות. הוא התמחה בתחומי הפסיכולוגיה והמשפטים וזכה בפרס ישראל לשנת 2010. חשבתי שדווקא מי שמבין את מניעיהם של עבריינים המגלים לעתים דפוס דומה למעגנים, יוכל לשפוך מעט אור על תופעת המעגן העברייני.
פרופ' אדד, בשל מה אדם מוכן לשבת בכלא, לאבד את משפחתו, את רשיון הנהיגה שלו, למעשה לשאת במחירים גבוהים מאוד ובלבד שלא יתיר את אשתו מעגינותה?
אני סבור שהדבר נובע בעיקר מהצורך בשליטה, שכן שליטה היא צורך בסיסי. זה מניע לפעולות אנושיות רבות והעיגון היא תופעה קיצונית של הצורך הזה.
תוכל לפרט?
האדם באשר הוא, מעוניין באופן בסיסי להוכיח את עצמו. למה הכוונה בהקשר שלנו? לכך שהדרך שלו מתאפשרת על ידי חוויית השליטה וכמו שניתן לראות, לא תמיד האמצעים לכך הם חיוביים. ישנם כאלו שתחושת השליטה שלהם, מגיעה מעצם השליטה בזולת. באמצעות חוויית השליטה באחר, אדם יכול לחוש שהוא שולט במציאות הפרטית שלו. זה עלול להוביל לתגובה מאוד לא נורמטיבית של עיגון עקשני לאורך זמן, שכן אם המעגן ישחרר את הזולת, הוא יאבד את השליטה בעולמו שלו.
כיצד אדם חווה שליטה, אם הוא נכנס בסופו של דבר לריצוי עונש בכלא? כלא הוא מקום בו השליטה של אדם בחייו היא מינימלית, הוא אינו אדון עד לעצמו.
נכון. אבל הוא בכל זאת שולט באדם אחר שתלוי בו. לא רק האשה העגונה תלויה בו אלא גם מערכת שלמה של משפחה ובתי דין התלויים ברצונו הטוב ובהחלטותיו. כך הוא חש שליטה גם במקום כמו תא הכלא.
האם יש סימנים מקדימים להתנהגות צפויה בעתיד של מעגן כזה?
לעניות דעתי כן. אין כאן איזו בשורה יוצאת דופן: סימנים של עקשנות, העדר פתיחות, העדר מוכנות לפשרות באופן כללי, כל אלו עלולים להביא בעתיד לצרות צרורות.
לא כולם יכולים לזהות סימנים בזמן התאהבות וחוסר שיקול דעת רציונלי. יש אפשרות להיערך לאפשרות עתידית של עיגון גם אם אין פעמוני אזהרה המצלצלים כרגע?
זוג צריך מראש להגיע להסכם שיצמצם את אפשרויות העיגון למינימום…
אבל לא כל זוג שמגיע להירשם לנישואין מוכן לשמוע על כך.
כאן רושמי הנישואין, כמו הרבנים, חייבים לעשות בחכמתם. לעשות ככל יכולתם להביא את הנישאים להסכם כבר בראשית הדרך.
הסכמי קדם נישואין אפקטיבים לגבי מי שמושך את מתן הגט כדי לזכות בהישגים חומריים, נניח. המעגנים ה"מקצועיים" המונעים כדבריך מרצון לשליטה, האובססיביים, הם לא יתרשמו ממנו.
אני לא מקבל את זה. הסכמים כאלו בחלט יצמצמו את האפשרות לעיגון ואיננו יכולים לדעת היכן עובר הגבול של כל מעגן.
אבל שוב, העונשים הקבועים בהסכם או בחוק על מעגנים אובססיביים, לא אפקטיביים.
ועדיין, מדובר באחוז קטן מאוד.
מה לדעתך הדרך לפעול כנגד אותו מיעוט?
שאלה מאוד קשה, היות שהסיבה להתנהגותו של המעגן עלולה להיות חלק מהפרעת אישיות או מחלת נפש, מדובר בשאלה מאוד אינדיבידואלית למעגן הספציפי בכל תיק שכזה.
גם הד"ר עמית פכלר, פסיכולוג העובד בבית החולים "גהה" ומנהל המכון לטיפול רגשי, המרכז הקליני הבינתחומי באוניברסיטת חיפה, נדרש על ידי לאותן השאלות.
ד"ר פכלר, אתה יכול לרדת להבנת נפשו של מעגן אובססיבי?
איני יכול לתת פרופיל נפשי ספציפי לכל מעגן. באופן כללי, נראה שלב העניין נמצא בכך שמבחינה נפשית הוא לא יכול לשחרר, עד כמה שהדבר עלול להשמע פשטני.
תוכל לפרט?
יש בפסיכולוגיה תחום ששמו "יחסי אובייקט" המעניק הסבר תיאורטי לדינמיקה שיש לכל אחד 
מאתנו עם הדמויות שבתוכו.
תוכל לתת דוגמא מהשטח?
כן. קיימת דוגמא טובה לעניין במילותיו של אהוד מנור ששרה ריקי גל: "אמא, איך בדמי, בעמקי נשמתי, דעתך נחושה". כלומר, אמא כבר איננה, אבל הדוברת עדיין נותנת לדמות האם שבתוכה כוח ומילים. יש דיאלוג של כל אחד מאתנו, לא מודע פעמים רבות, והדיאלוג הזה משפיע על דרך גידול הילדים שלנו ובחירת בני הזוג שלנו. אצל כולנו הדבר מאוד מורכב, לא תמיד הרגש הזה מיטיב. יש ביחסים הללו אשמה, חרטה, החמצה וכו'. יש כאלו שהדינמיקה שלהם עם הדמויות הללו הן ברמת סכסוך גבוהה.
סכסוך פנימי?
כן. התסמונת הזו מוסברת באמצעות תיאוריית יחסי אובייקט, כדמות מופנמת מאוד חזקה ורודנית. למשל: כל אחד מכיר את הסיטואציה בחיים, בה לא התקבל למשהו שהוא מאוד רצה, או החמיץ הצלחה כלשהי. ואז מגיע הקול הפנימי הקטן הזה שאומר "לא באמת מגיע לך טוב". זה כשיש אובייקט מופנם שהוא רודני. השאלה מה עוצמתו של האובייקט הזה אצל כל אחד.
אצל אשה מוכה, הדמות הפנימית הזו היא בדרגת פוטין. דמות השולטת בכל וקובעת את סדר היום. יש אנשים אחרים, שאצלם הקול הזה הוא בסך הכל קריאת בינניים מספסלי האופוזיציה והם יודעים להתמודד אתו ולהמשיך הלאה.
"בלעדייך, אני חצי בן אדם"
יש כאלו שהיחסים הללו מעוותים אצלם במיוחד. כך למשל נוצרים סטוקרים. מה חושב סטוקר? "היא ואני נועדנו להיות יחד". הוא לא מבין מה הבעיה שהוא שולח לה 80 סמסים ביום. הרי היא בסוף תבין. והוא קנאי אליה למרות שאין ביניהם שום קרבה. כך גם המעגן. מבחינתו, הם יפרדו על גופתו המתה, גם אם באופן פרקטי הם כבר לא זוג וחיים בנפרד.
יש למעגן חוסר יכולת לראות עצמו כאינדיבידואל עצמאי?
נכון. השיר שאומר "בלעדייך אני חצי בן אדם" זה בדיוק העניין. אין בו שום דבר רומנטי אלא חולני. הם שרים יפה, אבל זה לא הבעת אהבה רומנטית, אלא "אני כלום בלעדייך" ולכן גם את לא תהיי בלעדיי. את יכולה לקחת את הבית והאוטו אבל לא את עצמך. את לעולם לא תקבלי גט ותשארי קשורה אלי מבפנים. לעולם.
נשמע חולני לגמרי
בהחלט יש בזה אלמנטים פסיכופתיים. זה אדם שאינו מכיר בזולת כאובייקט העומד בפני עצמו. המעוגנת, היא רק משקף אותו ועומדת ביחס אליו ללא שום מאפיין עצמאי בעיניו, היא חלק ממנו.
אם כך האמצעים שלנו לכפות את שחרור העגונה על המעגנים מסוג זה, אינה אפקטיבית.
ייתכן. אבל אפשר לומר זאת על כל עבריין. אף אחד הרי לא רוצה להיות עבריין ואנחנו לא יודעים מהיכן העונש כבר מרתיע, איפה הקו עובר בחישובי הכדאיות של עבריין אם לפעול או לא.
—
