מדריך למשתמש:
ההלכות סודרו בסדר כרונולוגי וחולקו לשלוש תקופות
1. משעת הפטירה ועד ללוויה
2. תקופת השבעה
3. תקופת השלושים והשנה הראשונה
כל תקופה בנויה על פי סדר הפעולות ההגיוני והנכון ביותר . אנו ממליצים לפעול על פי ההנחיות וההסברים המופיעים באתר. ניתן להזמין חוברת המאגדת בתוכה את כל ההלכות והעצות הארגוניות אשר הופקה על ידי "צהר" במיוחד בשבילכם.
כאשר קרוב משפחה משבעת הקרובים אב/אם אח/ות בן/בת בן זוג נפטר, הקרובים נחשבים אוננים, תקופת האנינות היא משעת הפטירה עד לסיום הטיפול בכבודו של הנפטר ובקבורתו.היהדות רואה חשיבות עצומה בטיפול בכבודו של המת ובכל הסידורים הנוגעים לכך כגון , לוויה, קבורה וכדו'. בשל כך פטרה היהדות את האבלים מקיום מצוות עשה כמו גם מתפילה תפילין וברכות. לכן חל איסור על עיסוק אחר שאיננו מוקדש לכבודו של הנפטר. יש להקדיש את מירב המאמצים הארגוניים , הנפשיים והמשפחתיים לסידור הלוויה וארגונה.עד שעת הלוויה יש להקפיד על ההלכות הבאות : – אסור להסתפר, לרחוץ את כל גופו (פנים ידים ורגלים מותר) או להתבשם . – אסור לעשות מלאכה – אסור לאכול בשר או לשתות יין – חל איסור על קיום ייחסי אישות. אנינות בשבת (כאשר המת לא נקבר עד לאחר השבת)בשבת לא נוהגת האנינות ולכן חייב האונן בכל המצוות מותר ללכת לבית הכנסת ולאכול בשר ויין.
טהרה
עד להלוויה חברה קדישא מטפלת בכבודו של הנפטר, רוחצת אותו , מנקה את גופו וסורקת את שערו. לאחר הנקיון מלבישים את הנפטר על פי מנהגי ישראל בתכריכים – מערכת בגדים לבנים מבד פשוט. אם הנפטר הוא גבר מטהרים אותו גברים ואם הנפטרת היא אישה מטהרות אותה נשים. בכל שלב משלבי הטהרה מקפידים המטהרים לשמור על כבודו של המת בצורה מירבית ונמנעים אפילו מדיבור מיותר שאינו לצורך תהליך הטהרה. לאחר הטהרה מועבר הנפטר לבית הלוויות לצורך הספדים והמשך הלוויה.
הלוויה
הלווית המת היא מצווה גדולה ביותר הנכללת במצוות "ואהבת לרעך כמוך". אין צורך ללבוש בגדים שחורים בהלוויה או במשך ימי האבל בכלל.אין מורטים שיער ואין פוגעים בגוף מתוך צער על הנפטר.
מי משתתף בלוויה?
בלוויה צריכים להשתתף שבעת הקרובים, וכן קרובי משפחה. רבים מחברי הנפטר באים לחלוק לו כבוד אחרון וללוות אותו בדרכו האחרונה.
מה דינם של ילדים קטנים?
אין חובה על השתתפות קטנים בלוויה אולם הדבר אפשרי. יש להתייעץ עם פסיכולוג או עם רב לפני קבלת החלטה בנושא זה.
מה דינם של הכהנים?
אם קרובי המשפחה הם כהנים אזי עליהם לנהוג בדיני אבלות ככל אדם. כאשר הכהנים אינם קרובי משפחה משבעת הקרובים , חלות הלכות מיוחדות אשר מונעות מהם כל מגע או קרבה עם מת. יש להתייעץ עם רב על מנת לקבל הדרכה בשאלה זו.
בית הלוויות–תחילת הלוויה נעשית בד"כ בבית הלוויות , אולם אשר נמצא בבית הקברות או בסמוך לו. באולם זה מונחת הגופה ושם נישאים ההספדים הראשונים על הנפטר.
הקריעה
מצוות חכמים היא לקרוע על שבעת הקרובים והם: אב/אם אח/ות בן/ת ובן הזוג. מנהג זה מסמל אבלות וצער על הנפטר.
כיצד מתבצעת הקריעה ?
בעבר נהגו לקרוע בשעת הפטירה אולם כיום מקובל לקרוע את הבגד בתחילת הלוויה על ידי איש החברה קדישא. איש החברא קדישא לגברים ואשת החברא קדישא לנשים (או קרוב משפחה) קורעים בסכין או מספריים את שפת הבגד והאבל ממשיך את הקריעה בעצמו. את הקריעה מבצעים בעמידה בחלק הקדמי של החולצה / הכתונת / השמלה
היכן מתבצעת הקריעה ?
לרוב מבצעים את הקריעה בבית הקברות. מנהג יוצאי אשכנז לקרוע לפני תחילת הלוויה. מנהג יוצאי ספרד לקרוע לאחר הקבורה.מנהג יוצאי תימן לקרוע מיד לאחר יציאת הנשמה.
לפני הקריעה מברכים:
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם דיין האמת על הורים נהוג לקרוע בצד שמאל ועל שאר הקרובים בצד ימין. אורך הקרע הוא טפח – שמונה ס"מ. לנשים רצוי לרכוס את הקרע בסיכת בטחון. בימי חול המועד[פסח או סוכות] יש נוהגים לקרוע על כל המתים ויש נוהגים לקרוע רק על הורים.
כמה זמן הולכים עם הקרע?
עם הקרע הולכים כל תקופת השבעה.
מה עושים עם הבגד הקרוע?
קריעה על פטירת הורים לא מאחים לעולם. על שאר הקרובים ניתן לאחות את הקרע לאחר השבעה.
האם אפשר להחליף בגד בשביל הקריעה?
ניתן להחליף לצורך הקריעה את הבגד אותו לובש האבל , יש לזכור כי בגד זה צריך ללוות את האבל במשך כל ימי השבעה ולכן מומלץ לבחור בגד פשוט אך מכובד איתו ניתן לקבל את פני המנחמים.
הספד
מטרת ההספד לבאר לחברה את גודל האבדה במות הנפטר, לכן בהספד מתארים את מעלותיו של הנפטר ואת אישיותו. קראו עוד איך כותבים הספד על הקרובים לך.
היכן מספידים?
בדרך כלל מספידים את הנפטר בבית הלוויות לפני קהל הנאספים , בטרם יצא מסע הלוויה לדרכו עד לחלקת הקבר.רצוי להתחשב בטורח הציבור המלווה ובמזג האוויר בתכנון המספידים ואורך הדברים הנישאים.
מי מספיד ?
כל אדם הקרוב למת יכול להספיד. מקובל לבקש מתלמיד חכם לשלב בהספדים דברי תורה לעילוי נשמתו של הנפטר. תאריכים מיוחדים – אם הקבורה נעשית באחד החגים אין מספידים את הנפטר. לפניית תחילת מסע ההלוויה אומר איש החברא קדישא:עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵירָה; דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ – מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ – לִמְקוֹם עָפָר, רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן – לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.(מסכת אבות פרק ג)
מסע הלוויה
מבית הלוויות יוצא מסע הלוויה אל חלקת הקבר . את גופת הנפטר מקובל לשאת באלונקה עד לחלקת הקבר, אולם במקרים מיוחדים כאשר הקבר מרוחק או כאשר מסע הלוויה יוצא מביתו של הנפטר , נושאים את גופתו בעגלה מיוחדת או באמבולנס.
נשיאת הגופה– נשיאת הגופה הינה מצווה חשובה הקשורה לכבודו של הנפטר. אנשים רבים בוחרים לקיים מצווה זו ולשאת את האלונקה של הנפטר עד למקום הקבורה. ניתן להחליף את נושאי האלונקה לפי הצורך.
קרובי הנפטר–בעניין ההליכה אחר הנפטר קיימים מנהגים שונים. יש הנוהגים כי ילדיו של נפטר זכר, אינם הולכים אחר המיטה ויש שאינם מקפידים על מנהגים אלו.
תפילות ומזמורים–במשך מסע הלוויה נוהגים לאמר את מזמור צא' מתוך ספר תהילים. כאשר הנפטרת היא אישה נוהגים להוסיף את פרק לא' מספר משלי הידוע בשמו "אשת חיל"
קדיש–ישנם מנהגים אשר עוצרים את מסע הלוויה מספר פעמים על מנת שהאבלים יוכלו לאמר קדיש. מספר העצירות נע בין שלוש לשבע פעמים הכל לפי המנהג.
הקבורה
הקבורה היא מצווה מן התורה, והיא כבודו של הנפטר לכן ראוי שלא לעכבה אלא אם כן העיכוב עצמו הוא לכבודו של הנפטר, כגון הגעת קרובי משפחה מחו"ל וכד'. בירושלים המנהג הוא לקבור ביום הפטירה ואפילו בלילה.אנשי החברה קדישא מטפלים בהכנת הקבר ובקבורה עצמה על פי המנהגים השונים. קרובי המשפחה ניצבים ליד הקבר ומתיחדים עם זכרו של הנפטר בשעת הקבורה. נוהגים לעזור בסוף הקבורה ע"י נתינת עפר על הקבר.(נוהגים שלא להעביר את המעדר מיד ליד אלא להניחו על הארץ בין אדם לאדם.) ניתן לאמר לאחר הקבורה מספר מילות פרידה מן הנפטר על הקבר הטרי.
לאחר הקבורה
קדיש-האבלים אומרים קדיש גדול
צידוק הדין-איש החברה קדישא אומר פסוקי צידוק הדין ומבקש את מחילת הנפטר.
אל מלא רחמים–איש החברה קדישא אומר את תפילת אל מלא רחמים אשר עיקרה תפילה כי נשמתו של המת תזכה לחיי עולם הבא וגן עדן. המלווים עוברים ליד הקבר ומניחים ביד שמאל אבן או צרור עפר על הקבר, ואומרים: "לך בשלום ותנוח בשלום ותעמוד לגורלך לקץ הימין".
הנחת זרי פרחים-הנחת זר פרחים אינו מנהג יהודי אולם אינו אסור ובפועל נוהגים כיום רבים להניח זרי פרחים על קברו של הנפטר.
חליצת הנעלים-מיד לאחר הקבורה מתחילים ימי השבעה. האבלים חולצים את נעלי העור ונועלים נעלי בד או מניחים עפר בנעליהם.
שורת מנחמים-יש נוהגים שהאבלים עוברים בין שתי שורות של המלווים ואלו אומרים להם: המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.ביציאה מבית הקברות נוטלים את הידיים לסירוגין, שלש פעמים כל יד.
סעודת ההבראה
הסעודה הראשונה לאחר הקבורה נקראת "סעודת הבראה" אין לאבל לאכול משלו את סעודתו הראשונה לאחר הקבורה, לכן מביאים לו שכניו, ידידיו או קרוביו סעודה. הסעודה מורכבת מלחם או עוגה ומאכלים עגולים:כעכים, ביצים,זיתים, עדשים וכדו'.
תקופת השלושים והשנה הראשונה
השלושים
ימי השלושים הם ימי אבלות על כל הקרובים לעומת אבלות השנה הראשונה הנוהגת רק על הורים , לכן יש להם דינים ומנהגים חמורים יותר מאשר שנים עשר חדשי האבלות על הורים. מנהגי השלושים נוהגים שלושה שבועות בלבד ומתחילים מיד לאחר השבעה. ימי השלושים מסתיימים שלושים יום לאחר הקבורה [23 יום לאחר סוף השבעה.] חל חג בתוך השבעה יורדים שבעה ימים ממניין השלושים. לדוגמא: אם הקבורה היתה בערב יום כיפור השלושים יסתיימו בכניסת חג הסוכות.תספורת וגילוח -לא מתגלחים ולא מסתפרים עד תום תקופת השלושים. שמחה – אבלים על שאר הקרובים (חוץ מאב ואם) רשאים ללכת לשמחות ללא השתתפות בסעודה ובתנאי שאין שם ריקודים או תזמורת. אבלים על הורים אינם משתתפים בשמחות במשך שנת האבל הראשונה. בילוי ובידור – לא קונים חפצים חדשים בימי השלושים ולא הולכים למקומות בילוי ובידור. זמנים מיוחדים : כמו בשבעה חגים עולים לתקופת השלושים ולכן אם נופל אחד החגים בתוך תקופת השלושים נפסקים ימי השלושים ערב החג. לדוגמא חל יום הכיפורים בתוך תקופת השלושים נפסקת התקופה בערב יום הכיפורים. [לעיתים נוצר מצב בו חגים נופלים בתוך תקופת השבעה ובתוך תקופת השלושים אז מתבטלות שתי התקופות . לדוגמא : יום הכיפורים חל באמצע השבעה, מתבטלת תקופת השבעה. חמישה ימים לאחר מיכן חל חג הסוכות ואז מתבטלת גם תקופת השלושים.]
יום השלושים
נוהגים לעלות לבית הקברות כמו ביום השבעה. אבלים על שאר קרובים מסיימים את אמירת הקדיש. גילוי המצבה – מקובל ביום השלושים לחנוך את המצבה.[אולם יש הנוהגים לעשות זאת רק בתום השנה הראשונה]
שנת האבלות
אבלות שנים עשר חודש [שנה שלמה] נוהגת רק על ההורים ולא על הקרובים האחרים. שנת האבלות מתחילה עם השבעה ומסתיימת לאחר שנים עשר חדש מיום ליום אין משתתפים בסעודות של שמחות. ו משתדלים להימנע מבילויים וארועים המוניים לא קונים חפצים חדשים. [כאשר חייבים ללבוש בגד חדש המנהג הוא לתיתו לאחר על מנת שילבשנו מספר דקות ואז נחשב הבגד כמשומש ומותר לאבל ללובשו] שנה מעוברת – בשנה מעוברת בה יש שני חודשי אדר האבלות מסתיימת לאחר שנים עשר חודש מיום ליום?
קדיש יתום
רצוי להגיד קדיש כל יום במשך תקופת האבלות. על אב ואם יוצאי אשכנז אומרים במשך אחד עשר חדש ובין יוצאי ספרד ישנם מנהגים שונים בין אחד עשר חדש לשנים עשר. על שאר הקרובים אומרים קדיש שלושים יום. אומרים קדיש במקומות קבועים בתפילה ולאחר לימוד תורה בציבור. הקדיש נאמר לעולם במניין של עשרה גברים. מי שאינו יכול לאמר קדיש יכול לבקש מאדם אחר (שאין לו הורים) לאמר במקומו.
יום השנה
יום השנה ("יארצייט") הוא תאריך יום הפטירה על פי הלוח העברי, והוא מתחיל מן הערב. אצל חלק מיוצאי אשכנז יום השנה הראשון נקבע שנים עשר חדש מיום הקבורה.
מנהגי יום השנה
בשבת שלפני יום השנה עולים לתורה, וכן אם ביום השנה עצמו יש קריאת התורה בבית הכנסת. העולה עושה אזכרה לנפטר.מדליקים נר נשמה.בעדות המזרח נהוג לערוך סדר לימוד מיוחד וסעודה בליל יום השנה. עליה לבית הקברות כמו ביום השבעה והשלושים. אומרים קדיש.אצל החסידים ועדות המזרח נוהגים להביא דברי מאכל עוגיות ושתייה חריפה למתפללי בית הכנסת לאחר תפילת שחרית.
יזכור
בעדות אשכנז רגילים לאמר תפילת יזכור ולנדב צדקה לזכר הנפטרים לאחר קריאת התורה בחגים הבאים: יום כיפור, שמחת תורה, חג אחרון של פסח, שבועות.
קדיש, תהילים ותפילות
היהדות מאמינה כי האדם השלם מורכב מגוף ונשמה החיים בהרמוניה במשך תקופת חיי האדם.בשעת המות נפרדים הגוף והנשמה. הגוף נטמן באדמה ואלו הנשמה עולה לעולמות עליונים רוחניים טובים ונצחיים יותר. קוהלת יב' "וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה…" כשם שהגוף בחיינו זקוק למזון גשמי על מנת להתקיים כך גם הנשמה בחיינו ולאחר מותינו זקוקה לאותו מזון רוחני על מנת להמשיך ולהתקיים. התפילות לסוגיהן השונים מהוות את המזון הרוחני הפועל את פעולתו גם לאחר הפרדות הנשמה מהגוף. על פי מסורת ישראל, נהוגות להיאמר תפילות שונות לעילוי נשמת הנפטר/ת לאחר מותו. בתפילות אלו אנו מקבלים עלינו את גזרתו של בורא העולם גם אם איננו מבינים את כוונותיו או מעשיו. חז"ל קבעו כי "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה" וזאת בהתבסס על הפסוק מספר איוב "גם את הטוב נקבל מאת האלוקים ואת הרע לא נקבל?…" איוב ב' 10.
