בפרשת וארא הקב"ה מסביר למשה את המטרות של מכות מצרים, הראשונה כמובן להוציא את עם ישראל ממצרים, אך זו לא המטרה היחידה. מטרה נוספת שלשמה נשלח משה היא "וידעו מצרים כי אני ה'" (שמות ז, ה). כלומר מכות אלו נועדו ללמד את פרעה, את המצרים ואת כל העולם כולו: מיהו מנהיג העולם ומהן תכונותיו וכך בכל מכה חבוי ממד אחר של ההנהגה האלוקית בעולם.
המכה החמישית בעשרת המכות היא מכת דָבָר, מגפה שהכתה בכל החיה והבהמה של מצרים, וכמו בשאר המכות, היא פגעה רק במצרים ופסחה על עם ישראל. במכה זו פרעה עשה דבר שלא עשה בשום מכה אחרת, "וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד" (ט,ז), הוא בדק אם אכן לא נפגעו בהמות ישראל במכה זו.
על אף פי שגם במכות הקודמות ובמכות הבאות נכתב שעם ישראל לא נפגע מהמכות, רק במכה זו פרעה בדק את העובדה הזו. מדוע דווקא במכה הזו? מה יש במכה הזו המייחד אותה משאר מכות מצרים? ומה ניתן ללמוד מכך על הנהגת ה' בעולם?
פעם שאלתי את אחד מגדולי ישראל, על פתיל התכלת, על אף פי שהוא היה סבור שהתכלת כיום היא התכלת הנכונה שהיתה בזמן חז"ל, מדוע הוא אינו לובש אותה בעצמו?
הוא ענה לי שאם הוא יילך עם התכלת יהיו הרבה אנשים יחשבו שזו חובה, ומכיוון שהמחיר של פתיל התכלת גבוה, אינו רוצה להעמיס על הציבור הוצאה כזו גדולה.
למדתי ממנו דבר חשוב מאד בהלכות ציבור, עד כמה צריך לדאוג לא רק לגופו של הזולת אלא גם לממונו, לפעמים אנחנו יוצרים מציאות כזו בעריכת חתונות יקרות, ימי הולדת בומבסטיים, שגם אם ביכולתנו לערוך כאלה, האם לא צריך לחשוב על כל אלו שבגלל הרף הגבוה שהצבנו יתקשו לעמוד בו בעצמם?
בעולמו של פרעה עובד האלילים, אין אכפתיות מצד האלילים לעובדיהם. מבחינת האלילים העיקר שאותו עובד יביא להם קרבנות ומנחות, והם בתמורה ישמרו עליו או יגנו עליו, אך רק על גופו, כי זו השמירה שהוא צריך כדי לעבוד אותם.
כל שאר המכות פגעו בגופם של המצרים, ולכן, פרעה מאמין שאותו אלוהים לא פגע בעם ישראל, משום שהוא רוצה שיעבדו לו. אבל במכת דבר המכה פגעה רק בבהמות והרכוש, ולכן, פרעה התקשה להאמין שבהמות ישראל לא נפגעו במכת דבר. תופעה כזו מעידה על דאגה ואכפתיות מצד האל שפרעה מעולם לא האמין בהם ולכן הוא חייב לבדוק במו עיניו.
העיקרון הזה נקרא בדברי חז"ל "התורה חסה על ממונן של ישראל" (ראש השנה כז, א). על אף שבמצוות רבות היה ראוי לקיימן בפאר רב או בהידור, התורה ממעיטה בגודל קיומן משום הדאגה הכנה הזו של הקב"ה לממונן של ישראל. ברור שהקב"ה חפץ בקיום המצוות, אך הוא גם דואג לכך שכל עם ישראל יוכל לעמוד בהם. גדולי ישראל לאורך הדורות, התאמצו רבות אפילו בשביל הפסד קל של ממון יהודי להקל עד כמה שניתן. כפי שמובא בתלמוד על שמואל, שהעדיף לפסוק כשיטת יחיד המכשירה גם הדסים קטומים בגלל מחירי ההדסים הגבוהים.
האם גם כאשר אנחנו מזהים מפגע מסוים נדווח עליו כדי שאחרים לא יפגעו? האם כאשר אנו חונים, נדאג לחנות באופן כזה שישאיר גם מקום לאחרים?
הקב"ה לימד את פרעה ומצרים, כיצד על מנהיג לדאוג לא רק לחיי הגוף של עמו, אלא גם לרווחתם הכלכלית והאישית.
בעולם המסחר והכלכלה, פעמים רבות השיקולים אינטרסנטיים והמטרה היא רק להרוויח, ואינם לוקחים בחשבון תמיד את רווחתו של הפרט, ועד כמה יפגע כיסו. התורה מלמדת אותנו להכניס במערכת השיקולים שלנו גם את "ממונם של ישראל".
כותב המאמר:
הרב אשר סבג, רב קהילת "הר המוריה", ראשון לציון.
