באחת החופות החתים הרב את העדים בשמם ושם משפחתם ללא הזכרת שם אביהם. כיוון שבמבט ראשון, הדבר היה נראה תמוה נפניתי לעיין מעט בדברי הפוסקים אודות חתימת העדים כיצד היא צריכה להיעשות לכתחילה וכיצד היא כשרה בכל אופן בדיעבד.
נפתח בדברי הגמרא במסכ' גיטין.
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף לו עמוד א
רב יוסף אמר: אפי' תימא לר' מאיר, התקינו שיהא עדים מפרשין שמותיהן בגיטין, מפני תיקון העולם; כדתניא: בראשונה היה כותב אני פלוני חתמתי עד, אם כתב ידו יוצא ממקום אחר – כשר, ואם לאו – פסול, אמר רבן גמליאל: תקנה גדולה התקינו, שיהיו מפרשין שמותיהן בגיטין, מפני תיקון העולם. ובסימנא לא? והא רב צייר כורא, ורבי חנינא צייר חרותא, רב חסדא – סמך, ורב הושעיא – עין, רבה בר רב הונא צייר מכותא! שאני רבנן, דבקיאין סימנייהו – (שהכל מכירים סימניהם).
רש"י – מפני תיקון העולם – שמאחר שיתפרשו שמותם יחזרו (ביה"ד) אחר יודעיהם ומכיריהם להעיד על כתב ידם. צייר כורא – ולא היה חותם שמו. חרותא – ענף של דקל. מכותא – וילון ספינה.
חידושי הרשב"א – רב יוסף אמר אפילו תימא ר' מאיר התקינו שיהיו העדים מפרשין שמותיהן מפני תיקון העולם. כדי שיוכל הגט להתקיים על פי יודעיו ומכיריו ולא יצטרך החתום להתקיים מתוך כתב היוצא ממקום אחר, וכשהוא חותם א"צ לפרש אני פלוני בן פלוני עד אלא באיש פלוני עד א"נ בבן פלוני עד מתכשר, כדתנן בן איש פלוני עד כשר ותנן איש פלוני עד כשר, ואף על גב דטובא יעקב וראובן איכא מ"מ אהני דמצי לאהדורי אכולהו ראובן דאיכא במתא, אבל מעיקרא דכתבי אני עד ואינו מפרש שמו נפל שטרא בבירא דאמאן שאיל ואמאן מהדר, ונראה דלר"מ עכובא הוא כלומר שאם באו לישאל אומרין להם שצריכין הן לפרש שמותיהם ולאו עצה טובה בלבד מדפרכינן ובסימנא לא והא רב צייר כורא וכו' ופרקינן שאני רבנן דפקיעי בסימניהו.
נראה מהגמרא והראשונים שאם כתב את שמו ואח"כ את המילה עד או את שם אביו והוסיף את המילה עד השטר כשר. וכן למי שמפורסמת חתימתו וידעו להכירה, כשרה גם חתימה ללא כתיבת השם עצמו.
ערוך השולחן חושן משפט סימן מה
סעיף א – העדים חותמים למטה בשטר ולא מן הצדדים ולא מלמעלה ותקנת חכמים הוא כדי שלא יזייף לכתוב למטה בשטר מה שירצה [סמ"ע] ואפילו אינו יכול לזייף כגון דכתוב בו שריר וקיים או שחתום עד אחד מלמטה והשני מן הצד נמי פסול כיון שלא נעשה כתקון חכמים [ש"ך ועיי"ש]:
סעיף ב – לכתחלה יחתמו העדים שמם ושם אביהם פלוני בן פלוני עד ואם חתמו רק שמם איש פלוני עד כשר בדיעבד [סמ"ע] וכן כשלא כתב שמו רק בן פלוני עד ג"כ כשר וכן אם חתם פלוני בן פלוני ולא כתב עד ג"כ כשר אבל כשכתב שמו לבד או שם אביו לבד ולא כתב עד פסול משום די"ל דלא חתם את עצמו לשם עדות [אה"ע סי' ק"ל] ואם הזכירו בתחלת השטר בפנינו עדים חתומי מטה נ"ל דכשר אף אם לא חתמו עד (הכוונה את המילה 'עד' לאחר חתימת שמם). אף בשמם לבד או בשם אביהם לבד ולא דמי לגט שפסול בכה"ג משום דהגט הוא לשון הבעל ולא נזכר בגט שם עדים אבל בשטרות כשנזכר שם עדים בשטר מקודם כשר. (צריך לציין שבכתובות שלנו לא נזכר בתחילת השטר לשון זו – אנו העדים החתומים מטה וכו'. המנהג היום לכתוב רק אנן סהדי איך החתן וכו'. אבל יתכן שזה גם מספיק לכך שבסוף יכתוב שמו ללא המילה עד, לפחות בדיעבד).
מערוך השולחן עולות שתי הלכות מרכזיות – א. שתי החתימות צריכות להיות בתחתית השטר, כדי שלא יוסיפו דברים נוספים לאחר חתימת השטר. ב. אם כתב את המילה עד יכול להסתפק רק בשם פרטי או בשם אביו. וכן אם כתב בראש השטר אנו העדים ושמותם מעידים, ניתן להסתפק בסוף בשם בלא המילה עד. (כיום בכתובות רבות מודפסת המילה עד בסוף שורות חתימת העדים וזה מספיק לדרישת ערוה"ש).
כעת נבוא לשאלתנו האם שם ושם משפחה מספיק לחתימת העד בשטר?
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן קעח
בדבר לכתוב שם כינוי משפחה בכתובה שאמר לכתר"ה רב אחד שע"פ דין אסור לכתוב שם כינוי משפחה כמו בגט שכתב הרמ"א /אה"ע/ בסימן קכ"ט סעיף ט"ז שאין לכתוב כינוי משפחה, הנה בכתב על שם כינוי המשפחה בלשון המכונה כגון חיים בן יעקב המכונה גאלדמאן יש טעם לפסול גם בכתובה. משום שלשון המכונה קאי על כינוי של איש זה בלבד שהוא לשון יחיד ולא על חינוך המשפחה, וא"כ יאמרו שהוא איש אחר שרק כינוי שלו לבד הוא גאלדמאן ולא שהוא כינוי משפחה. וכדאיתא סברא זו בד"מ סימן קכ"ט אות י"ט משם סדר גיטין בגט שהיה כתוב בו חיים המכונה גנש שהוא כינוי משפחה ואמר הרז"ק כי על שם משפחה כותבים החינוך ולא המכונה כי מכונה משמע לשון יחיד וחינוך על כל המשפחה עיין שם, וסברא זו הוא שייך לפסול גם בכתובה וכל שטרי ממון מכיון שיאמרו מלשון המכונה גאלדמאן שהוא שם האיש יעקב שנקרא בעוד שם כינוי גאדלמאן שא"כ אינו זה הבעל חיים שהוא בעל הכתובה שהרי הוא ידוע לחיים בן יעקב שלא היה שמו גאלדמאן אלא שם כינוי משפחתו היה גאלדמאן ולא תוכל בשטר זה לגבות ממנו הכתובה לכשתתגרש ותתאלמן. אבל הרי מפורש שם דבלא חסרון זה גם בגט היה כשר כגון שיכתבו חיים בן יעקב בחינוך גאלדמאן או בחניכת גאלדמאן משום שחינוך הוא על כל המשפחה… ולכן אף שבגט נוהגין שלא לכתוב כלל שם משפחה אף לא בלשון בחינוך ובחניכה ולא בלשון למשפחת, שהוא משום חשש רחוק דאולי לא ידעו לכתוב כראוי, מ"מ בשאר שטרות אין לחוש לזה כלל ורשאין לכתוב שם המשפחה. וגם בכרכים גדולים יש בזה מעלה ועדיפות להזכיר שם כינוי המשפחה, שהרי אפשר שיש עוד שם כזה ובשמות הרגילים אולי הוא כודאי שיש עוד שמות כאלו בעיר שאז הוא כחשש פסול מדין שני יוסף בן שמעון בעיר אחת שאין מוציאין עליהם שט"ח במתני' דב"ב דף קע"ב, ויהיה שם המשפחה לסימן. ואף שבגט לא כתבינן אף בכרכים גדולים שם כינוי המשפחה, הוא משום שלא יבואו אלו דלא ידעי בטיב גיטין כ"כ לשנות גם בעוד דברים לפי דעתם… ולכתחלה טוב יותר לכתוב חיים בן יעקב למשפחת גאלדמאן או בחינוך או בחניכת גאלדמאן, ואם כתבו חיים בן יעקב גאלדמאן נמי א"צ לכתוב אחרת אף קודם החופה כדכתבת שגם בזה אין לחוש שיטעו מזה אף שאינו מדויק לשון כזה. ועל זה שאמר שאין לכתוב שם המשפחה בכתובה יקשה עליו מ"ט לא מקפיד בשטרי ממון, דכי טועה לומר שכתובה עדיף משטרי ממון דמלוה ומכירה ומתנה? והעיקר כדכתבתי.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן מ
כ' – כתיבת שם המשפחה (כאן הכוונה לשמות החתן והכלה – א.ק) בכתובה בכרכים גדולים ובדבר שכתבתי באג"מ אה"ע ח"א סימן קע"ח שבכרכים גדולים יש לכתוב בכתובה שם המשפחה מאחר דאין כותבין בכתובה כל השמות כמו בגט אפשר שאיכא עוד שם כזה, כתבתי בלשון שיש בזה מעלה ועדיפות ולא כתבתי שהוא לעיכובא, משום דעל כל פנים כל זמן שלא נודע שאיכא עוד שם כזה אין לפסול, וגם בכתובה כיון שלא שייך להיות אלא מבעלה הרי לא שייך חשש אלא כשיש בעיר דווקא עוד איש אחד בשם זה שנשא אשה בשם זה נמי לא מצוי כל כך אף בכרך גדול ולא שייך לחוש גם לפסול כ"ז שלא נודע זה בוודאי… וגם העדים טוב יותר שיפרשו בשמות המשפחה אבל עיכובא לא שייך שהרי הכתב הוא משונה אף כשיש הרבה כשם זה בעיר והוא פשוט. עכ"ל.
עולה מדברי האג"מ שניתן להוסיף בחתימה את שם המשפחה אבל בתנאי שיהיה ניכר שזה שם משפחה כמו שאנו נוהגים שכתוב לפניו למשפ' … או לבית… ובעיקר הדבר חשוב כששם המשפחה מקובל גם כשם פרטי. שאז ניתן להתבלבל ולחשוב שמדובר על אדם אחר שיש לו שם אחר. האג"מ ממליץ לכתחילה להוסיף בדרך נכונה את שם המשפחה גם לחתן ולכלה לצורך זיהוי מדוייק יותר וכך אנו נוהגים כיום. אם כי, אם לא הזכיר בוודאי כשר.
ילקוט יוסף נישואין (ע' קמ)
רשאים העדים לחתום בשמם ובשם משפחתם בלא הזכרת שם אביהם. וכן הוא מעיד (הרב יצחק יוסף, שם בעמ' רט) שאביו הגר"ע יוסף זצ"ל היה מחתים לכתחילה את עדי הכתובה – שם פרטי ושם משפחה.
אם כן, לפי הגר"ע יוסף מספיק לכתוב אפילו שם פרטי ושם משפחה וזה מספק את דרישת הסוגיה שם בגיטין. אם כי אנו נוהגים לכתחילה להוסיף גם את שם האב.
עד שחתם בקשקוש
תשובות והנהגות (הרב משה שטרנבוך) כרך א סימן תשנח
שאלה: חתימת העדים בכתובה: נראה ליזהר בכתובה שהעדים החותמים יחתמו בכתב ברור שיכולים אח"כ לקרוא את שמם, ולא כהרבה בני אדם שחותמים השם ומטשטשים אותו ע"י קוים שונים, וא"א להכיר השם החתום אלא הידידים הרגילים לחתימה זו, אלא צריך לכתוב כתב ברור דווקא וכמו שיבואר.
יסוד הדבר הוא בסוגיא דגיטין (לו א) מבואר שבתחילה היה כותב "אני פלוני חתמתי עד" בלא שמו, והיה מועיל החתימה רק ע"י קיום דכתב ידו יוצא ממקום אחר, ולכן אמר ר"ג שתקנה גדולה התקינו לפרש השם בגיטין ולא מועיל סימן, וזהו ביאור המשנה שם לה: דעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם, והיינו שצריך לפרש את שמותיהן, ומקשה הגמ' מרבנן שחתמו בסימנין, ומשני דשאני רבנן דבקיאין סימנייהו מעיקרא בדיסקי ופירש רש"י שטרי שאלות ותשובות ושלומות ע"ש, הרי שהתקנה היא שיהו יכולים להכיר החתימות שלא יצטרכו לקיום החתימה ממקו"א דווקא, ורק בחתימות החכמים שבקיאין כולן בסימניהן לא בעי, ולכן לא מהני החתימה כמו שחותמין על גבי צ'ק, שזה מועיל רק לבנק להכיר ע"י זיהוי החתימה אלא צריך שכולם יכולים להכיר את שם העדים בחתימתם. דהתקנה אינה רק בגיטין אלא בכל השטרות… ובש"ך ח"מ (ס"ס נ"א) דקיימא לן בשאר שטרות לחומרא כרבי מאיר דעדי חתימה כרתי, ואם כן לא מועיל סימן שזהו חתימתו, כמבואר בסוגיא דגיטין שם דאליבא דר' מאיר התקינו כן, ולכן צריך לחתום באופן שיכולים לקרוא ולברר את שם החותם מי הוא, שאין כל אחד כרבנן ששמם נודע בכל מקום מחתימתם בתשובות. ומכאן הלכתא רבתא שאם יש לעד חתימה משונה שאי אפשר לקרוא מי הוא כמו שהרבה רגילין בכך, ראוי לבקש ממנו לפרש ולכתוב בכתב ברור שמו, כמו "יצחק בן אהרן עד" (ויש נוהגין בחתימתן להוסיף גם את שם המשפחה). שתיקנו בשטרות לפרש דווקא. ובכתובה גובין ממשועבדים וצריך שיהא לכתובה דין שטר ממון לעיכובא ולכן צריכין לפרש שמותיהם וכמ"ש. (וכאן בדרום אפריקא נוהגין שגם החתן עצמו חותם למטה רחוק מהעדים, שלפי חוקי הממשלה כאן אין תוקף לשטר אלא כשהמתחייב בעצמו חותם, והואיל ולפי דינא דמלכותא לא יחול השטר ע"כ מקפידים שגם החתן חותם: "פלוני בן פלוני החתן", ויש מציינים גם שם המשפחה שלו כהנ"ל, (עיין בספר נשואין כהלכתם פרק י"א ס"ק קע"א).
נישואים כהלכתם (חלק א)
עמ' שצד (הערה 450) – עד שחתם בקשקוש כדרך שהוא חותם בשטרות ובשקים, עיינו בקובץ שערי הוראה ה' עמ' קפה שכותב שלפי מנהג העולם בזמנינו שרוב החתימות הן כך יש מקום לומר שבדיעבד הכתובה אינה פסולה, כיוון שניתן לקיימה על ידי חתימות אחרות שחותם בשקים ושאר מסמכים. כמובן שלכתחילה יחתום כדרך החתימה המקובלת בשטרות בהלכה בשמו ובשם אביו ובשם משפחתו. ויש שחלקו ופוסלים חתימה כזו(קובץ בית הלל אייר תשס"ד עמ' נג).
נתיב הכתובה/ הרב יהושע זאב זנד
(עמ' 301 פז) מעיקר הדין מועילה חתימה ב"קשקוש". אך לאחר תקנת רבן גמליאל כדלעיל, שהתקין לפרש השם בגט, והתקנה אינה רק בגט, אלא בכל השטרות, יש לעדים לשים לב שהקשקוש יהיה מובן. אך אם יפרשו אח"כ במפורש אחרי החתימה את זהות החותם (שם העד ושם משפחתו), החתימה בקשקוש כשרה. ואם העד מפורסם וחתימתו מוכרת לכל כשר גם בלי זיהוי לאחריו. עכ"ל.
העולה מהדברים שחתימה המקובלת כיום בשטרות ובחוזים ובשקים תקיפה בדיעבד גם בכתובה. אם כי לכתחילה אנו נוהגים לחתום בדרך המקובלת מקדמת דנא. יש להעיר שגם בשטרות וחוזים מקובל לכתוב את שם החותם וגם להוסיף את חתימתו וזה כשר גם בכתובה, אפילו חתימתו אינה מפורסמת כחתימת הרבנים הגדולים.
מסקנות:
- דרך החתימה המקובלת ואזכור שמות בני הזוג הוא בשם הפרטי ושם האב ושם המשפחה שלהם.
- גם ללא אזכור שם המשפחה השטר כשר.
- אם העדים כתבו את שמם ושם משפחתם כשר.
- אם חתמו כדרך החתימה הנהוגה כיום, יוסיפו בצד או מתחת החתימה את שמם המלא ואז חתימתם כשרה.
לפני שאפרד מכם בדברי ברכה ברצוני להזכיר את המשובים הנלהבים שאנו מקבלים על החופות בכלל ובעיקר בני הזוג מציינים את הרב לטובה כשהם הציעו לו לקחת כסף (מעבר ל 2.5 ש"ח לק"מ) והרב סירב לקבל. אין לנו מושג איזה קידוש השם נעשה בכך אצל בני הזוג ובני משפחותיהם.
אשר על כן, למרות שבוודאי ההשקעה של הרב בשני ערבים ראויה לשכר (כמובן עם קבלה כחוק) אבל הדרך שבחרה בה 'צהר' יש בה ערך גדול שאנו נוכחים בו שוב ושוב.
בשולי הדברים אני מבקש להזכיר ולבקש להקפיד ולמלא את הכתובה לפי הנתונים הכתובים ברישיון במדוייק. לאחרונה כמה וכמה כתובות חזרו מהרשם שלא הסכים לטעויות הרבנים. דבר הגורם טרחה מיותרת ועיכוב בהנפקת תעודת הנישואין לזוגות. דוגמאות: 1. במקום שם מקום החופה כותבים את שם המועצה האזורית. גם אם בעלי האולם אומרים שזה השם וכך נוהגים כל הרבנים. בבקשה אל תשמעו להם, אלא הקפידו על מדיניות צהר כמפורט ברישיון. 2. כשמציינים שם משפחה אצל גר או כשהאב נכרי (לבקשת בני הזוג) אל תכתבו ל'משפחת' או ל'בית' כי אין ייחוס לאב נכרי. ולכן יש לכתוב כך (דוגמא): ויטאלי בן נסטסיה או בן אאע"ה מוסקוביץ. וכדומה. 3. הקפידו בבקשה לציין את מעמד הכלה. אם מתרכתא או גיורתא או ארמלתא. למרות ש'כלתא' נכון לגבי כולן, שהרי כולן כלות. אבל חשוב שבכתובה יצויין מעמדה האישי של הכלה. וכמובן שיש לכתוב במקרים הנ"ל מאה ולא מאתן. דברים פשוטים לכאורה, אבל הטעויות חוזרות ונשנות. תזכו למצוות.
בברכת חורף טוב, גשמי ברכה בעתם – לברכה ולא לקללה, לחיים ולא למות, לשובע ולא לרזון. לנו בתוך כל בית ישראל.
באהבה רבה
הרב אלישיב קנוהל
