רקע היסטורי (עפ"י ספר מכבים): במשך כשנתיים, הפכו היוונים את בית המקדש למקום פולחן לזאוס. המקדש היה משוקץ ומשומם ועל המזבח הקריבו היוונים חזירים לאל היווני. אחרי כיבוש המקדש בחג הסוכות, במשך חודשיים טיהרו אותו: טיהרו את כל הכלים ובעיקר את המזבח שהעלו עליו בשר פיגולים ולקראת ימי החנוכה החלו לעבוד בו את עבודת ה'. (מכבים א ד, לו – ס; מכבים ב י, א – ו)
מתיאור נס פך השמן משתמע שהקפידו באותם הימים על דיני טומאה וטהרה. בברייתא במסכת שבת (דף כא, ב) כתוב שהיה להם שמן, אך הבעיה שהשמן לא היה טהור. לא ברור מדוע בכלל הקפידו על פך שאינו טמא, הרי 'טומאה הותרה בציבור'? הרי המכבים עצמם היו טמאי מתים מהמלחמה, אז כיצד הם נכנסים למקדש? אלא שהכלל ההלכתי קובע שכשכלל הציבור טמא אין מקפידים על דיני הטומאה אפילו בבית המקדש. אם כן, מדוע היו זקוקים לפח שמן טהור?
מיישב הרב פרופ' דניאל שפרבר (סיני נג, תשכ"ג) שהביטוי 'טיהרו את המקדש', מתכוון לטהרה מכל השיקוצים של העבודה הזרה, וממילא גם פך השמן שמצאו שלא נטמא. כלומר, שלא השתמשו בפך השמן לעבודה זרה, וזוהי גם הכוונה בביטוי "טימאו כל השמנים" – השימוש בשמנים לעבודה זרה שעבדו במקדש הוא שטימא אותם.
אם כך, נס החנוכה מתמקד במאמץ של המכבים לבער את פולחן עבודה הזרה מבית המקדש ולהחזיר את עבודת המקדש בכלים וחומרים שלא השתמשו בהם לעבודה זרה.
מהי משמעותו של נס פח השמן?
מקובל שנס החנוכה מתמקד בעיקר בנס פך השמן. מדוע הדגישו חכמים דווקא את הנס הזה?
כך מתואר במסכת שבת דף כב:
"מחוץ לפרוכת העדות יערוך", וכי לאורה (- של המנורה) הוא צריך, והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו (- לאור עמוד האש)?; אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל"
רש"י מפרש שהנר המערבי של המנורה היה דולק בכל יום כפול משאר הנרות אף על פי שהייתה בו אותה כמות של שמן כמו בשאר הנרות, ובעצם נס זה מסמל את השראת השכינה בעם ישראל. לכן, לאחר סילוק העבודה הזרה מבית המקדש, נס פך השמן והדלקת המנורה במקדש מסמלים את חזרת השכינה לישראל.
כעת מובן מדוע חכמים ראו לנכון להדגיש ולהאדיר את נס פך השמן מנסים אחרים שאירעו במהלך המלחמה.
על מה תיקנו את חג החנוכה, על נס פח השמן או על הניצחון בקרבות עם היוונים?
מהמובא ביוספוס פלביוס (קדמוניות, פרק שנים עשר), משתמע שבשנים הראשונות לא חגגו את חג החנוכה באמצעות הדלקת חנוכיות. אפשר ללמוד מכך שבשנים הראשונות עיקרו של חג החנוכה היה על נס הניצחון במלחמה ולא על נס פך השמן. גם בתפילת "על הנסים" מודגש הניצחון בקרב ולא מוזכר כלל נס פח השמן. שתי עובדות אלו מחזקים את ההנחה שתחילתו של חג החנוכה היה על נס הניצחון במלחמה שבה מסר הקב"ה גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, כנזכר בתפילת "על הנסים".
אם כן, כיצד נס פך השמן החל לתפוס את המקום המרכזי בחג החנוכה ודחק הצדה את נס הניצחון בקרבות?
ייתכן שבשלב מסויים חכמים היו מעוניינים להדגיש את המשמעות הרוחנית של ניצחון המכבים – את חזרת השכינה לישראל, ואת המשמעות העיקרית שהיה לניצחון זה – ניצחון רוח ישראל על תרבות יוון, ולכן העצימו את זיכרון נס פח השמן על פני זיכרון הניצחון במלחמה.
כותב המאמר הינו: הרב אלישיב קנוהל
רב קיבוץ כפר עציון וראש מיזם הנישואין – ארגון רבני 'צהר'
