ב"ה
לא פעם מגיעים למשרד חתנים או כלות שהוריהם לא נישאו כלל או שלא נישאו כדמו"י. תקנות הרה"ר לרשמי הנישואין אומרות שבמקרה ולא כתוב שם האב בתעודת הזהות של החתן/כלה יש להפנותם לביה"ד הרבני. לעתים אנו מוצאים שם אב בתעודת הזהות, אבל זהות האב מורכבת ואנו נזקקים להכריע האם נכון להטריח את הפונה לביה"ד הרבני או שאנו יכולים לדון בדבר בעצמנו.
כידוע, ילד הנולד לאשה פנויה שלא במסגרת הנישואין הוא כשר, אלא אם כן אביו או אמו פסולים, ואז הוא עלול להיפסל לנישואין, או שהוא אסור לאשה מסויימת, כגון שהוא אחד מקרוביה.
מבואר בגמרא (קידושין עד,א) כי ילד הנולד מפנויה ואביו אינו מזוהה דינו כ’שתוקי’. זאת אומרת חז”ל גזרו עליו שיהיה אסור להינשא עד שנדע מיהו אביו ושאביו אינו פסול כנ”ל. ולכן שואלים את אמו מיהו אביו. ודין זה נפסק בשו”ע (אבה”ע סי’ ד’ סעי’ כו).
יודגש, כי גם אם אמו שותקת ואינה אומרת מיהו אביו, או שאמו מתה, דינו כשתוקי כנ”ל. מ”מ אם יש ‘תרי רובי’ (פעמיים רוב – רוב אנשי העיר, ורוב האורחים הנכנסים לעיר) כשרים, הילד הינו כשר לגמרי. כדלהלן:
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף סט עמוד א
מתני'. עשרה יוחסים עלו מבבל… ואלו הם שתוקי – כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו, אסופי – כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא אמו. אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי.
שם עד,א
אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי. מאי בדוקי? אילימא שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי – נאמנת, כמאן? כרבן גמליאל, תנינא חדא זימנא! דתנן: היתה מעוברת, ואמרו לה מה טיבו של עובר זה? אמרה להם מאיש פלוני וכהן הוא, רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים: נאמנת, ורבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין; ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל! … אבא שאול מאי אתא לאשמועינן? דאבא שאול עדיפא מדרבן גמליאל, דאי מהתם, ה"א התם דרוב כשרין אצלה, אבל היכא דרוב פסולין אצלה – אימא לא, צריכא. אמר רבא: הלכה כאבא שאול.
וכן פסק הרמב"ם
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק טו
הלכה יא – פנויה שנתעברה מזנות אמרו לה מהו העובר הזה או הילוד הזה אם אמרה בן כשר הוא ולישראל נבעלתי הרי זו נאמנת והבן כשר, ואף ע"פ שרוב העיר שזנתה בה פסולים.
מגיד משנה – פנויה שנתעברה מזנות וכו'. בפ' י' יוחסין (דף ס"ט) שתוקי כל שמכיר את אמו ואינו מכיר את אביו וכו' אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי… אמר רבא הלכתא כאבא שאול. ויש מי שכתב דדווקא בדיעבד אבל לכתחילה לא מנסבין ליה עד דאיכא רוב כשרין אצלה כדאיתא בכתובות פ"ק (דף י"ד) ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה ובפ' י"ח יתבאר זה. (ז.א. הרמב"ם מאמינה אפילו רוב פסולים אצלה ואלו המ"מ מביא דעה שלכתחילה לא משיאין אותה אם לא היו בעיר באותה השעה רוב כשרים, ורק בדיעבד לא תצא).
הלכה יב – ואם לא נבדקה אמו עד שמתה או שהיתה חרשת או אלמת או שוטה או שאמרה לפלוני הממזר נבעלתי או לפלוני הנתין אפילו אותו פלוני מודה שהוא ממנו הרי זה הילוד ספק ממזר, כשם שזינתה עם זה שהודה לה כך זינתה עם אחר וזה הוא הנקרא שתוקי שמכיר את אמו ואינו מכיר את אביו ודאי.
הלכה יג – וכן הבן הנמצא בשוק והוא הנקרא אסופי הרי הוא ספק ממזר שאין אנו יודעים מה הוא. עכ"ל הרמב"ם.
אמנם לכהונה החמירו יותר ודרשו 'תרי רובי' מלבד הנאמנות שלה, כדלקמן:
שאלת ייחוס הוולד במקרה כזה נידונה גם בסוגיה המפורסמת בכתובות.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף טו עמוד א
הכי אמר רב יהודה אמר רב: בקרונות של ציפורי היה מעשה; וכדרבי אמי, דאמר רבי אמי: והוא, שהיתה סיעה של בני אדם כשרין עוברת לשם; וכדר' ינאי, דאמר ר' ינאי: נבעלת בקרונות כשרה לכהונה, בקרונות סלקא דעתך? אלא, נבעלת בשעת קרונות כשרה לכהונה, אבל פירש אחד מציפורי ובעל – הולד שתוקי; כי הא דכי אתא רב דימי אמר זעירי א"ר חנינא, ואמרי לה אמר זעירי אמר ר' חנינא: הולכין אחר רוב העיר, ואין הולכין אחר רוב סיעה; כלפי לייא? הני ניידי והני קביעי וקיימי! אלא, הולכין אחר רוב העיר והוא דאיכא רוב סיעה בהדה, ואין הולכין אחר רוב העיר גרידתא, ולא אחר רוב סיעה גרידתא, מ"ט? גזרה רוב סיעה אטו רוב העיר. ורוב העיר נמי, אי דקא אזלי אינהו לגבה, כל דפריש מרובא פריש! לא צריכא, דקא אזלא איהי לגבייהו, דהוה ליה קבוע, וא"ר זירא: כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ומי בעינן תרי רובי? והתניא: תשע חנויות, כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה, ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאי זה מהן לקח – ספיקו אסור, ובנמצא – הלך אחר הרוב! וכי תימא, בשאין דלתות מדינה נעולות, דקא אתי לה רובא מעלמא, והא א"ר זירא: אף על פי שדלתות מדינה נעולות! מעלה עשו ביוחסין.
וכך נפסק בשולחן ערוך:
שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן ו,יז
פנויה שראוה שנבעלה לאחד, והלך לו הבועל ואמרו לה: מי הוא זה שבא עליך, ואמרה: אדם כשר, הרי זו נאמנת. ולא עוד אלא אפילו ראוה מעוברת, ואמרו לה: ממי את מעוברת, ואמרה: מאדם כשר, הרי זו נאמנת ותהיה (היא ובתה) (טור) מותרת לכהן. בד"א, כשהיה המקום שנבעלה בו פרשת דרכים, או בקרנות שבשדות שהכל עוברים שם, והיו רוב העוברים שם כשרים, ורוב העיר שפירשו אלו העוברים ממנה כשרים, שחכמים עשו מעלה ביוחסין והצריכו שני רובות. אבל אם היו רוב העוברים פוסלים אותה, כגון עכו"ם או ממזרים וכיוצא בהם, אף על פי שרוב המקום שבאו ממנו כשרים, או שהיו רוב אנשי המקום פסולים, אף על פי שרוב העוברים כשרים, חוששין לה ונאמר: למי שפוסלת אותה נבעלה, ולא תנשא לכהן לכתחלה, ואם נשאת לא תצא. וי"א דבאומרת: לכשר נבעלתי, בחד רובא לכתחלה מכשירין, ובדיעבד, אפילו ברוב פסולים.
נראה מהשולחן ערוך שפסק כרמב"ם (איסורי ביאה פי"ח, יג,יד) שלעניין כהונה צריך גם 'תרי רובי' – רוב אנשי העיר כשרים ורוב העוברים ושבים הבאים ממקום אחר כשרים. זאת מלבד טענתה 'לכשר נבעלתי'. ובאחרונים משמע שדין זה הוא לא רק אם נבעלה מחוץ לעיר כסוגיה בכתובות (קרונה של ציפורי), אלא גם בתוך העיר אם יש תרי רובי כשרה לכתחילה.
עוד כתב הבית שמואל (ס"ק מ) שאם אדם כשר מודה שממנו התעברה ורוב אנשי העיר כשרים, כשרה הבת גם לכהונה.
למקרה בו האמא מתה וכעת רק הבן/ת לפנינו התייחס הנודע ביהודה:
שו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא – אבן העזר סימן ז
… ומעתה אני אומר שתוקי שלא נבדקה אמו כלל עד שמתה כגון שילדה במקום שאין ב"ד או שלא נזקקו הב"ד לזה לשלוח לשאול את פיה ולבדקה ממי נתעברה ועברו כך ימים ושנים עד שמתה האם בלי בדיקה וכיון שמתה אין לנו שוב שום עסק לדון על האם למי נבעלה שהרי כבר מתה ואין אנו דנין רק על הולד והולד מיקרי פירש כמו שהארכתי לעיל ובוולד הזה שאין שום רגלים לדבר שפסול הוא שהרי גידלתו אמו ולא השליכתו למיתה א"כ אם רוב בני העיר [חד רובא] כשרים הולד כשר.
היוצא לענייננו שאדם שנולד בארץ בעיר שרובה ישראל כמו ת"א וכדומה יש לנו תרי רובי גם בתוך העיר, שהרי רוב הבאים לעיר גם הם יהודים. ובוודאי כשהיא אומרת שלכשר נבעלה ובוודאי אם היא מזהה את האדם שנבעלה לו והוא כשר. במקרים אלו בוודאי שניתן להכשיר את הבן/ת הבאים לפנינו להינשא.
