האם ניתן ליצור עולם שבו אנשים אינם נופלים וחוטאים? ואולי לא זו השאלה הנכונה אלא איך אנו אמורים להגיב למקרים בהם נפלנו או טעינו?
בעוד ימים ספורים נעמוד לפני בורא עולם למשפט על מעשינו בשנה האחרונה. איך אנו אמורים להגיב על אותם אירועים שאנו יודעים שטעינו בהם?
בפרשתנו, משה רבנו מדבר על מצוות התשובה: "כי המצוה הזאת…לא-נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא' לא בשמיים היא…ולא-מעבר לים, היא…כי-קרוב אליך הדבר, מאוד: בפיך ובלבבך, לעשותו" הרמב"ן אומר כי במילים "המצוה הזאת" מתכווונת התורה למצוות התשובה.
באם כך הדבר, נשאלת השאלה איזו סיבה ישנה שבגללה אנו עלולים לחשוב כי מצוות התשובה היא בשמיים או מעבר לים. מה כל כך קשה בתהליך תיקון העבר? שאלה זו מתעצמת לאור הצהרת הגמרא ביומא (פ"ו:) כי "גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כשגגות… " ולעיתים אף "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות". מה כל כך מיוחד וקשה בתהליך הזה?
התשובה היא שקשה להתחיל לעשות תשובה. התגובה הראשונית של אדם שיודע כי הוא טעה היא המחשבה שלא ניתן לתקן. הרמב"ם בהלכות תשובה אומר כי אדם שיודע שטעה, ואפילו אדם שיודע שעשה את הדבר בכוונה, "כשיעשה תשובה…חייב להתוודות… כיצד מתוודה? אומר אנא ה' חטאתי עוויתי פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך, והרי ניחמתי ובושתי במעשיי" (משנה תורה, הלכות תשובה א,א-ב.)
כאן, לדעתי, מונח הקושי; כמה פעמים זכינו לראות מנהיג כל שהוא פשוט קם ואומר; "טעיתי, אני מצטער." חדשות לבקרים, אנו שומעים הכחשות, שלאחריהן תירוצים. מתי זכינו לשמוע אדם, אשר כבר הוכח פשעו, הולך בדרכו של יהודה שהגיב להאשמת תמר במילים "צדקה ממני" (בראשית ל"ח,כ"ו). מתי ראינו מנהיג דבק בדרכו של דוד המלך האומר לנתן הנביא על חטא בת שבע "חטאתי לה'" (שמואל ב',י"ב,"ג)?
לפני שנים רבות, כיהנתי כרב בקהילה בחו"ל שבה הצלחנו לגייס כסף לבניית בימה חדשה בבית הכנסת. באירוע שבו חנכנו את הבימה החדשה הודיתי לכל מי שתרם אך שכחתי משפחה אחת. אותה משפחה כתבה מייל זועם וחריף על כך ששמם לא הוזכר. אמנם כל התירוצים היו בידי שכן קראתי מדף מוכן שכבר עבר עליו נשיא הקהילה וחבר הוועד. גם המשפחה המדוברת לא תרמה יחסית הרבה לטובת הפרוייקט, שלא לדבר על כך שהם עצמם כלל לא הגיעו לאירוע. למרות כל זאת, החלטתי לנהוג כדברי הרמב"ם ואמרתי: "אתם צודקים, אני מצטער והדבר יתוקן". לשמחתי, המשפחה קיבלה את הדברים ואנו בידידות עד היום.
קשה למנהיג לומר "טעיתי" או "אני מצטער" מבלי להוסיף תירוץ כל שהוא. משה רבינו מאתגר את כולנו לבוא בראש השנה, או בכל זמן אחר, ופשוט לומר: "טעיתי, ואני מצטער".
הרב יהושע גרינשטיין, מנהל הכשרה ושיבוצים, מכון עמיאל להכשרת רבנים לקהילות בחו"ל ומרבני צהר
