בפרשתנו עם ישראל מצווה על סדר חנייה מיוחד במדבר, שבו לכל שבט יש מקום קבוע, דגל וסמל. הדרכה זו היא התשתית ליצירת עם. גם כאשר יגיע העם לארץ המובטחת ויחיה בה, לכל שבט תהיה נחלה משלו ובה הוא מניף את דגלו. כל דגל של כל שבט היה בצבע אבן החושן השייכת לאותו השבט. על הדגל הופיע סמלו המיוחד של השבט המאפיין את תכונותיו ואת תפקידו. כך למשל על דגל מחנה יהודה הופיע סמל המלוכה- אריה; אצל זבולון סמל יורדי הים – ספינה וכך הלאה. (ע"פ הרמב"ן לבמדבר ב ב)
מצד אחד יש כאן בידול והפרדה, מאידך הבלטה זו מדגישה כי בכדי להגיע לאחדות כל אחד מהחלקים צריך להכיר בערכם של החלקים האחרים היוצרים את המכלול. גם אם הם שונים ממנו.
אדם שאינו מעריך את עצמו הוא אדם שאיננו מסוגל להעריך את זולתו. לכן חשוב לטפח "גאוות יחידה" המתאפיינת בצבעים וסמלים ייחודיים.
כל מקרה של מריבה או מחלוקת בעם, שורשה בחוסר היכולת לקבל ולראות את הצורך באחר, גם אם הוא הפוך לחלוטין. האחים לא יכלו להשלים עם שונותו של יוסף; עם מנהגו לסלסל בשערו ולהתלבש בצורה מהודרת. הדבר נראה להם לא מתאים למישהו שאמור לצאת ממנו חלק מעם הסגולה.
יעקב אבינו לפני מותו זימן את בניו ובירך כל אחד מהם בברכה מיוחדת לו. הוא העניק לכל אחד מהבנים תפקיד מיוחד ומתאים לו כחלק מפסיפס שמרכיב את העם. יעקב ראה בכך תיקון לחטא השנאה בין האחים. הוא הבין כי רק כאשר אחד מהשבטים יבין את יחודו וחשיבותו לעם, הוא יוכל גם להבין את יחודו וחשיבותו של השבט האחר, השונה ואפילו ההפוך.
לומדי התורה שבע"פ מכירים את סגנון הלימוד התלמודי, כאשר בכל סוגיה מובעת דעת ולאחריה דעה הפוכה ולאחר דיון מגיעים למסקנה. רק לאחר ששומעים דעות רבות ככל האפשר, ובכללן גם דעות הפוכות ולעיתים אפילו מופרכות , ניתן להסיק מסקנות ולכוון לתורת אמת. לכן אמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא שריבוי הדעות בתורה מרבה את השלום. כך כל אחד שומע גם דעות אחרות ומרגיל עצמו להכיל גישות שונות, שלכל אחת מהן מקום של כבוד בבניית האומה. (ע"פ ברכות סד א, עולת ראיה א עמ' של)
זו התכונה המתבקשת מתלמידי חכמים וזו התכונה הנדרשת ממנהיגי העם. היכולת להבין שלכל קבוצה בעם יש מקום של כבוד בבנייה משותפת של העם. מנהיג אמתי יודע להתחבר באישיותו לכל הקבוצות בעם ומתוך כך לחברם יחד תוך שמירה על המיוחד שבכל קבוצה. מנהיג אמתי מבין שלא ניתן לבנות את העם ללא החיבור האמתי והמכבד של המנהיג את כל חלקי העם המתחברים לפסיפס משלים ולעם מושלם.
כותב המאמר: הרב משה ביגל, רבה של מיתר ומרבני 'צהר'
