תחילתה של פרשת אחרי מות עוסקת בסדר העבודה של יום הכיפורים. בעבודה זו בא לידי ביטוי מקומו הייחודי של הכהן הגדול כמנהיג הרוחני בבית המקדש. העבודות המיוחדות של היום הזה מותרות להיעשות על ידו בלבד והוא היחיד הנכנס אל המקום המקודש ביותר, קודש הקודשים. אולם, פרשה זו באה ללמד לא רק את מעמדו המיוחד, אלא גם את המגבלות המוטלות על המנהיג הרוחני. כבר בכותרת מלמדת התורה על הסכנה שבקרבה אל הקודש:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ.
הטרגדיה הגדולה שהתרחשה ביום חנוכת המשכן, מותם של נדב ואביהוא בני אהרן, מוזכרת כאן שוב ורש"י מסביר חזרה זאת כך:
"ה תלמוד לומר (כלומר מה באה ללמד אותנו תזכורת זו)? היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני. זה זרזו יותר מן הראשון. לכך נאמר "אחרי מות שני בני אהרן".
רש"י ממשיל את הדבר לרופא המזהיר את המטופל מהתנהגות שעלולה להזיק לו, ואף מביא דוגמאות של מי שעשה כן וניזוק. המחשה יעילה בהרבה מאמירה בעלמא. כך לגבי אהרן. אזכור התקדים של נדב ואביהוא, בא כביכול לומר לאהרן שבמעמדו הגבוה יש לא רק יתרונות אלא גם סכנות.
אשר על כן מדגישה התורה שהכניסה אל הקודש צריכה להיות בזמן ובדרך הראויים:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. ג.בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה. ד.כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם.
שתי הנחיות עקרוניות אנו מוצאים כאן.
האחת, שאין לבוא בכל עת. מותר לו לכהן הגדול להיכנס אל קודש הקודשים רק ביום הכיפורים. ההנחיה השנייה היא : "בזאת יבוא אל הקודש…" הכניסה אל הקודש תהיה על פי ההנחיות המדויקות בלבד.
אולם מעבר לזאת הפרשה מלמדת אותנו שני דברים חשובים. האחד על מעמדו הרוחני של הכהן הגדול:
וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ.
לפני שהכהן עוסק בכפרה על עם ישראל, הוא מצווה לעסוק בכפרה של ושל ביתו. אל לו לחשוב, לכהן הגדול, שמעמדו פותר אותו מלהיות זך וישר, אלא עליו לעסוק בטהרתו קודם לכך שהוא עוסק בתהליך התשובה של עם ישראל.
אולם מפסוק זה למדו חז"ל גם דבר נוסף. מהביטוי "וכפר בעדו ובעד ביתו" למדו חז"ל ש"ביתו זו אשתו". ולכן ההלכה היא שהכהן הגדול אינו כשר לתפקידו אלא אם כן הוא נשוי ויש לו אישה.
דבר זה מלמד אותנו עיקרון חשוב בהשקפת היהדות. ישנן דתות שבהן אנשי הדת אינם נשואים, מתוך תפיסה שקשר זה פוגם בקדושתם. אצלנו אין הדבר כן. דווקא ביום הקדוש, במקום הקדוש, האיש הקדוש אינו כשר לתפקידו אלא אם כן הוא נשוי. ללמדנו שהאתגר למנהיג הדת הוא להיות בתוך העולם הזה מתוך שמירה על המותר והאסור גם אם הוא המנהיג הרוחני הבכיר.
הרב אביחי קצין, ראש בית מדרש "בראשית" רעננה
