הרב יובל שרלו – ראש תחום אתיקה בצהר
ניתוח הנושא
הניתוח שאני עושה כאן אינו למקרה הספציפי הזה דווקא, כי אם ברמת העיקרון:
השאלה העקרונית העומדת לדיון הוא מה מסלול הדיון, ובעזרת תשובה לאיזו שאלה מבקשים להתמודד עם הסוגיה הזו:
מסלול בירור רצונו של הנפטר:
אפשרות קיצונית אחת, בה הלך השופט, היא ניסיון לברר את עמדתו של הנפטר. זה כמובן מסלול בעייתי מאוד, שמחייב להכריע האם נקודת המוצא שלנו היא שכל אחד רוצה ילדים אלא אם כן אמר אחרת, וממילא אין מקום אלא לשאול מהי הדרך הטובה ביותר לעשות כך, או שיש צורך בפרשנות ספציפית לאדם מסוים, ואז השאלה היא מיהו הפרשן המוסמך לרצונו של נפטר.
אם אנו שיש צורך בבירור רצונו של הנפטר – כאמור השאלה היא מיהו הפרשן המוסמך לרצונו, וכאן יש כמה אפשרויות: ההורים (כשהוא רווק, ואולי אף כשהוא נשוי), האלמנה, או מערכת שיפוטית שתבחן לאור ראיות ספציפיות.
מסלול "סופיות חיים":
אפשרות קיצונית שניה היא ללכת במסלול של "סופיות החיים", ולקבוע כי אין מפרים מזרעו של מת.
אפשר למתן את העמדה הזו למקום פחות קיצוני, ולקבוע כי רק ברצונו המפורש של נפטר – מפרים מזרעו.
מסלול הברית שהנפטר כרת בחייו:
מסלול שונה לחלוטין הוא מסלול שבו שההנחה שניתן לפעול לאור רצונו של הנפטר אינה רלוונטית (בין אם מפני שאין מעמד לרצונו לאחר המיתה, ובין אם אנו טוענים שפשוט לא ניתן לעשות בירור שכזה), והשאלה היא האם יש לנפטר מחויבות כלפי מי מהצדדים הנוגעים בדבר.
אם הולכים במסלול זה אני סובר כי ההורים אינם צד בעניין, אך ברית הנישואין שלו עם האלמנה כוללת בתוכה את זכותה להיות מופרית מזרעו.
העמדה שאני קרוב אליה יותר
קשה לקבוע עמדה חד משמעית ובלתי מתפשרת, ובשל העובדה שמדובר תמיד בסיפור אנושי קורע לב – צריך להיזהר מקביעות אכזריות.
סדר הדברים צריך להיות כזה:
- ההעדפה העקרונית היא שלא להפרות מזרעו של מת, לאור עיקרון סופיות החיים, והיחס האינטימי שבין אדם ובין המשכיתו. איני מקבל את העמדה שנקודת המוצא היא שאדם נפטר מעוניין שיישארו לו צאצאים בעולם שייוולדו ללא קשר אליו.
- יש לנפטר ברית עם אלמנתו, והיא רשאית לתבוע את ההפריה מזרעו, והיא בעדיפות ראשונה על פני כל גורם אחר, כולל הוריו.
במצב בו האלמנה אינה מעוניינת, נותרה הדילמה האם לאפשר להורים להפרות מזרע של בנם. לדעתי, אם הבן הוא רווק – נקודת המוצא של העדפה שלו, אך לא ניתן למנוע זאת; אם הבן הוא נשוי – חלק מהברית בינו ובין האלמנה הוא שהילדים יבואו ממנה, ואם היא לא מעוניינת בכך – לא שונה דינו מדין המצב בו הוא היה מחיים, ואין לאפשר את ההפריה מזרעו.
