עמדות הלכתיות בנושא הפונדקאות/הרב אלישיב קנוהל

עם האצת תהליך הפונדקאות בארץ, מצאו את עצמם הרבנים מתחבטים במספר שאלות לגבי יחס ההלכה לפונדקאות, כגון: של מי בעצם הילד, האם הוא של האם הביולוגית תורמת הביצית, או של הפונדקאית שנשאה אותו ברחמה וילדה אותו? לגבי שאלה זו, הפוסקים אינם תמימים בדעתם, ולכן פסקו כי התינוק שנולד לא יוכל להתחתן לא עם אחיו מהאם הפונדקאית, ולא מתורמת הביצית. שאלה נוספת –  האם הלכתית מותר לגבר נשוי שזרעו יגדל ברחם של אישה שהיא לא אשתו? לגבי שאלה זו פסקו פוסקים חשובים וכך גם נהוג למעשה, שאין איסור הלכתי במעשה, משום שלא מתקיימים יחסי מין בין האב המיועד ובין הפונדקאית. עוד שאלה שעלתה – אם הפונדקאית שאינה יהודיה, האם התינוק שייוולד יהיה חייב בגיור?

להלן מספר דעות בסוגיה זו. אין הן באות לסכם את כל הנושא, אלא להציג את עיקרי השיטות ולבסוף מסקנה אחת הרלוונטית לדיון שלנו – האם נוכל לרשום ולהשיא חתנים וכלות ש"הגיעו לעולם" בתהליך הפונדקאות?

אם פונדקאית לפי ההלכה

חוק הפונדקאות נחקק בשנת 1996 וניכר בו כי חלק מסעיפיו נחקקו תוך התחשבות ומתוך היענות והתייחסות לסוגיות הלכתיות, כפי שיפורט להלן. (חשוב לציין שבמהלך השנים נעשו שינויים בפרטי החוק כפי שיובא להלן):

כמה עקרונות מהחוק:

• רק זוג שהם גבר ואישה יוכלו לקבל את אישור הועדה להליך פונדקאות.
• הזרע המשמש להפריה בהליך הרפואי יהיה תמיד זרעו של האב המיועד, שהוא בן הזוג של האם המיועדת, ולא מזרעו של תורם.
• הפונדקאית לא תהיה אישה נשואה ולא תתקיים קרבת משפחה (כמפורט בחוק) בין הפונדקאית להורים המיועדים.
• האם הנושאת היא בת דתה של האם המיועדת.

בנוסף, הליכי הפונדקאות בישראל מנוהלים מפוקחים ומבוקרים על ידי הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים, ועם חבריה נמנה רב, אשר בוחן כל מקרה לגופו ומוודא אין מניעה לאשר לצדדים לעבור הליך פונדקאות.

הכללים הנ"ל שונו כבר מספר פעמים וכנראה יעודכנו בעתיד שוב לפי דרישות שעולות מהשטח ועל פי נורמות תרבותיות שמשתנות מזמן לזמן.

בבסיס האישור ההלכתי להליך פונדקאות עומדת העובדה כי ההיריון מושג באמצעים רפואיים ולא כתוצאה מיחסי אישות בין האב לאם הפונדקאית.

כאמור, הנחיות הועדה משתנות מדי פעם ולאחרונה, חל שינוי משמעותי בעמדת הוועדה בהתייחס לאם פונדקאית נשואה. כאמור, בעבר החוק אסר על אישה נשואה לשמש כפונדקאית, והסיבה הייתה ההיבט הדתי – חשש לממזרות (ממזר – ילד שנולד לאישה נשואה שלא מבעלה). לאור הקושי הרב בו נתקלו זוגות לאתר פונדקאית שאינה נשואה והעונה כל הקריטריונים לפונדקאות, בשילוב העובדה כי פונדקאית רווקה מעוניינת בדרך כלל בתשלום מאוד גבוה, החליטה הוועדה להרחיב את מעגל הפונדקאיות הפוטנציאליות גם לפונדקאיות נשואות.

פסק הדין אשר שינה הלכתית את גישת הועדה לעניין הנ"ל ניתן על ידי הרב עמאר, אשר נפגש עם זוג שעמד בפני התחלת התהליך ולא הצליח למצוא אם פונדקאית שתעמוד בכל הקריטריונים, כולל היותה רווקה, ותהיה מעוניינת להתחיל בתהליך בסכום הכספי שעמד לרשותם. בפסק הדין אמנם ציין הרב, כי יש בנושא מחלוקת הלכתית, אולם הוסיף, כי לאחר התייעצות עם הרב עובדיה הם הסכימו כי מדובר במקרה שמחייב חריגה ממה שהיה מקובל עד אז. בפסיקה אמנם מצוין כי אין לראות בה תקדים, אולם אין ספק כי היא פתחה את האפשרות לפנות גם אל נשים נשואות והקלה מאוד על בני זוג המעוניינים למצוא אם פונדקאית על פי ההלכה.

על תרומת ביצית, פונדקאות,
הקפאת זרעו של רווק ונטילת זרע מן המת

שו"ת של חברי הועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים
עם הרב זלמן נחמיה גולדברג* (מתוך אתר אסיא)

שאלה: בניגוד לאימהוּת טבעית, בתרומת ביצית או בתהליך פונדקאות מתחלקות פונקציות האימהוּת בין שתי נשים. האחת היא אם גנטית והשניה היא אם פיזיולוגית – אם יולדת. מי היא האם החוקית על פי ההלכה?

תשובה: מדובר בתהליכים חדשניים מאד, שאין להם תקדימים ישירים בספרות ההלכה. ניתן לדון בהם בדרך של הקש ודימוי למצבים אחרים הנדונים בספרות ההלכה, אך רמת הוודאות של נכונות הדימוי וההיקש  איננה שלמה.

לכן, באופן מעשי, צריך להתייחס לשתי האימהות (הגנטית והיולדת) לפחות כספק אימהות לגבי דיני יוחסין  וגילוי  עריות.  אחרת  עלול  להיפגע מאד מעמדו של הילד. באופן מעשי גם אם נסבור יחד עם עוד מאה רבנים שהאם היולדת היא האם המשפטית, ורב אחד או מספר קטן של רבנים יחשבו אחרת, הילד יינזק. במחשבה תחילה ניתן למנוע בקלות את הסכנה למעמדו של הילד.

שאלה: האם חוק ההסכמים לנשיאת עוברים ("חוק הפונדקאות") עונה על הדרישה לשמור על טובת הילד ולמנוע פגיעה במעמדו האישי של הצאצא מתהליך הפונדקאות?

תשובה: החוק בכללותו עונה במידה מסויימת על דרישות ההלכה למניעת פגיעה במעמדו האישי של הילד, ולדרישה לשמור על טובתו. חסרונו העיקרי של החוק הוא בנושא הבא: החוק קבע רישום מסודר של צווי ההורות בדומה לרישום המסודר של האימוצים. אולם הפרטים שירשמו בפנקס האימוץ אינם מצויינים בחוק והם מסורים לתקנות של שר המשפטים. לפי התקנות הקיימות נרשמים בפנקס צווי ההורות פרטי ההורים המזמינים ופרטי האם הפונדקאית. במקרים רגילים, כאשר ההורים המזמינים שניהם גם הורים גנטיים, אין בכך בעיה לעתיד הילד. אולם כאשר תהליך הפונדקאות כרוך בתרומת ביצית, פרטי האם הגנטית – תורמת הביצית – אינם נרשמים בפנקס צווי ההורות, ויתכן שהם יעלמו במהלך השנים. מצב כזה עלול לפגוע באופן קשה בילד. פגיעה זו ניתנת בקלות לתיקון על ידי שינוי התקנה בהוספת חובת רישום פרטי האם הגנטית בפנקס צווי ההורות גם בתהליך פונדקאות הקשור בתרומת ביצית. כדאי שחברי הועדה יפעילו את השפעתם לתיקון המצב.

שאלה: אם אישה חרדית חשוכת ילדים היכולה להביא צאצא לעולם רק בסיוע אם פונדקאית, תפנה אל הרב בשאלה אם לנסות להיות לאם בדרך זו, מה ימליץ לה הרב?

תשובה: אם התהליך בפיקוח ורישום נאות כהלכה – אמליץ על התהליך.

שאלה: אם תפנה אל הרב אישה שיש לה ילד אחד אך כיום היא יכולה להביא צאצא לעולם רק בסיוע אם פונדקאית, מה ימליץ לה הרב?

תשובה: לא אמליץ לכתחילה, אך אסכים לביצוע התהליך אם האישה תרצה בכך מאד. הבדל בין זוג חשוך ילדים לבין הורים לילד אחד מופיע בהלכה בהקשר הבא: קיום מצוות "פרו ורבו" מחייב לפחות שני ילדים (בן ובת). מעיקר הדין, מי שלא קיים כלל את המצווה מחוייב להתאמץ לקיים את המצווה גם אם הדרך לכך מחייבת פירוק נישואין. למרות זאת, אם יש לו כבר ילד אחד, אף על פי שאין בכך קיום מלא של המצוה, איננו נדרש לפרק נישואין לצורך השלמתה.

שאלה: האם מותר לאישה נשואה להיות אם פונדקאית, ומה מעמדו של הצאצא?

תשובה: לא. ילד שיוולד לאם פונדקאית נשואה, כאשר אביו איננו הבעל של האם היולדת, עלול לסבול ממעמד אישי פגום. גם אם נסבור יחד עם עוד מאה רבנים שאין פסול בפונדקאית נשואה, ורב אחד או מספר קטן של רבנים יחשבו אחרת, הילד יינזק….

שאלה: על פי ההלכה, האם יש צורך בטבילת אם פונדקאית לפני החזרה?

תשובה: מומלץ מאד שהאם הפונדקאית תטבול במקווה לפני החזרת העוברים.

*בתאריך כ' בכסלו תשנ"ט (9.12.98) התקיימה ישיבה מיוחדת של הועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים עם הרב זלמן נחמיה גולדברג. הדיון התנהל בתבנית של שאלות ותשובות בנוכחות של חברי הועדה, יחד עם הרב יהושע שיינברגר, יו"ר אירגון רפע"ה, והרב אברהם רוזנברג מנהל אירגון רפע"ה.

פרוטוקול הדיון נכתב על ידי הרב ד"ר מרדכי הלפרין והרב שמואל רבינוביץ. הפרוטוקול נבדק ואושר ע"י הגרז"נ גולדברג אשר הסכים לפירסומו באסיא.

חלק ממאמר של הרב שמואל דוד/עפולה

ו. תרומת זרע מגוי :

אם תורם הזרע הוא גוי, אין חשש ממזרות ואין חשש לנישואי אח ואחות כי אין לו יחוס, ומשום כך כתב הגרש"ז אוירבך (שם): "אף שאך למותר הוא להרבות דברים על הכיעור והזוהמא שבדבר זה… אך היות שבשביל רוב הנשים הבאות לשאול על כך והנכונות לפעולה זו, הרי זו ממש שאלת חיים… אפשר דלא אסור לעשות כן גם באשת איש, והולד הנולד מהזרעה זו אינו צריך גירות, והוא ישראל גמור בלי שום חשש ממזרות ואף לא פגם לכהונה".

כך גם דעת הגר"מ פינשטין זצ"ל (אגרות משה אבן העזר חלק א סימן עא): "יש להתיר בזרע של נוכרי, שכיון שהולד יהיה ישראל כיון שאמו ישראלית, אין חשש לכלום, דאין לו יחוס לאב הנוכרי". אמנם כמה מגדולי הפוסקים (שו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן ה, ציץ אליעזר חלק ט סימן נא, יביע אומר חלק ח אבן העזר סימן כא) אסרו, אבל הלכה למעשה כבר פסק מורי ורבי הגר"א ליכטנשטין שליט"א שאין להרהר אחר פסיקתם של המתירים.

ז. תרומת ביציות :

שתי נשים עברו טיפולי פריון, האחת הצליחה להשיג כמות גדולה של זקיקים (ביציות מפותחות) וחברתה, אף שקיבלה כמות מוגברת של הורמונים לא בייצה, ואז עשויה המאושרת שאינה זקוקה למספר זקיקים רב, להתבקש לתרום את חלקם לחברתה. ההיתר ההלכתי תלוי בשאלה מי היא אמו ההלכתית של העובר. כלום תורמת הביצית היא האם או זו הנושאת את העובר ברחמה ויולדת אותו היא האם ההלכתית, אם נאמר שהאם ההלכתית היא תורמת הביצית אזי יתכן מצב בו בנה מבעלה ישא את בתה מהביצית שנתרמה, ולכן יש מקום לאסור תרומת ביציות, כמו שאסר רבנו פרץ לשכב על סדיני אדם זר, שמא ממנו תתעבר וישא אח את אחותו. אם נאמר שהאם ההלכתית היא האשה ההרה ויולדת, הרי שהיא מוכרת כאם הילד ואין חשש, ומותר.

בפוסקים מצאנו את שתי הדעות. אך נראית יותר הדעה הסוברת כי תורמת הביצית היא האם, לפי ששנינו (נדה לא ע"א) : "שלשה שותפים יש באדם, הקדוש ברוך הוא, אביו ואמו. אביו מזריע הלובן… אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושער ושחור בעין". נמצא כי תורמת הביצית שממנה התכונות הגנטיות היא האם. עוד למדנו (שם טז ע"ב) :"אותו מלאך הממונה על ההריון, לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא ואומר לפניו: רבונו של עולם, טיפה זו מה יהא עליה – גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני". נמצא כי התכונות של העובר מקורן בטיפה המופרית, וממילא תורמת הביצית היא האם. ובמסכת סנהדרין (צא ע"ב): " אמר ליה אנטונינוס לרבי: נשמה מאימתי ניתנה לאדם, משעת פקידה (רש"י: משעה שהמלאך פוקד הטיפה ומביאה לידי המקום) או משעת יצירה (רש"י : שנקרם כולו בבשר גידים ועצמות)". ומסקנת הגמרא שהוא משעת פקידה, נמצא שעוד קודם שהתחיל ההריון הנשמה ניתנת. הוה אומר הוא נחשב כחי עוד טרם הוצק בו כוחה של ההרה, וממילא אמו היא תורמת הביצית. וכן כתבו הגר"ש גורן זצ"ל, הרב יעקב אריאל שליט"א (תחומין טז) הרב ד"ר איתמר ורהפטיג (תחומין ה) וכן דעת מו"ר הגר"א ליכנשטין שליט"א…

כיון שהוכחנו שתורמת הביצית היא האם, היה מקום לחשוש לשמא ישא אח את אחותו (שהרי הנולד מהתרומה אינו מכיר את אמו ההלכתית) כמו שחששו הפוסקים שאשה לא תשכב על סדיני איש זר שמא תתעבר, וישא אח את אחותו, ולכן מן הראוי, אם יש אפשרות בקלות, לקבל תרומת ביצית מאשה שאינה יהודיה. אך אם הדבר יוצר קושי או דחיית הטיפול יש להתיר תרומת ביציות גם מאשה יהודיה, שלא מצאנו אלא גזרה זמנית לשלשה חודשי אבחנה, אך לא מצאנו שמחשש רחוק זה נמנע מהורים אלה פרי בטן.

לסיכום: תרומת ביציות מותרת, אך עדיף שתהיה התורמת נוכריה (לא יהודיה). אבל אם הדבר יוצר קושי או דחיה, מותרת לקבל ביצית מאשה יהודיה.

בתורמת נוכריה יש צורך בגיור הוולד, היינו בבית דין על יד המוהל, שיאמרו כי המילה היא לשם גיור. בטבילה, ובקבלת עול מצוות בהגיע הילד לגיל מצוות.

ח. אם פונדקאית:

כאמור, הארכנו להוכיח כי האם ההלכתית היא תורמת הביצית, לכן במקרה של אם פונדקאית, הילדים ייחשבו כבנים של הוריהם הביולוגיים, שהם ההורים שיגדלו אותם, ולכן אין כאן חשש מנישואי אחים. ברם מחשש לאותן דעות הסוברות כי הפונדקאית היא האם ההלכתית, יש עדיפות לפונדקאית גויה, ואז אין חשש שמא ישא אח את אחותו. אלא שאז אחר הלידה יש למול את הילד בנוכחות שלושה אנשים כבית דין לשם גירות, וכן יש צורך בטבילה, ובגיל שלוש עשרה צריך קבלת יהדות ועול מצוות. אבל כאמור, אם יש קושי למצוא פונדקאית נכריה, מותר גם בפונדקאית יהודיה. עד כאן לשונו של הרב שמואל דוד.

ברמה העובדתית (דברים שכתב הרב יובל שרלו):

א.      מספר הנשים הנשואות הפונות לבקשת אישור כפונדקאיות היה נמוך מאוד עד לפני כשלוש שנים, ונמצא בעליה מאוד דראמטית בשנים האחרונות. מקומן של הנשים הנשואות הדתיות אינו נפקד מעליה זו.

ב.      יש ניתוחים שונים מפני מה יש עליה: יש מחסור גדול בפונדקאיות לא נשואות, גם בשל החלטות אתיות שונות של ועדת הפונדקאות שמקטינה עוד יותר את מספר הנשים הפנויות שיכולות לשמש כפונדקאיות; העמדה האתית הכללית שעדיף שתהיינה נשים נשואות (יש להן תמיכה מבעליהן והן אינן בודדות; בדרך כלל הן ילדו כבר ילדים משל עצמם, ואין הן מסתכנות באיבוד יכולת ההריון וכדו'); העליה הגדולה בתשלום שמשלמים לפונדקאיות (בתחילה הסכום היה כ 25,000$; כיום הוא באזור ה 75,000$); כיוון שהדבר נתפש בעיני נשים כדרך נוספת לגמילות חסד (ששכרה בצידה) בגופה, נשים נשואות מוכנות יותר כיום להיות פונדקאיות. גם אצל זוגות דתיים הנזקקים לפונדקאית מתרחבת התופעה של פניה לנשים נשואות מחוסר ברירה.

ג.       ועדת האישורים לפונדקאות מקילה היום מאוד על נשים נשואות. החוק קובע שהאם הנושאת צריכה להיות לא נשואה, אולם אם הזוג הוכיח שניסה למצוא פנויה ולא הצליח – רשאית וועדת האישורים לאשר נשואה. ניסוח זה מותיר מרווח עצום לוועדה, ובשל העליה הגדולה בביקוש (גם בשל נעילת דלת במקומות אחרים) וכאמור מספר פוטנציאלי נמוך של נשים פנויות ורווקות – הוועדה מקילה מאוד, ומתירה די מהר לנשים נשואות לשמש כפונדקאיות.

ברמה הפסיקתית:

א.      אינני מכיר רב שתומך בכך שנשים נשואות תהיינה פונדקאיות. השאלה היא מה עוצמת ההתנגדות.

ב.      אי אפשר לדבר על "עמדת ההלכה" בשל העובדה שיש עמדות שונות בהלכה.

ג.       הדבר כמובן מושפע מאוד מהשאלה העקרונית האם הילד מתייחס למקור הביצית או לאישה שנשאה את ההיריון. אם הוא מתייחס למקור הביצית והפונדקאית היא רק מעין "אינקובטור הומאני" (במישור ההלכתי, לא הנפשי) – קשה לאסור על נשים נשואות לשמש כפונדקאיות מבחינה הלכתית טהורה. ואכן, לדוגמה, הרב עמאר הי"ו, התיר (לדבריו בשם הרב עובדיה יוסף זצ"ל) במצב קיצון לאישה נשואה להיות פונדקאית. ברם, משעה שהתיר, ולו פעם אחת, הבהיר שלא רק שאין ממזרות במצב זה, אלא שגם ניתן להתיר במצבי קיצון.

ד.      אם הולכים בשיטה שהפונדקאית היא האם ההלכתית – יותר קשה להתיר לכתחילה. כאמור, השאלה היא מה רמת ההתנגדות. יש שיטענו שהוולד ממש ממזר, אם כי שיטתם אינה מקובלת, ואני לא מכיר פסיקה של בית דין (אפשר שבגלל שהנושא עוד לא עלה) שתאסור על וולד כזה לבוא בקהל; יש שיטענו שהוולד אינו ממזר אך זה איסור דאורייתא; יש שיטענו שהדבר מגונה; וכדו'.

ה. כחבר וועדת הפונדקאות, בידי שני מכתבים מהרב עמאר הי"ו לוועדה, בהם הוא מבקש לאשר מלכתחילה אישה נשואה כפונדקאית. הסיפור היה שהאישה הפונדקאית הנשואה, יראת שמיים, הייתה מוכנה לעשות את כל התהליך בחינם כדי לזכות את הזוג בפרי בטן. במכתב זה הרב עמאר כותב "ודעת מרן הראש"ל גדול הפוסקים רבינו עובדיה יוסף שליט"א, שהוולד מתייחס אחר בעלת הביצית…".

ו. אני נוהג לדייק מאוד בדבריי, ולכן לא כתבתי שזו עמדת הרב עובדיה יוסף זצ"ל, אלא שזו עמדת הרב עובדיה יוסף כפי שהביא הרב עמאר הי"ו.

ייחוס הוולד בתרומת ביצית – עיון בשיטת הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל/ הרב אריה כץ – מכון פועה

• פתיחה

הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל, מלבד גדלותו העצומה בתורה, היה מחבר פורה של פסקים ומאמרים, ועוד בחייו הוציא לאור עשרות חיבורים שכתב. גולת הכותרת של חיבוריו הייתה ללא ספק סדרת ספרי השו"ת המרכזית שלו – יביע אומר, ממנה יצאו לאור בין השנים תשי"ד – תשס"ד עשרה כרכים.

הרב יוסף כתב את תשובותיו בכל מקצועות ההלכה, ואף מקומן של התשובות בנושאי פוריות לא נפקד מהשו"ת. תשובתו הראשונה שפורסמה בענייני אבן העזר, תשובה לרב ציון לוי שבפנמה ממנחם אב תשי"ד (יביע אומר ח"ב אהע"ז סי' א) עסקה בדין יחס הנולד מהזרעה מלאכותית ובשאלה האם ניתן לבצע הזרעה מלאכותית לפני טבילתה של האשה. הרב יוסף היה גם הפוסק הראשון שנתן תשובה בכתב המתירה בשעת הצורך ובתנאים מסוימים הפריה חוץ גופית (יביע אומר ח"ח אהע"ז סי' כא). תשובתו בנושא נכתבה כבר בי"א מנחם אב תשל"ח, ימים ספורים לאחר הולדת התינוקת הראשונה בעולם שנולדה כתוצאה מהפריה חוץ גופית, ועוד קודם שהפכה הטכניקה הזו בארץ למעשית[1].

באופן עקרוני, ברגע שמוציאים ביציות מחוץ לגוף האישה ומפרים אותן במעבדה, ניתן להחזיר את הביצית המופרית לרחם של אישה אחרת מזו שממנה נלקחו הביציות. ואכן, הרופאים מציעים לאישה שאין לה אפשרות להרות מהביציות שלה לקבל תרומת ביצית מאישה אחרת, להפרות את אותה ביצית בזרע של הבעל, ולאחר מכן להחזירה לתוך הרחם שלה. כמו כן, אישה שרחמה אינו יכול להחזיק היריון או שהיריון מסכן את חייה, יכולה להפרות את ביציותיה בזרע בעלה, ולאחר מכן להשתיל את הביצית המופרית ברחם של אישה אחרת שתעבור במקומה את ההיריון – אם פונדקאית.

כמעט מהרגע בו התחילה אפשרות זו להיות מעשית, התעורר דיון נרחב בשאלה מי נחשבת לאמו של הוולד – בעלת הביצית או האם היולדת, ותשובות שונות נכתבו בעניין. בין הפוסקים שכתבו באריכות על שאלת יחס הוולד והאם (על פי סדר כתיבת התשובות): הרב זלמן נחמיה גולדברג בתחומין (ח"ה עמ' 248-259); הרב יעקב אריאל בשו"ת באהלה של תורה (ח"א סי' פ); הרב אליעזר יהודה וולדנברג בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ט סי' מ); הרב שלמה גורן בשו"ת תורת הרפואה (עמ' 173-183); הרב שאול ישראלי בשו"ת חוות בנימין (ח"ב סי' סח). דווקא מדיון זה, נפקד מקומו של הרב יוסף, והוא מעולם לא פרסם בכתב תשובה שדנה בנושא זה.

במאמר זה ברצוני לדון בשאלה מדוע לא פרסם הרב יוסף תשובה מפורטת בעניין, כפי שעשה בסוגיות אחרות הקשורות לפוריות, וכפי שעשה בכל חלקי התורה, זאת למרות שהשאלה בעניין עלתה לפתחו פעמים רבות[2], ולנסות לברר מה הייתה דעתו בעניין יחס הוולד לפי המקורות, בעל פה ובכתב, שבכל זאת מצויים בידינו. כמדומני, שהתשובה שתינתן כאן לשאלה השניה, תוכל לתת מענה גם לשאלה הראשונה.

• עדות הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר

עדותו של הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר בעניין דעתו של הרב יוסף היא חד משמעית. במכתב בחתימת ידו, שפורסם בכתב העת אסיא (פז-פח, תש"ע, עמ' 101), כתב הרב עמאר שדעתו של הרב יוסף, כדעתו של הרב עמאר עצמו, שבעלת הביצית היא האם ההלכתית לכל דבר ועניין. את דעתו זו של הרב עמאר, בתוספת האמירה שזו גם דעתו של הרב יוסף, שמענו ממנו גם בעל פה במכון פוע"ה כמה וכמה פעמים.

גם הרב צבי רייזמן, בקונטרס שהוציא על השתלת שחלות (עמ' 163) הביא, שהרב יצחק פינץ מסר לו שדעתו של הרב יוסף היא שבעלת הביצית היא האם[3].

• תשובות בעל פה שנרשמו על ידי הרב יהודה נקי

אמנם כשמעיינים בתשובותיו בעל פה של הרב יוסף שפורסמו בשו"ת מעין אומר חלק ח על ידי מי שהיה מזכירו האישי, הרב יהודה נקי, מצטיירת תמונה מורכבת.

שו"ת מעין אומר מורכב מתשובותיו של הרב עובדיה יוסף לשאלות ששאל הרב יהודה נקי בשביל אחרים שביקשוהו לשאול, או שאלות שנשאלו על ידי אחרים בנוכחותו של הרב נקי. הרב נקי רשם את כל השאלות והתשובות סמוך לנתינתם, והוציא אותן לאור כספר בתוספת הערות ודיונים ארוכים משלו באותן תשובות. השאלות והתשובות מנוסחות בצורה של דו שיח, וזאת "כדי לדייק בלשונו של רבנו במידת האפשר". מדובר בשאלות שנשאלו בשנים תשנ"ד – תשס"ה. הרב נקי מדגיש בהקדמותיו לספרים שלא ניתן לסמוך על תשובות אלו להלכה, אלא רק בתור סניף, שכן מדובר בשאלות שנשאלו במהירות ובזריזות בזמנים שהיה בהם לחץ, אולם כיוון שיש שאלות רבות בעניין, ניתן לראות את הכיוון ההלכתי המסתמן מהן. למעשה, הרב נקי רשם שם שש עשרה שאלות העוסקות בתרומת ביצית ופונדקאות, והרי הן לפי הסדר:

1. סימן א/א: מותר תרומת ביצית רק מיהודיה פנויה ואסור של גויים.
2. סימןא/ב: אני לא יכול להתיר (תרומת ביצית מאשת איש או מגויה), שיאמצו ילד.
3. סימן א/ג: תרומת ביצית רק מפנויה יהודיה, וחזר על כך שוב.
4. סימן א/ח תשובה לרב עזריה בסיס: אסור תרומת ביצית, רק מפנויה יהודיה ומי שמתיר מגויה אין הלכה כמותו.
5. שם מכתב מהרב שלום משאש שהתיר תרומת ביצית מגויה: בשום פנים ואופן, אל תעשו כן.
6. סימן א/י: עדיף לאמץ ילד מאשר תרומת ביצית מפנויה יהודיה.
7. סימן א/יא: תרומת ביצית זה ללא טעם, כי הזרע לא שלה ולא של בעלה ולא תעשה כן.
8. סימן א/יב לזוג שכבר עשו תרומת ביצית גויה ויש להם עוברים מוקפאים: יעשו מה שרוצים, הרב פיינשטיין מתיר, ולא אומר דעתי.
9. סימן א/יג: אשה גרושה מצווה גדולה שתתרום ביציות.
10. סימן ב/ג: אם פונדקאית – יש אוסרים ויש מתירים ולא רוצה להיכנס, אף על פי שמתיר תרומת ביצית פנויה, בפונדקאית לא מתיר, הוא נחשב כבן הפונדקאית ויש בזה חששות של יוחסין וממזרות.
11. סימן ב/ד: בתרומת ביצית העיקר שתהיה פנויה יהודיה ולא יעשו קרובות משפחה, אין חובה להקפיד על רישום, אבל עדיף לעשות.
12. סימן ב/ה: לדעתי מותר תרומת ביצית רק מפנויה יהודיה. מגויה אסור שאם כן יצטרכו לעשות טבילה כשייוולד.
13. סימן ב/ז: לא התרתי תרומת ביצית נשואה, ואפילו אמרתי חוזרני בי, גויה אסור, אין בזה פריה ורביה כי זה לא שלך ולא שלה, זה גוי.
14. סימן ב/ט: תרומת ביצית מאחות אישה: אין איסור אבל לא כדאי.
15. סימן ב/י: לא התרתי פונדקאות אפילו מפנויה יהודיה.
16. סימן ב/יא לרב עזרא בר שלום: תרומת ביצית של גויה שנולדו ילדים אין צורך לגייר, רואים ממי זה יצא וזה העיקר.

מהתשובות הללו עולה בצורה ברורה שהרב יוסף לא המליץ על תרומת ביצית, אולם הסכים להתיר זאת בשעת הצורך בתנאי שייקחו את הביצית מיהודיה פנויה. לעומת זאת, פונדקאות לא הסכים הרב יוסף להתיר בכלל.

בעניין יחס הוולד: בשלוש תשובות אמר הרב יוסף כנימוק לאסור תרומת ביצית מגויה, שהוולד מתייחס אחרי בעלת הביצית. לעומת זאת בשתי תשובות אמר הרב יוסף שהוולד מתייחס אחרי האם היולדת. לעניינינו חשובה בעיקר התשובה האחרונה (מס' 16), בה הורה הרב יוסף לאחר מעשה שאין צורך לגייר תינוק שנולד מתרומת ביצית של גויה ליולדת יהודיה. שאר התשובות נאמרו קודם מעשה.

בכל אופן מתשובות אלו עולה שלכתחילה חשש הרב יוסף לשתי השיטות להחמיר, אולם בדיעבד לפחות במקרה אחד הורה שאין צורך לגייר תינוק שנולד לאישה יהודיה מתרומת ביצית של גויה.

• תשובות קצרות בכתב

מצויות בידינו שתי תשובות קצרות מאוד בכתב ידו של הרב עובדיה יוסף משנותיו האחרונות, המתייחסות גם לשאלת הייחוס. בח' בשבט תשע"ב ענה הרב עובדיה יוסף לשאלתו של הרב חיים וידאל על גיור וולד שנולד לאישה יהודיה הנשואה לגוי מתרומת ביצית גויה, כשהאם אינה שומרת מצוות. הרב וידאל, בעקבות עדותו של הרב שלמה משה עמאר (שהובאה לעיל) הניח באופן פשוט שלדעת הרב יוסף בעלת הביצית היא האם, ולכן לא שאל האם הוולד צריך גיור, אלא האם ניתן לגיירו כעת. תשובתו של הרב יוסף:

יש למולו ולא לגיירו עד שתחזור אמו בתשובה שלמה.

מצד אחד, מדברי הרב יוסף עולה שהוולד צריך גיור (אם כי הוא התייחס לשאלת השואל, שהניח זאת כדבר מובן מאליו). מצד שני, העובדה שהורה למול את הילד מוכיחה שיש להתייחס אליו לפחות כאל ספק יהודי, שהרי אם הוא גוי גמור (אב גוי כמתואר בשאלה, ובעלת ביצית גויה), אין שום עניין למולו, ואדרבה מילתו עלולה להטעות ולהחשיב את הילד כיהודי. הצורך במילתו, מוכיח שלפחות לחומרא התייחס הרב יוסף ליולדת כאל אמו של הוולד.

בי"ב בכסלו תשע"ג ענה הרב יוסף תשובה קצרה בכתב לחתנו, הרב יעקב צ'יקוטאי, ששאל אותו כיצד לנהוג במילתו של תינוק שנולד מביצית של יהודיה לפונדקאית גויה. תשובתו של הרב יוסף הייתה:

למול אותו ככל ילדי ישראל עם הברכות כרגיל, טוב מאוד שייעץ להורים גם להטבילו לשם גירות.

מדברים אלו משמע שעיקר דעתו היא שאכן בעלת הביצית היא האם, אולם בכל זאת חשש גם לדעה שהיולדת היא האם, ולכן הורה להעדיף גיור לחומרא.

• מסקנות

אם נעיין בכלל העדויות בעל פה ובכתב שיש לנו על שיטתו של הרב עובדיה יוסף בעניין ייחוס הוולד לאחר תרומת ביצית או פונדקאות, נראה בצורה די ברורה, שהרב יוסף מעולם לא הכריע בדבר בצורה מוחלטת. אמנם כנראה בתחילה נטה יותר לדעה שהיולדת היא האם (שהרי הסכים להתיר תרומת ביצית בתנאים מסוימים, ואילו פונדקאות לא התיר כלל, ועוד יש עדות שבדיעבד לאחר מעשה לא הצריך גיור את הנולד לבעלת ביצית גויה) ואילו בסוף ימיו נטייתו הייתה לכך שבעלת הביצית היא האם ההלכתית, אולם גם אז לא הכריע בדבר לגמרי, ועדיין התייחס לחומרא לנולד מביצית גויה ליולדת יהודיה כאל יהודי הצריך מילה, וכן להפך – לנולד לפונדקאית גויה כצריך טבילה לשם גירות לחומרא.

נראה שזו גם הסיבה שבסופו של דבר הרב יוסף מעולם לא כתב תשובה בנושא, משום שלא הכריע בדבר בצורה מוחלטת.

בעניין זה, שעולה כמעט מכל העדויות לעיל, יש סתירה אחת ברורה – עדותו החד משמעית של הרב שלמה משה עמאר, ולפיה בעלת הביצית היא האם לכל דבר. לעניות דעתי, ועם כל הזהירות המתבקשת שבדבר, יש ליחס לעדות זו חשיבות פחותה משאר העדויות. כל העדויות האחרות שהובאו כאן, הינן של רבנים חשובים, אולם אף אחד מהם אינו פוסק הלכה בסדר גודל של הרב עמאר, וגם אף אחד מהם לא בא להביע את עמדתו האישית בדבר. לעומת זאת, הרב עמאר, שהינו פוסק הלכה חשוב בפני עצמו ואחד מגדולי הדור, כתב במכתבו (הנ"ל) שדעתו האישית היא שבעלת הביצית היא האמא (וכן שמענו במכון פוע"ה מפיו במספר הזדמנויות), והוא העלה כן בפני הרב יוסף, והוסיף שהרב יוסף הסכים עמו. כפי שראינו לעיל, כנראה שאכן זו הייתה נטייתו של הרב יוסף בסוף ימיו, אולם בניגוד לדעתו ההחלטית של הרב עמאר בעניין, הרי שדעתו של הרב יוסף לא הייתה מוחלטת, וממילא אין כאן ראיה בעניין.

לכן, הדעה שהתקבלה בציבור (אותה רואים ממכתבו של הרב וידאל, ועוד קודם לכן, מהמכתב של פרופסור ריצ'ארד חיים גראזי, שעליו ענה הרב עמאר), ולפיה דעתו של הרב עובדיה הייתה שבתרומת ביצית ופונדקאות הולכים אחרי היולדת, אינה מדויקת, משום שהרב יוסף לא הכריע בדבר בצורה מוחלטת עד סוף ימיו, והעדיף להשאיר את ההלכה למעשה בגדר של ספק.  (עד כאן דברי הרב אריה כץ).

סוף דבר – אנו לא נדרשים לדון בהיתר הפונדקאות אצל ישראלית או גויה, אצל נשואה או רווקה. הכרעות אלו לא מוטלות על שכמנו. אבל יש להניח שבשנים הקרובות יגיעו מדי פעם חתנים וכלות שנולדו בדרך זו. השאלה היא כיצד עלינו לייחסם. (יתכן והרבנות הראשית תוציא פסק מסודר בעניין ונוכל לפעול על פיו. אך במקרה שלא ) עולה מהדברים שאין כאן חשש לממזרות שיפסול אדם כזה מלבוא בקהל. שהרי גם אם לחלק מהדעות במקרים מסויימים הולד ממזר, הלא חז"ל למדו "ממזר ודאי ולא ממזר ספק". כך שכל עוד יש דעות שמקלות לא יפסלו אדם כזה מלהינשא. לעומת זאת, עלינו יהיה לברר במידת האפשר האם הפונדקאית הייתה גויה שאז לחלק מהדעות נצטרך לדרוש מהפונה אלינו גיור לחומרא. אם הפונדקאות הייתה אצל יהודיה, יהיה מקום לחקור שלא נושא את אחותו מאמו. הנה כי כן, הדברים מורכבים ביותר, ויש לקוות שהרבנות תיתן דעתה לשאלות אלו. אני מניח שההנחיה תהיה להפנותם לבית הדין כדי לקבל פסק דין המתיר את נישואיהם. אני מקווה שיחד עם זאת תנחה הרה"ר את בתי הדין במדיניות מסודרת בעניין, ולא ייווצר מצב שכל דיין יפסוק בסוגיה זו על פי דעתו.

[1]1. התינוקת הראשונה שנולדה מהפריה חוץ גופית נולדה ב-25/7/1978 בבריטניה. התאריך המופיע על גבי תשובת הגר"ע עובדיה הוא שלשוה שבועות לאחר מכן. בארץ התחילו באופן מסודר לבצע הפריות חוץ גופית רק בשנת תשמ"ב (1982). הנתונים נלקחו מתוך האנציקלופדיה ההלכתית רפואית כרך ב, ערך הפריה חוץ גופית (עמ' 819-820).

[2]2.  כפי שיתברר להלן. רק אציין עוד שבעבר שוחחתי עם הרב צבי רייזמן בנושא לאחר ביקורו אצל הרב יוסף, והוא מסר לי שכששאל את הרב יוסף לדעתו בעניין לא הסכים לומר אלא שזה נושא מסובך שצריך לדון בו בכובד ראש, ולא נענה לבקשתו של הרב רייזמן לכתוב תשובה מסודרת בנושא.

[3]3.  אמנם לא מובא שם האם הרב פינץ שמע זאת ישירות מהרב יוסף, או שמא שמע זאת מהרב עמאר, ואם כן אין זו עדות נוספת.