בפרשת מקץ אנו למדים על דמותו של המנהיג הרצוי אגב הקריאה של פרעה ליוסף לפתור את חלומותיו. יוסף איננו מסיים את דבריו בפתרון החלום (מא, לב), אלא מנצל את ההזדמנות שנוצרה על מנת להשיא לפרעה עצה מעשית, על אף שהוא חורג בכך מהמנדט שניתן לו. זהו הרגע שבו מתגלה יכולת המנהיגות של יוסף לפרעה ולסובבים אותו.
בתוך כך מציין יוסף את התכונה הנדרשת: "איש נבון וחכם" (מא, לג).
פרשני המקרא מבחינים בין שתי תכונות נבדלות אלו בדרכם. 'חכמה' מסורה למי ש"מכיר את העצמים בתכונתם ובתודעתם", ואילו 'נבון' הוא מי שיש לו "ראיה חודרת אל תוך הדברים…להסיק מסקנות ממנהגם ותכונותיהם של לפחות שני יסודות נתונים, להבין דבר מתוך דבר…" (כך הרש"ר הירש, בנו יעקב ואחרים).
ואכן, דבריו של יוסף נפלו על אוזניים קשובות, דבריו היו חכמים ונבונים כשלעצמם, ועל כן פרעה מקבל את עצתו של יוסף ומגיב כפי שיוסף, היה רוצה:
"ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלוהים בו?" (מא, לח).
את שאלתו של פרעה "הנמצא" אפשר לפרש בשני אופנים: האפשרות הראשונה היא: האם היה אי פעם, בעבר, אדם כזה שיש לו את התכונות הנדרשות (נפעל, נסתר, עבר)?
בדרך זו עלינו להבין כי פרעה מטיל ספק ביכולת למצוא עתה את המנהיג הרצוי, מכיוון שכזה לא היה בנמצא מעולם.
אולם נראה כי האפשרות השניה מתארת טוב יותר את שאלתו של פרעה: האם אנחנו נמצא עתה, את האדם המתאים (פעל, עתיד, מדברים)? (כך פרש אונקלוס, עליו נסמך רש"י, וכך מפרש גם הרמב"ן).
פרעה אף נותן פירוש שלו לדבריו של יוסף, התכונה הנדרשת היא בעיקרה כשרון אלוקי – "רוח אלוהים", ואף היא ניתנת לפרשנויות שונות. מנהיגים אלו התגלו בכישרונם יוצא הדופן שנטע בהם הקב"ה. עובדי האלילים שבסביבתו של פרעה ודאי הניחו כי מדובר באחת האלוהויות להם הם עבדו, אך קבלו את עמדתו של יוסף שנאמרה בפי פרעה – והיא שאת התכונות "נבון וחכם" יש ליחס ל"רוח אלוהים", היא איננה תלויה במעשה האדם, זהו כישרון שניתן מלמעלה. מחוץ לכוחות הטבע.
גם חכמתו של שלמה המלך בראשית דרכו תוארה במילים אלה "לב חכם ונבון" (מלכים א, ג, יב) בדברי ה' אליו, ומוכרת על ידי העם כחכמה אלוהית: "כי ראו כי חכמת אלוהים בקרבו" (מלכים א, ג, כח). נראה כי תכונות אלא הם שאפשרו לשלמה לבסס את מלכותו, לבנות את בית המקדש ולהביא שפע לתושבי הארץ. עם זאת, הבחירה החופשית עומדת בעינה. תכונות אלה אינן ערובה להצלחה – ומעשיו של שלמה בסוף ימיו מלמדים כי דרושה עבודה מתמדת כדי להימנע מעבודה לאלוהיות אחרים, ולהיות קשור לרוח האלוהים.
ואכן הרש"ר הירש, על אתר, היטיב לתאר בפירושו את סגולותיו הייחודיות של מנהיג ראוי: "היה עליהם לברר איך לכלכל את מעשיהם בנסיבות הנתונות. לשם כך נזדקקו לנבון תחילה. אחר כך תבוצענה מסקנות הבינה בחכמה מתוך הערכה נכונה של הנסיבות הקיימות".
נראה כי העיון בפרשה מחדד לנו את התכונות הנצרכות בעת בחירת מנהיג – הוא צריך להיות נבון וחכם, תכונות שניכר בהן שמקורן פנימי ואלוהי. יש לחפשו במאמץ, וגם אחרי שנמצא יש לקוות שיצליח לאורך שנים לזכור מאין בא ולשם מה הגיע לתפקיד.
כותבת המאמר היא: הרבנית ד"ר טובה גנזל,
ראש המדרשה התורנית אוניברסיטת בר אילן.
