מה "מנהל" את יעקב את אבינו? כממשיכם של אברהם ויצחק היינו מצפים שקידום הערכים החשובים שהובילו אבותיו יהיו גורם מרכזי בעיצוב חייו של יעקב. קריאת סיפור חייו המפותל והסבוך מגלה מגמה מפתיעה.
יעקב נשלח לחרן על ידי יצחק אביו כדי לשאת אישה ראויה, כזו שלא דבקו בה מנהגי ארץ כנען: "לא תקח אשה מבנות כנען. קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך, וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך" (כח, א). ואולם, קשה להשתחרר מהתחושה שיעקב אינו יוצא לחרן כדי לחפש אישה, אלא בעיקר בורח מביתו כמצוות רבקה אימו: "הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך. ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה" (כז, מב-מג). וכפי שמדגישה זאת הפטרת וישלח: "ויברח יעקב שדה ארם" (הושע יב, יג).
גם בחזרתו של יעקב ארצה לבית הוריו בולט הפחד כמניע: "וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום" (לא, ב), וכך הוא גם מסביר לנשותיו: "ראה אנכי את פני אביכן כי איננו אלי כתמל שלשם" (שם, ה).
הנמקה זו מפתיעה מאד. היינו מצפים כי בתום עשרים שנות גלות ימהר יעקב לשוב ארצה, גם אם אינו חושש מלבן, שהרי עליו לקיים את הנדר שנדר בבית אל, כפי שאומר לו המלאך: " אנכי הא-ל בית אל אשר משחת שם מצבה, אשר נדרת לי שם נדר" (שם, ג), או כדי לפגוש את הוריו הזקנים אותם לא ראה שנים ארוכות: "לבוא אל יצחק אביו ארצה כנען" (שם, יח). במקום זאת אנו שומעים שוב כי החשש והפחד מהווים מרכיב משמעותי בהחלטתו של יעקב לשוב.
אם ציפינו שבשובו ארצה יזדרז יעקב לקיים את נדרו בבית אל או שמא ישוב תחילה לבית הוריו אותם לא ראה זה עשרים שנה, צפויה לנו הפתעה. יעקב בוחר להשתקע באזור שכם, והוא אינו זז משם עד ששמעון ולוי הורגים את אנשי שכם, ויעקב חושש להישאר בסביבה: "ואני מתי מספר ונאספו עליו והכוני, ונשמדתי אני וביתי" (לד, ל). רק אח"כ ילך יעקב לבית אל לקיים את נדרו, וישוב לראות את יצחק אביו.
מוטיב זה בחייו של יעקב אומר דרשני. נשיאת אישה ראויה במצוות אביו, קיום נדר ושיבה לבית ההורים אחרי עשרים שנות נדודים אינם ערכים חשובים מספיק כדי להניע את יעקב לפעולה? מדוע רק איום המונע ממנו להישאר במקומו מניע אותו להקדם הלאה? לאן נעלמה מסורת הפעלתנות מבית מדרשם של אבותיו?
זכה יעקב למה שלא זכו אברהם ויצחק לפניו: "שהיתה מיטתו שלמה לפניו, ולא נמצא בהן פסולת (שה"ר ג, ו). ישמעאל ובני הפלגשים נדחו מביתו של אברהם, ועשיו מביתו של יצחק, ואילו כל בניו של יעקב זכו להיכלל כזרעו, ועל שמם אנו קרואים בני ישראל.
נראה כי יעקב אבינו "עשה" לביתו במובן הפשוט של גידול משפחה וחינוכה עד כי לעיתים הקב"ה צריך להזכיר לו את תפקידיו הנוספים באמצעות אירועים מאיימים.
להתגייסות מלאה לקיומם של אידאלים נשגבים עלול להיות מחיר משפחתי. מיעקב למדנו כי יש להשקיע במשפחה גם אם מימושן של חלק מהמטרות בחיים עלול להידחות מעט. משפחתו של יעקב שרדה אתגרים קשים שהיו עלולים לפרקה, ובסופם נותרה מאוחדת, מבלי שאיש נדחה ממנה.
שאלת היחס הראוי בין התגייסות למען שליחות אישית וציבורית לבין השקעה בבניין משפחה לתפארת מעסיקה רבים. לעיתים קרובות המציאות דוחקת באדם לתת מעצמו עד שמבלי משים הוא משלם על כך מחיר משפחתי כבד. מיעקב למדנו כי איזון ראוי ביניהם מוביל לבנין עדי עד.
הכותב הינו: הרב אוריאל גנזל.
רב הישוב רבבה, ומנהל 'צהר לחקיקה' של ארגון רבני צהר.
