כבר כמה עשרות שנים נולדים בעולם כולו וגם בישראל ילדים שיצירתם לא הייתה בדרך הרגילה של חיי אישות בין הוריהם, אלא מסיבות שונות הוריהם נזקקו לתרומת ביצית או זרע ויתר על כן, לעיתים הם נזקקו לתרומה של "רחם להשכיר" שפונדקאית נשאה את עוברם ברחמה וילדה להם בן. בכל מקרים אלו נתייגעו הפוסקים למי לייחס את הילדים שנולדו בדרך זו. אנסה להביא כאן סיכום תמציתי של דעות שונות שהוזכרו בהלכה. (סיכום זה חשוב מאד כיום, כי פתרונות אלו שהם בני עשרות שנים בלבד מביאים לפתחנו כיום חתנים וכלות אשר נולדו בדרכים הנ"ל ואנו צריכים לדעת כיצד להתייחס אליהם בעת תהליך הנישואים שלהם). אני מביא בפניכם קטעים ממאמרים שונים העוסקים בעניין. אני מקווה שהם ישפכו מעט אור על סוגיות אלו העשויות להעסיק אותנו בשנים הקרובות. עם כל חפצי בקיצור הדברים ארוכים, ולכן אני מחלק אותם לשני נושאים – א. תרומות זרע/ביצית ב. פונדקאות.
הרב פרופ' אברהם שטינברג/ הזרעה מלאכותית לאור ההלכה (חלקים מהמאמר – פורסם באתר אסיא)
א. ההזרעה המלאכותית היא פעולה יאטגרוגנית של החדרת זרע בהזרקה לרחמה של האשה. מקור הזרע יכול להיות בעלה של האשה או תורם זר לאשה…
ג. במקורות היהדות – בתלמוד 4 נאמר : "שאלו את בן זומא, בתולה שעיברה מהו לכהן גדול… חיישינן שמא באמבטי עיברה". כלומר, כהן גדול רשאי לשאת לאשה רק בתולה. ונשאלה השאלה, האם ייתכן מצב שהבתולים קיימים, והאשה בכל זאת בהריון. התשובה היא, שמצב כזה אכן אפשרי כאשר בתולה רוחצת באמבטיה ולפניה התרחץ שם גבר, ובדרך זו חדר זרע לרחמה והרתה. מקור תלמודי זה מהווה תקדים ראשון בהיסטוריה לאפשרות של הזרעה והתעברות, שלא ע"י קיום יחסי מין מקובלים. פיסקה תלמודית זו מהווה יסוד עיקרי בדיונם של הפוסקים במאה שלנו, אשר דנו בבעיה המודרנית של הזרעה מלאכותית.
קיימים עוד מקורות קדומים אחרים המהווים בסיס לדיון בנושא ההזרעה המלאכותית. אחד המקורות הללו היא האגדה, כי בן סירא היה בנו של ירמיהו ובתו, שהתעברה באמבטי מזרעו של ירמיה אביה 5 . מדרש זה מוזכר בחיבורים שונים של הראשונים 6 , ומהווה מקור הלכתי לדיון במעמדו של ולד כתוצאה מהזרעה מלאכותית. אכן, ישנם פוסקים המתייחסים באי-אימון ובפקפוק רב לאגדה זו ואין הם מסתמכים עליה להוצאת מסקנות הלכתיות 7 . מקור הלכתי נוסף לבעייתנו מהווה פסקו של רבי פרץ בן אליהו מקורביל, בעל "הגהות הסמ"ק" מהמאה ה-13 8 : "אשה נידה יכלה לשכב אסדיני בעלה. ונזהרות מסדינים ששכב עליהם איש אחר, פן תתעבר משכבת זרע של אחר. ואמאי אינה חוששת פן תתעבר בנדותה משכבת זרעה של בעלה ויהא הולד בן הנידה? והשיב, כיון דאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי, אפילו תתעבר משכבת זרע של אחר, כי הלא בן סירא כשר היה. אלא דמשכבת זרע של איש אחר קפדינן אהבחנה, גזירה שמא ישא אחותו מאביו". פסק הלכה זה משמש בית-אב לכמה וכמה בירורי הלכות בנושא ההזרעה המלאכותית ומצוטט ע"י מרבית הפוסקים הדנים בשאלה זו… (ניכר בבירור שאין כאן שאלה על כשרותו של הולד, אלא רק חשש צדדי שמא בעתיד ולד כזה יישא אחותו מאביו א.ק).
3) האם מתייחס הולד אחרי בעל הזרע ?
צדדי הבעיה הם : האם הילד שייוולד מתייחס אחר אביו ונחשב כבנו לכל דבר שהרי כוחו ואונו הוא, ובן מתייחס אחר בעל הזרע, או שייחוס האבות נקבע רק אם נולד כתוצאה מקיום יחסי מין מקובלים, כדרך כל הארץ, ולא כתוצאה מהפריה בדרך מלאכותית.
פתרון שאלה זו נוגע לכמה וכמה עניינים הלכתיים הנקבעים ע"י ייחוס הולד. בין השאר נוגע הדבר לדיני ירושה (האם יירש ולד זה את בעל הזרע) ; לדיני ייבום וחליצה (האם אמו של ילוד זה פטורה מייבום וחליצה או לא) ; למצות פריה ורביה (האם קיים בעל הזרע מצות עשה של "פרו ורבו", במקרה של הזרעה מלאכותית) ; לדיני מזונות (האם חייב בעל הזרע במזונותיו) ועוד.
היסוד לפתרון שאלה זו נמצא בדיון הפוסקים במצב של התעברות באמבטי. המוזכר בתלמוד 4. מרבית הפוסקים סבורים, שהולד הנולד בדרך זו נחשב כבנו של בעל הזרע לכל דבר 25 . אכן יש פוסקים 26 הסבורים, שוולד הנולד מעיבור באמבטי הוא בנו של בעל הזרע רק לחומרא ולא לקולא. כלומר, רק כדי לגדור עצמם בעריות (כדי שלא ישא אחותו מאביו) נחשב כבנו, אבל אינו יורשו, אינו פוטר אמו מייבום וחליצה ולא קיים בעל הזרע מצות פריה ורביה. ברם, מצינו פוסקים 27 הסבורים, שאפילו במקרה שנתעברה באמבטי לא נחשיבו כבנו לכל דבר, זאת מכיון שלא ניתן להוכיח בבירור שמבעל זרע זה נתעברה. אכן בהזרעה מלאכותית מבעל לאשתו, שידוע בבירור שבעל הזרע הוא אביו, יש לדעתם לייחס ולהחשיב את הולד כבנו לכל דבר 28 …
ב. הזרעה מתורם זר שהוא יהודי
1. יסודות האיסור – כל הפוסקים תמימי-דעים, שקיים איסור בהזרעה מלאכותית מיהודי זר לאשת-איש. אכן, ביחס ליסודות האיסור הזה מצינו דעות חלוקות. מיעוט הפוסקים 39 סבור, שהאיסור הוא מן התורה, מטעם "ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה" (ויקרא, י"ח). לדעתם מוכח מפסוק זה, שהאיסור הוא על עצם קליטת הזרע האסור ולאו דווקא בצורת קליטתו. פוסקים אחרים העלו נימוקים והוכחות שונות המקרבות איסור הזרעה מיהודי זר לאיסור תורה ("לתא דאורייתא"). הם מסתמכים על ההסברים של הרמב"ן 40 והחינוך 41 על הפסוק דלעיל ("ואל אשת עמיתך…"), שעיקר הטעם הוא שלא ייוודע למי הזרע. לדעתם קיים אותו איסור גם בהזרעה מלאכותית. אכן פוסקים אחרים 42 דחו במפורש את השיטה, שהאיסור הוא מדאורייתא ולדעתם הפריזו בה פוסקים אלו. ואכן, מרבית הפוסקים 43 סבורים, שאין איסור תורה להכניס זרע פסול לרחמה של האשה, אלא עיקר האסור הוא מעשה הבעילה והנאת הביאה. יחד עם זאת אסרו, כאמור, כל הפוסקים הזרעה מיהודי זר לאשת-איש. שלילת מעשה זה נובעת הן משיקולים מוסריים והן מחששות לסיבוכים חוקיים שונים. הפוסקים מתייחסים להזרעה המלאכותית "כתועבה גדולה ולא יעשה כן בישראל, דאין לך חילול משפחתי גדול מזה … וגורמים לשכינה שתסתלק מישראל" 44. וסבורים הם, "שזה איסור גמור מצד הדין וגם מצד רגש הדת והיהדות והוא מתועבות כנען ומצרים" 45 . כמו-כן חששו הפוסקים, שההזרעה המלאכותית "עשויה לנתק הקשר בין הולדת ילדים ונישואין, שהוא הכרחי לקיום המשפחה, התא היסודי והמקודש ביותר של ההברה האנושית . .. יתירה מזו, הולדת ילדים תהפוך באמצעותה ענין שרירותי ומיכני, משולל אותן סגולות מיסטיות ויחסי קירבה אנושיים, העושים את האדם שותף לקב"ה במעשה הבריאה" 46. כמו-כן קיים החשש לפריעת מוסר האשה, אשר תנאף עם גבר זר ותטען שההיריון נגרם ע"י הזרעה מלאכותית…
הרבה מהפוסקים 51 אסרו הזרעה מלאכותית מהחשש, שאי הידיעה מי הוא אבי הילד עלולה להביא לידי נישואין אסורים. חשד זה הועלה לראשונה ע"י הסמ"ק בנידון התעברות באמבטיה (ראה סעיף ג' לעיל), ובלשונו : "גזירה שמא ישא אחותו מאביו" 54 .
בעיה נוספת – שהיא מוסרית והלכתית כאחת – מתעוררת, כאשר האשה מעוניינת בהזרעה מלאכותית בלא ידיעת בעלה ומבלי לקבל את הסכמתו לכך. במקרה שפעולה זו נעשתה בלא ידיעת הבעל, סבורים הפוסקים, שיש לחייב את האשה לקבל גט מטעם "עוברת על דת משה ויהודית", ואשה זו איבדה את כתובתה 58 .
2. האם נאסרת האישה על בעלה?
יסוד השאלה היא, האם פעולת ההזרעה המלאכותית מתורם זר היא בגדר זנות וניאוף ולכן האשה אסורה לבעלה ולבעל הזרע כאחד, או שאיסור אשה לבעלה מדין זונה הוא רק כתוצאה מקיום יחסי מין רגילים מחוץ לנישואין, ולכן במקרה של הזרעה אין האשה אסורה לבעלה.
מיעוט הפוסקים 59 סבורים, שאכן יש בהזרעה מתורם זר משום זנות והאשה אסורה על בעלה. מאידך סבורים רוב הפוסקים 60 , שאין האשה אסורה על בעלה, כי אין בדרך זו משום זנות. לדעתם, אשה נאסרת על בעלה רק כתוצאה מקיום יחסי מין אסורים כדרך כל הארץ. בעיה ספציפית היא, האם אשה שבוצעה בה הזרעה מלאכותית מגבר האסור לה, מתחללת עי"ז לכהונה ואסורה להינשא לכהן. אחד הפוסקים 61 העלה ספק זה במקרה של עיבור מאמבטיה. אך פוסק אחר62 פשט בעיה זו, ולדעתו בודאי שאין אשה זו מתחללת, "כיון שכל ענין החללות הוא דבר שנעשה בגוף האשה ולכן בעינן דוקא שכיבת אדם", ואין ההריון עצמו גורם לחילול. והנה, גם לשיטת הסוברים, שאין האשה אסורה על בעלה, בכל זאת קיימת תקופה, שיש להפריד בין בני הזוג במקרה שההזרעה הצליחה. זאת על פי דיני "הבחנה"…
3. מה דין הנולד מהזרעה מלאכותית ?
יסוד השאלה הוא, האם ממזרות היא תוצאה של ביאה אסורה דווקא, ולפי זה בהזרעה מלאכותית, שאין בה ביאת איסור, אין הולד ממזר גם אם בוצעה ההזרעה מגבר זר. או שאין הממזרות תלויה בביאה אסורה, אלא כל ולד שהוא תוצאה של איש ואשה האסורים זה לזו – הרי הוא ממזר. בשאלה זו חלוקים הפוסקים. חלקם 69 סבור, שהולד הנולד מהזרעה של יהודי זר באשת-איש דינו כממזר. הם מדייקים מדברי הרמב"ם המגדיר ממזר כמי ש"בא מן העריות", ומשמע אפילו לא ע"י ביאת איסור, הרי הוא ממזר. וכן מדייקים הם מעצם המונח ממזר, שפירושו "מום זר" ואמנם ילד זה נולד מזרע זר שאינו של בעל האשה. פוסקים אחרים סבורים, שדין ולד זה כספק ממזר 70 . לדעת פוסקים אחדים אין לקשור בין עצם איסור ההזרעה המלאכותית לבין הממזרות. לדעת אחד הפוסקים 71 , "הענין של ממזרות לא תלוי כלל בביאת איסור ואפילו בלא שום ביאה כלל, וכגון שנתעברה אשת-איש באמבטי, או ע"י הזרעה מלאכותית מזרע של איש אחר, כיון שיצירת הולד הוא מאיש ואשה שהתורה עשאן כשני מינים – נקרא ממזר". אכן, פוסקים רבים 72 סבורים, שאין הולד ממזר, כי הם תולים הממזרות בביאה אסורה, ובהזרעה מלאכותית לא קיימת ביאת איסור. פוסקים אלו מסתמכים בעיקר על דברי הסמ"ק 8 : "כיון דאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי, אפילו תתעבר משכבת זרע של אחר". אחד הפוסקים 73 סבור, שאם היה בעל הזרע כהן ראוי ולד זה להיות אפילו כהן גדול ואין בו שום פגם. אכן, כשלא ידוע ממי הזרע הרי גם לשיטות שאין הולד ממזר, מכל-מקום יש לו דין שתוקי, כיון שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו, ושתוקי אסור מדרבנן 74 . והנה כל האמור לעיל נכון כשהולד הוא זכר, אבל אם הולד היא נקבה סבור אחד הפוסקים 75 , שהיא פסולה לכהונה, כיון שמעשה ההזרעה אסור עכ"פ מדרבנן וכל הנולדת מאיסור – אסורה לכהונה…
4. הזרעה מתורם גוי וממקור בלתי ידוע :
הפוסקים דנים באריכות בשאלה, האם מותרת הזרעה מלאכותית באשת-איש מתורם גוי. כל הפוסקים מסכימים, שיש במעשה זה פגם מוסרי ומכנים פעולה זו כמעשה מכוער ומתועב 78 . כמו-כן מסכימים כל הפוסקים, שהטעם "עיקרי לאיסור הזרעה מיהודי זר לאשת-איש – "שמא ישא אחותו מאביו" – לא קיים במקרה שהזרע הוא של גוי. זאת מכיון שאין הולד מתייחס אחר אב-גוי גם כשהוא נולד כדרך כל הארץ, לא כל שכן בצורת הזרעה מלאכותית.
אכן, מרבית הפוסקים 79 אוסרים ההזרעה מגוי, עקב החששות האחרות שנזכרו לעיל לאיסור ההזרעה המלאכותית (כולל ייבום וחליצה, ירושה ועוד).
ברם, מצינו שני פוסקים חשובים 80 הסבורים, שמעצם ההלכה ומעיקר הדין אין איסור בהזרעה מלאכותית מזרע גוי לאשת-איש, ובשעת דחק גדול כשמצטערים ההורים מאוד בהשתוקקם לולד יש להתיר שימוש בזרע של גוי. כי, כאמור, ברור הדבר שלא חלה כאן הגזירה שמא ישא אח את אחותו. ובאשר לחששות שמא ייבם אשת אחיו מאמו ויוציא את אמו לשוק – אין, לדעתם, לאסור מטעם זה, כי "אין אנו יכולים להוסיף על גזירות חז"ל, ולא מצינן דחיישי להכי אלא בכה"ג שכך הוא האמת דלא ידוע ממי הוא הולד, אבל בכה"ג שהאשה יודעת והיא אשה כשרה, מנין לנו לחדש מעצמנו גזירה לחוש, דשמא תתבייש לגלות הדבר וגם לא תוכל לעמוד בניסיון ותינשא לשוק בלא חליצה, הרי כללא הוא דבגזירת חז"ל אין לנו אלא מה שגזרו בפירוש, ואין להוסיף גזירות שלא נזכרו בש"ס" 81 …
עד כאן תמצית דבריו של הרב פרופ' שטיינברג. יוצא מדבריו שאכן רוב הפוסקים לא רואים בוולד הנולד מהזרעה מלאכותית (על סוגיה השונים) וולד פסול, בין אם מקור הזרע הוא של יהודי ובין אם הוא של גוי. זאת מבלי להתייחס לעצם הדבר אם ראוי לעשותו, שבכך נחלקו הפוסקים ורבו הדעות לכאן ולכאן. כך גם הורני הרב דייכובסקי בשבתו כמנהל בתי הדין – שכל עוד לא ייצאו הנחיות אחרות, אנו מאפשרים להינשא לילדים אלו שנולדו מהפריות מבחנה ותרומות זרע למיניהן, כי לא הייתה כאן ביאת איסור. במקרה ובעל הזרע הוא יהודי, צריך לברר שלא יישא אחותו מאביו כנ"ל.
הערות השוליים לקטעים המובאים כאן:
4. חגיגה, טו, א. וע' בהערת אוצר הפוסקים, אה"ע סי' א סקמ"ב, המביא מחלוקת אם יתכן הריון ע"י הזרעה באמבטיה.
5. ראה : "מדרש אלף-בית דבן-סירא" ב"אוצר המדרשים" לי. ד. אייזנשטיין, 1928, עמ' 43.
6. ליקוטי מהרי"ל ; תשב"ץ, ח"ג, סי' רס"ג ; וכן בחלקת מחוקק, אה"ע, סי' א' סק"ח ; ברכי-יוסף, אה"ע, סי' א', י"ד ; פחד יצחק, ע' בן בתו ועוד.
7. ראה סיכום הדעות בשו"ת ציץ אליעזר, ח"ט, סי', נ"א, שער ד', פרק א' ; וב"הרפואה והיהדות", ע. יעקובוביץ; ירושלים, תשכ"ו, עמ' 234.
8. דבריו הובאו בב"ח, יו"ד סי' קצ"ה, ובט"ז, שם, סק"ו.
25. שו"ת התשב"ץ, ח"ג, סי' רס"ג ; פחד יצחק, ערך בן-בתו ; בית-שמואל, אה"ע, סי' י"ג ס"א ; משנה למלה הלכות אישות, פט"ו ; מחצית השקל, יו"ד, סי' קצ"ה ; בגדי שש, אה"ע, סי' א', אות י"א ; שו"ת שאלת יעבץ, ח"ב סי' צ"ז ; פני משה, אה"ע סי' א' ; חלקת מחוקק, אה"ע, סי' א' ; בני אהובה, פט"ו מהל' אישות ; שו"ת שואל ומשיב, מהדו"ג ח"ג, סי' קל"ב ; טורי אבן, חגיגה, דט"ו ע"א ; שו"ת בית יעקב, סי' רכ"ב ; ערוך לנר, יבמות, ד"י ע"א ; זכר לחגיגה, חגיגה, ט"ו, א' ; וראה : י. איגדיג, דיני ישראל, כרך ב', תשל"א, עמ' 93-85, שהוכיח מפוסקים שונים כשיטה זו.
26. ט"ז אה"ע, סי' א' ; אפי זוטרי, אה"ע סי' א' ; חסדי דוד, תוספתא יבמות, פ"ח ; שו"ת בר-ליואי, חאה"ע, סי' א' ; ברכי-יוסף, אה"ע, סי' א' ; אבני משפט, אה"ע, סי' א' ; שו"ת משפטי עוזיאל, חאה"ע, סי' י"ט.
27. הגרש"ז אויערבך, נועם, שם ; הרב פרידמן, "הפרדס", ספר היובל, עמ' 217.
28. וראה במאמרו של י. אינדיג, דיני ישראל, כרך ב', תשל"א, עמ' 98-97, נימוקים אחדים לשלילת ייחוסו של הולד ודחיית נימוקים אלו.
39. שו"ת מערכי לב, סי' ע"ג ; הרב הדיא, נועם, כרך א' עמ' קל"ו ; כני אהובה שם ; זכר לחגיגה, שם.
40. ראה : ר"מ מאירי, , שבט, תשט"ז.
41. ראה : הגר"י טייטלבוים, המאור, אב, תשכ"ד, עפ"י החינוך, מצוה ל"ה.
42. שו"ת מנחם משיב, סי' כ"ו ; שו"ת יביע אומר, שם ; שו"ת אגרות משה, סי' ע"א.
43. הוכחות הפוסקים עפ"י הסמ"ק, שם ; ב"ש, ח"מ, ט"ז, ב"ח, אהע"ז שם ; משנה למלך, שם ; שו"ת שואל ומשיב, מהדו"ג, ח"ג, סי' קל"ב ; שו"ת עמק הלכה, שם ; הרב מעדניק, הפרדס, תשי"ג ; שו"ת משפטי עוזיאל, אה"ע, סי' י"ט ; הרי"י וינברג, הפרדס, תשרי, תשי"א ; רא"מ בלוך, הפרדס, סיון, תשי"ג ; הגרש"ז אויערבך, נועם, שם.
מבין ההוכחות, שהפוסקים מביאים להנחה זו : א) דברי הסמ"ק "כיון דאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי, אפילו תתעבר מש"ז של אחר" ; ב) מדברי הרמב"ם בפיהמ"ש, סנהדרין, פ"ו : "שאין לש"ז בעריות שום סרך לענין עונשין" ; ג) מדין הנשים המסוללות זו בזו, דאסור רק משום פריצותא, אבל אינה נאסרת משום זונה (יבמות, ע"ו), ופירשו הראשונים דהן מכניסות זו בזו הזרע שקבלו מבעליהן ; ועוד.
44. שו"ת ציץ אליעזר, ח"ג, סי' כ"ז. 45. שו"ת חלקת יעקב, סי' כ"ד. וראה עוד : הגרי"י וינברג, הפרדס, שם.
46. הרב ע. יעקובוביץ, הרפואה והיהדות, עמ' 235 ; הגרי"י וינברג, הפרדס, תשרי תשי"א.
51. שו"ת תשובה שלמה, ח"ב סי' ד' ; שו"ת ציץ אליעזר, ח"ג סי' כ"ז ; הגרי"י וינברג, הפרדס, תשרי, תשי"א ; שו"ת זקן אהרן, שם.
54. שיטה זו נכונה לדעה הסבורה שהילד הוא בנו של בעל הזרע לכל דבר, או לפחות לחומרא. אכן, בברכי יוסף, אה"ע, סי' א', סקט"ו כתב, שאינו מתייחס אחר בעל הזרע וממילא אינו חושש שמא ישא אחותו מאביו.
56. מ. אמסעל, המאור, שנה כ"ד, תמוז-אב, תשל"ב, עמ' 21–22.
58. שו"ת חלקת יעקב, סי' כ"ד ; שו"ת אגרות משה, סי' ע"א ; שו"ת ציץ אליעזר, ח"ט, סי' נ"א, שער ד'.
59. בני-אהובה, שם ; שו"ת ישכיל עבדי, ח"ה, סי' י' , פרק ו' ; שו"ת מערכי לב, שם.
60. משנה למלך, פט"ו מהלכות אישות ; תשובה שלמה, שם ; שו"ת משפטי עוזיאל, ח"ב, סי' י"ט ; שו"ת ציץ אליעזר, ח"ג, סי' כ"ז ; שו"ת חלקת יעקב, סי' כ"ד ; שו"ת אגרות משה, סי ע"א ; הגרש"ז אויערבך, נועם, שם ; הגרי"י וינברג הפרדס, שם ; הר"מ מאירי, הפרדס, שם.
61. שו"ת האלף לך שלמה, סי' ל"ה. 62. הגרש"ז אויערבך, נועם, שם ; ועי' בחלקת יעקב, סי' כ"ד. 63. שו"ע, אבה"ע, סי' י"ג, ס"א.
64. שם, שם, סי"א. 65. ברכי יוסף, אה"ע, שם ; שו"ת דברי מלכיאל, שם ; כרם שלמה אה"ע, סי' י"ג.
66. שו"ת תורת חסד, סי' ג'; שו"ת שאילת יעקב סי' מ"ב. 67. שו"ת ציץ אליעזר, ח"ג סי' כ"ז.
68. הגרש"ז אויערבך, נועם, שם ; שו"ת אגרות משה, סי' ע"א.
69. שו"ת בר ליואי, ח"ב, סי' א' ; זכר לחגיגה, חגיגה, דט"ו ; הרב הדיא, נועם, שם ; הרב בלאך, הפרדס, סיון, תשי"ג ; שו"ת חלקת יעקב, שם ; הרב טייטלבוים, המאור; אב-אלול תשכ"ד.
70. הגרש"ז אויערבך, נועם, שם ; שו"ת משפסים ישרים, ח"א, סי' שצ"ו. 71. הגרש"ז אויערבך, שם.
72. שו"ת שואל ומשיב, מהדו"ג ח"ג, סי' קל"ב ; שו"ת מנחם משיב, סי' כ"ו ; שו"ת עמק הלכה, סי' ס"ח ; שו"ת מנחת יחיאל, ח"ג, סי' מ"ז ; שו"ת אגרות משה, ח"ב, סי' י"א ; שו"ת משפטי עוזיאל, חאה"ע, סי' י"ט ; שו"ת יביע אומר, ח"ב סי' א' ; הרב מעדניק, הפרדס, תשי"ג ; פחד יצחק, ע' בן בתו.
73. שו"ת שואל ומשיב, שם. 74. הרב וינברג, הפרדס, שם. 75. שו"ת חלקת יעקב, שם. 76. שו"ת ברית יעקב, חאה"ע, סי' ד' בהגהה.
77. שו"ת משפטי עוזיאל, שם.
78. הר"מ מאירי, הפרדס, שבט, תשט"ז; הר"י וועלץ, תל-תלפיות, תמוז, תרצ"א ; הגרי"י טייטלבום, המאור, שם ; הרב עובדיה הדיא, נועם, שם ; שו"ת ציץ אליעזר, ח"ג ,סי' כ"ז.
79. כל הפוסקים בסעיף 78, וכן הרי"י וינברג, הפרדס, תשרי, תשי"א. 80. שו"ת אגרות משה, שם ; הגרש"ז אויערבך, נועם, שם. 81. הגרש"ז אויערבך, שם.
