לא פעם אנו שומעים על מנהיג שנותן הוראות שכל בר דעת מבין שהן הוראות פסולות בעליל. לעיתים, זה יכול להיות מנהיג אזרחי. לעיתים, זו יכולה להיות פקודה צבאית (כגון: פגיעה באזרחים חסרי ישע ללא כל סיבה הנראית לעין), ולעיתים זו יכולה להיות הוראה הניתנת מסמכות דתית וגם היא נראית בעליל כבלתי אפשרית ובלתי סבירה (כמו: רב מקובל שידרוש מאשת איש להישמע לו בניגוד לדיני התורה). בכל אלו ודומיהם מצווה אותנו התורה שלא להתחשב במעלתו של האיש ואף לא באותות ובמופתים שיתן "כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹֽהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹֽהֲבִים אֶת־ ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל־לְבַבְכֶם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם".
אמנם נכון שהתורה מדברת על נביא שקר שמפתה לעבוד עבודה זרה, והוא אף מביא אות ומופת כדי שנקבל את הוראתו: "דברים (יג,ב-ד) כִּֽי־יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֽת וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵֽלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹֽא־יְדַעְתָּם וְנָֽעָבְדֵֽם". אך ניתן בוודאי ללמוד מכאן לימוד כללי – שהקב"ה "שותל" לעיתים אדם מושחת ואף מעניק לו כוחות, כדי שאנו נתמודד עם הוראותיו ונלמד לזקק את האמת ולהשליך את ההוראות השקריות גם אם תבאנה מאיש רם המעלה.
חז"ל התקשו כיצד זה נותן הקב"ה ביד איש רשע כוח לעשות מופתים ולהסית את ישראל: בספרי (פסקה פד) נחלקו התנאים: "ובא האות והמופת: אמר ר' יוסי הגלילי, ראה עד היכן הגיע הכתוב, עובדי ע"ז ונתן להן ממשלה שאפילו מעמידין לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע להן. מפני מה? כי מנסה ה' אלהיכם אתכם…". וכך כותב גם רש"י: "או מופת – בארץ, אף על פי כן לא תשמע לו. ואם תאמר מפני מה נותן לו הקב'ה ממשלה לעשות אות, כי מנסה ה' אלהיכם אתכם".
בניסיונות דומים לאלה התנסה העם היהודי במהלך ההיסטוריה כמו בימי שבתאי צבי, יעקב פרנק ועוד אחרים, שאז העם נדרש להתמודד עם כוחות כריזמטיים ולעיתים אף עם 'אותות ומופתים', ולהכריע על דרכו. (כידוע, באותם דורות נהרו יהודים רבים ובתוכם גם רבנים אחרי שבתאי צבי ויעקב פרנק. והשבר בעם ישראל היה גדול ביותר).
גם בימינו, לא פעם אנו נתקלים ברבנים שמנסים לפתותנו. דוגמת הרב המקובל מצפת או מקובלים אחרים שבכוח המיסטיקה ויכולת ההשפעה שלהם הם סוחפים אנשים לעבירות ממון או עבירות מין, ואנו צריכים לשנן לעצמנו את הפסוקים מהפרשה – "כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹֽהֵיכֶם אֶתְכֶם".
גם בעל "ספר אורחות צדיקים" מרחיב את ההגדרה של נביא שקר, ומסב את תשומת ליבנו לכך שניתן לכנות גם מי שפיהם וליבם אינם שווים כנביאי שקר, בעיקר לאור העובדה שבמעשיהם הם גונבים את דעת הבריות. הדברים מיוחסים בעיקר לאלה שהתנהגותם החיצונית מובילה את הציבור לפתח בהם תלות, העלולה להכשיל בני אדם, כגון: כאלה המציגים את עצמם כבעלי כוחות על – טבעיים רוחניים, מחלקי קמיעות וכדומה . על אלה אומר מחבר "ספר אורחות צדיקים":
"..יש ענוה שהיא רעה כמו הגאווה, כעניין שעשו נביאי שקר, שהיו לובשים בגדים כמו נביאי האמת שיקבלו כזביהם ושקריהם…לכך אותם ההולכים בענווה בעניין המלבושים ומדברים בנחת, ומנהיגים עצמם בחזקת חסידים וצדיקים, … ועושים רמאות בסתר, ואין חוששים לקיים המצוות רק ברבים ולא כשהם ביחיד, וגונבים דעת הבריות – אלו הם מחללים השם, ברוך הוא, יותר מכל האדם .. " (ספר אורחות צדיקים שער הענוה ד"ה יש ענוה ).
הכותב הינו: הרב אלישיב קנוהל
רב קיבוץ כפר עציון וראש מיזם הנישואין – ארגון רבני צהר
