על הפסוק בפרשתנו: " נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך", כותב הספרי: "להודיע שבחן של פרנסי ישראל, שאין נפטרים מן העולם עד שהם נוקמים נקמת ישראל- שהוא נקמת מי שאמר והיה העולם…מגיד שמתתו של משה מתעכבת למלחמת מדין".
המדרש מלמדנו כי דמותו של מנהיג אידיאלי נמדדת בכך שלמרות שהוא יודע שהוא אינו עוזב את העולם עד שנוקם את נקמת עמו, אין הוא מתעכב מלעשות את הדבר למרות שבזה הוא מקרב את קיצו. מנהיג אמתי איננו מחשב את חשבונותיו האישיים, אלא רואה רק את טובת עמו. כך מתגלה לעניינו משה המנהיג בימיו האחרונים.
משה נתגדל להיות מנהיג. יסודות חינוכו בבית הוריו ולאחר מכן רכש את תרבות העמים בבית פרעה. הוא מגלה מנהיגות בהרגו את המצרי המתנכל לאיש מאחיו. גם בבריחתו למדיין הוא מגלה מנהיגות אנושית כללית כשנחלץ למען בנות יתרו. במעמד הסנה הוא מגלה את מידת הענווה הטהורה שמנהיג כה זקוק לה, ולכל אורך דרכו המנהיגותית הוא מגלה את שנאתו לרע. ואולם מנהיגותו של משה באה לידי שלמות בהיותו נביא, מחוקק ומייסד הכהונה.
חומש בראשית מתאר את בריאת העולם והאנושות. תיאור זה נצרך בכדי להבהיר כי אלוקים הוא בורא העולם והמחוקק העליון וחוקיו טבעיים לאדם. מי שאיננו נשמע לחוקים אלה פוגע ומערער את סדרי הטבע. תפקידו של המנהיג הוא לשמור את היקום כולו מפגיעתם של אותם רשעים. משה עושה זאת באמצעות קבלת התורה ומסירתה לעם ישראל. בהמשך הקב"ה מצווה את משה להקים את המשכן, ולשם כך הוא מקבל הוראות מדויקות. במשכן מקריבים קרבנות שבאמצעותן מודה הנשמה הטהורה לבוראה. המשרתים בקדש- הלוויים- נבחרים לתפקידם בהיותם נאמנים ואמיצי לב, כשלכהונה נבחרו בניו של אהרון בשל יראת השמיים והחסידות שבהם.
נמצאנו למדים כי המנהיג המושלם פועל על פי הכוונה מן השמים. תפקידיו העיקריים הם להוציא את העם למלחמה ולעמוד בראש מערכת המשפט והחוקים. בנוסף לכך עליו לעמוד בראש מערכת הפולחן. דבר זה פשוט לנו אך הוא בבחינת חידוש לאומות, ובמיוחד לאומה המנסה לחקות אותנו אך בפועל עסוקה בעבודת האלילים ומבקשת להפריד בין הדת והמדינה. משם יצאה הדרישה הזאת וחבל שהגיעה גם לאוזניהם של בני ברית.
אומנם משה רבינו עצמו לא היה הכהן הגדול אבל הוא יסד את העבודה וחנך את הכהונה הגדולה ואח"כ מסרה לאחיו על פי הדיבור. באופן טבעי מצפים אנו לבן דוד שבמנהיגותו ידע גם הוא לשלב יחד עם הנהגה פוליטית ודתית גם רוח הקודש וגם יוציאנו למלחמתנו ויורנו משפטיו.
הכותב הינו: הרב דוד גרינוולד
רב אזורי של חבל מודיעין ורב המושב נחלים
