מהו מעמדו של יהודי שנישא בנישואין אזרחיים בחו"ל והתגרש אזרחית? ובארץ אינו רשום אלא כרווק?
תשובה (החומר המובא בתשובה זו לקוח מאתרי אינטרנט שונים וממאמרו של הרב ש, דייכובסקי בתחומין חלק ב').
אם הנישואין האזרחיים היו עם גויה, אין חשש לחלות קידושין והמעמד שלו הוא כרווק. במקרה כזה הוא לא יוכל להינשא עד שיציג אישור מבית המשפט שהוא נפרד כחוק מבן/ת זוגו, (במקרה ואין דרך למצוא את בן/ת הזוג כדי להיפרד אזרחית, ישנו הליך בבית המשפט לבקשת התר נישואין גם בלי הפרידה האזרחית). אולם, אם מדובר בנישואין אזרחיים עם יהודייה והגירושין היו רק על ידי פרידה אזרחית ללא גט שניתן ע"י בי"ד מוכר, הדברים מורכבים יותר.
מקורות וביאורים:
נישואין שנעשו על פי תוקף הדין האזרחי באותה מדינה ולא נעשו על ידי חופה וקידושין, במבט ראשון נראה לומר שאין בנישואין אלו ממש, ואף אינם צריכים גט. אולם במהלך הדורות האחרונים העלו הפוסקים כמה נקודות שאולי יש לחוש להם, ונזכיר כאן את הנקודות העיקריות:
א. אשה המיוחדת לאדם מסוים ועומדת תחתיו ללא כתובה חופה וקידושין מוגדרת כפילגש, וישנם פוסקים המצריכים גט לפילגש (שו"ת ריב"ש שצ"ח בשם רבו ר' חסדאי, צמח צדק אהע"ז קל"ח). את מעמד האשה שנישאה בנישואים אזרחיים ומיוחדת רק לבעלה יש להשוות לפילגש ואם כן לדעת פוסקים אלו היא צריכה גט.
ב. כשם שבבן נח ישנה אישות ללא חופה וקידושין מדין "ודבק באשתו ולא באשת חברו", כך גם בישראל. לכן, אף אם אין בנישואין אזרחיים גדר איסור של אשת איש, יש בה גדר קניין כמו באישות של בן נח, ועל כן צריכה גט (ר"י רוזין שו"ת צפנת פענח א', כ"ו-כ"ז).
ג. גם אם לא היו קידושין בטבעת יש לחוש שמא קידשה בבעילה, שהרי חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ובעל לשם קידושין.
ד. אין צריך כוונה לקדש בביאה ע"פ מצות התורה, אלא כיון שידוע שהוא לנישואין מאחר שנשאה בערכאות ממילא הוא כנתכוון לקניין אישות על כל הביאות שעשה (הרב יוסף אליהו הענקין, פירושי איברא). בדרך דומה כתב גם הרב גולדשמידט בפד"ר (כרך נ' עמ' 39) וסמך יתידותיו על הגאון ר' רפאל הכהן זצ"ל בעל "ושב הכהן", (תשובות ושב הכהן סימן ל', ותורת יקותיאל בתשובות שבסוף הספר סימן א) לסמוך על שיטת הרא"ה המפורסמת שהובאה בשיטה מקובצת לכתובות דף עג א : "ואע"פ שבמקדש בלא עדים אין חוששין לקידושין, הכא כיון דהויא מילתא דכולי עלמא יודעים בה, כ"ע סהדי", וכן הובא בשיטה מקובצת דברי הריב"ש המביא דעת הרא"ה. וע"ע בנמוקי יוסף יבמות פח, א : "והריטב"א ז"ל משבח דברי רבנו הרא"ה וכו', ופרסום כזה נחשב בכל מקום כעדות גמורה, ואפילו מדאורייתא". בפס"ד הנ"ל הביאו את תשובת הרא"ם ח"א סימן צד (הוצ' ירושלים סימן צו) שאשת הצדוקי היא אשת איש, והבא עליה חייב משום אשת איש, שאע"פ שנתקדשה לבעלה לא היה אלא בפסולי עדות דאורייתא, מ"מ כל העולם הם עדי ביאה וכו', א"כ הוה ליה כאילו נתקדשה בפנינו וכו'. ולפי מ"ש בשם הרא"ם וכן מסתברים דברי בעל תרומת הדשן סימן רז ומפורש לבעל גינת ורדים בספרו גן המלך סימן י"ו : "דמי שמייחד אשה בביתו והדבר מפורסם, דחשוב ליה כאילו הן הן עדי ייחוד הן הן עדי ביאה.
עד כאן, שאלות ודעות הסוברות שיש לחוש לקידושין וממילא להצריך גט למי שנישאו בנישואין אזרחיים.
אולם למעשה דחו הרבה פוסקים את החששות הללו:
א. הדעה המצריכה גט לפילגש דחויה מן ההלכה (ריב"ש שם).
ב. החידוש של הרוגצ'ובר לא נתקבל משום שאם אכן ישנן שני קניינים בקידושי אשה לא יתכן שלא יהיה איזכור לכך בגמ' ובראשונים (דבר אברהם ג', כ"ט). וכמו כן היקשה הגרא"י קוק (עזרת כהן ל"ח) מדברי הרמב"ם (מלכים ט', ח') לגבי בני נח "ומאימתי תהיה אשת חבירו כגרושה שלנו? משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה, או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה, שאין להם גירושין בכתב, ואין הדבר תלוי בו לבד, אלא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין". אפילו אם נניח שדין נישואין אזרחיים כדין נישואי בן נח הרי צורת הפירוד היא ללא גט.
ג. מי שנישא בנישואין אזרחיים לא מחמת אילוץ אלא מרצונו "מתוך ההפקרות ובעיטה בדת ישראל, עליהם לא שייך לומר כלל החזקה של אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ואין לחוש לקידושין אצלם" (שו"ת ריב"ש סי' ו', עזרת כהן שם). בדורות האחרונים אין מי שיודע את ההלכה של קידושין בביאה, וממילא אין חשש שיתכוונו לקדש בביאה (שרידי אש ג'). ישנה גם בעיית העדים, שהרי המקדש בביאה צריך לעדי ייחוד ואם אין עדים אין חלות קידושין. וכן כתב גם ה'שאגת אריה' סי' א … בסוף התשובה עמוד צז : "עוד יש לצדד בנידון שלנו קצת להיתרא מצד הסברה דכל חזקה שאמרו בגמ' דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וודאי לשם קידושין בעל, אינו אלא בדורות הראשונים שהיה דרכם לקדש בביאה, וא"א לקידושין בביאה בלי עדי ייחוד, והיה דין זה ברור לכל. אבל בזמננו ובמדינות הללו, שאין דרכם לקדש בביאה כלל, אין דין זה ידוע אלא לחכמים הבקיאין בקידושין וכו', והלוואי שרוב המורים בדורינו ידעו הלכות קידושין על מתכונתו וכו", עיי"ש. אמנם בתשובת חוט המשולש לרבינו חיים מואלוז'ין בסימן י כתב, שהרמב"ם הרא"ש הטור והשו"ע סוברין כהרא"ה, והריב"ש עצמו חזר והודה לרא"ה, וכן פסק בפסקי הלכות לרבינו דוד מקרלין ה' אישות סימן ד דף מו, וכן כתב בעל משכנות יעקב חלק אה"ע סי' לט, "דעת הרא"ה ז"ל, והרמב"ן ז"ל, והתוספות, והר"א והר"י ממיץ' תשובת הרשב"א הראשון והזקן ז"ל – דלא בעינן עדי יחוד וכו' כל שדרים יחד כדרך כל הארץ". והביא דעת הרבה מרבותינו הלכה למעשה כדעת הב"ש (עי' דבריו בסי' כו סק"א), שכבר נתקבלו דבריו להלכה גמורה בכל ישראל – יש לומר דכל זה נאמר במקום ובדור שהכל יודעים מה הם עדי יחוד, ומה הם עדי ביאה. הרי אם רבינו השאגת אריה מצדד בדורו לומר שאין ידוע לרבים דין זה של עדים ויחוד וקידושי ביאה, על אחת כמה וכמה בימינו ברוסיא הסובייטית, שזה למעלה מיובל שנים נאבד לרוב הקהל כל זכר לתורה ומצות ר"ל – הרי לגבי זה, לא דנו כל רבותינו הראשונים והאחרונים הנ"ל, ואין שייך לומר "דכולי עלמא מסהדי ביה". והרי אין כאן לא קידושין ולא עדות ולא ייחוד ולא כוונה לשם קידושין כלל ועיקר. ויש לומר בכגון דא גם הרא"ה וכל הני רבוותא דקאי כוותייהו יודו שאין כאן קידושין כלל. ויש אולי לדמות זה למ"ש בתרומת הדשן סימן ר"ט בעניין מומר ומומרת שהתחתנו אצל הכומר, "דהכא לא שייך הכלל למימר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, היכא דיצא מן הכלל בכל עבירות שבתורה". ונראה שהוא הדין בימינו אנו בכל העולם, אנשים המבקשים להינשא ולהיפרד אזרחית כדי שלא להזדקק לתורת משה, יש להניח שאינם רוצים בדיניה ובהלכותיה, וממילא לא נחיל עליהם את הכללים של 'אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות' ודומיהם.
ד. יש טעם גדול לומר שכל שלא רצו להתקדש לפי דין התורה כדי לפטור עצמם מהדינים החמורים של אשת איש ומהצורך בגט, ומחרם דר' גרשום, וכן בפרוצים לזנות, אין לחוש לקידושין, וכן משמע בשו"ע וברמ"א סי' קמ"ט (אגרות משה אה"ע א',ע"ד, וכן הגרש"ז אוירעבך במנח"ש תנינא סי' קכ"ז). מן המתירים נזכיר עוד את מהר"ש קוטנא, רבה של אייזנשטט שפרסם קונטרס מיוחד לבסס שאין צורך אפילו בגט לחומרא, ועמו הסכימו רבים מחכמי הדור. וגם הוא מבסס את עיקר פסקו על כך שבאם באים ומודיעים להם שילכו לסדר חו"ק ומזלזלים בכך, שאין נישואיהם כלל תקפים ע"פ ד"ת. (קונטרס "וכתורה יעשה" פאקש תריז). בדיעה זו החזיק גם ה"בית יצחק" הגאון ר' יצחק שמעלקיס רבה של לבוב, (בית יצחק אהע"ז סימן כט). והרב מקלויזנברג הגאון ר' משה שמואל גלזנר זצ"ל בתשובותיו "חקור דבר" (מונקאטש תרס"ח), שמציע יסוד שכאילו מגלה האשה דעתה שנישואי תורה אבן נגף לה בשעת חשש עיגון או כשלא ירצה לגרשה כדמו"י, ואם כן מהיכי תיתי שתתרצה לקידושי תורה וכו',ולכן אין לחוש לקידושין ואין להצריכה גט.
בספר "היכל יצחק" סי' לא, הביא שאלה בנושא דידן ששאלו את רבינו זצ"ל על מעשה שהי' בעיה"ק חיפה… ומרן הרב הראשי הגריא"ה הלוי הרצוג ז"ל השיב לדון בכל צדדי הענין והעלה "להתיר אשה זו להנשא לכל אדם מישראל, אפילו לכהן, שאין כאן לא ריח קידושין ולא ריח גט". עיי"ש עוד בתשובות סימן לה, מה שהעלה מרן לפטור מחדר"ג הנישא בנישואין אזרחיים ועוד, ואכמ"ל.
עוד ראיתי לנכון להביא את דעת הרב שלמה דייכובסקי המובאת בהרחבה בתחומין ב' עמ' 252: להלן כמה קטעים מדבריו שם: תחומין / כרך ב / הרב שלמה דיכובסקי / נשואים אזרחיים
… המעיין בספרי הפוסקים [ראה באוצר-הפוסקים. סימן כו, א אות ג (כרך י)] ימצא דעות שונות של גדולי הפוסקים בדבר. נציין את העיקריות שבהן. תחילה, דעות המחמירים.
2. סיכום דעות המחמירים –
א) דברי הרדב"ז אינם מוסכמים ויש כמה מרבוותא החולקים וסוברים שכל מה שאפשר לתקן מתקן (שו"ת זקן-אהרן ח"ב סימן קג).
ב) לא בכל נישואין אזרחים הם בועלי נדות, ומה שלא עשו נישואין כדת משה וישראל אפשר שהוא מצד חסרון כיס או סיבות אחרות (שו"ת אוהל אברהם סימן קג).
ג) חילוקי הפוסקים בין רשע לכשר או בין ביאה אסורה למותרת, הם רק כשלא ידוע אם לקחה לשם אישות. אבל כשאמר בפירוש שנושא אותה לאישות כאילו התנו שקניין האישות יחול בכל ביאה שיהא בה כח לחול (הרב י"א הענקין בספר "פירושי איברא" סימן ג-ה, ובאוצר-הפוסקים כרך יא עמ' 396).
ד) דברי הריב"ש, כי דעת הרא"ה – שאם ידוע לכל שדרים ביחד נחשב כאילו ישנם עדי קידושין — היא דעת יחיד, אינם מוסכמים. מן הרמב"ם יש לדייק כרא"ה ("זכר יצחק" סימן יז. ולמסקנה חזר בו, ע"ש, דברי הרי"א הענקין שם),
ה) יש לחוש בנישואין אזרחיים משום קדושי שטר, כי החוזה הנערך שם כולל, לא פעם, לשונות של קידושין, ויתכן שנזדמנו שם עדים כשרים ("מערבי לב" לרי"ל צירלסון סימן פז; לבושי מרדכי ח"ב סימן מ; מנחת-יחיאל ח"ג סימן ס).
ו) יש לחוש לקדושי כסף, כי נייר השטר שוה פרוטה (זקן-אהרן ח"ב סימן קג).
ז) חידושו של הר"י רוזין – הרוגאצ'ובר – כי כשם שבבן נח ישנה אישות ללא חופה וקידושין מדין "ודבק באשתו ולא באשת חבירו", כך גם בישראל, אף אם אין בנשואין אזרחיים גדר איסור של אשת איש, יש בה גדר קנין כמו באישות של בן-נח, ועל כן צריכה גט (עיין בשו"ת דבר אברהם ח-ג סימן כט ובשו"ת צפנת-פענח ח"א סימן כו-כז. ועיין בספר "אישים ושיטות" לרש"י זוין: הרוגאצ'ובי). גם בספר ביכורי-יהודה סימן ג העלה חידוש דומה.
ח) מחמת סייג וגדר יש להצריך גט כי "אם נחליט שבכל ציפילעהע א"צ גט, לפעמים נתיר אשת איש לעלמא, ומה נעשה אם אח"כ יבוא הבעל ויעיד שבעל לשם קידושין ויביא עדי יחוד, ואיך נוכל לחקור בכל פעם… אשר על כן נ"ל להצריך גט מספק, ורק טוב שיפרסמו הדבר שרק מחמת ספק שמא בעל לשם קידושין הצריכו הגט. (שו"ת מלמד להועיל אבהע"ז סימן כ). גם בספר "מערכי לב" סימן פז דן להחמיר בכדי שלא יאמרו אשת איש יוצאת מבעלה בלא גט, וכמו שחששו ביבמות פח, ב….
3. סכום דעות המתירים –
עתה נבוא לבחון את דעות הפוסקים המתירים:
א) הסברה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגמר ובעל לשם קידושין אינה שייכת בדורות האחרונים, כי אין דרך לקדש בביאה ורק תלמידי חכמים יודעים שאשה נקנית בביאה. ואלו דברי הגאון בעל "שאגת-אריה" (הובאו דבריו בשו"ת "בית אפרים" (אבהע"ז סו"ס מב): "נ"ל סברא לומר שכל מ"ש חזקה אאב"ז ולשם קידושין בעל, אין זה אלא בדורות הראשונים שהיה דרכם לפעמים לקדש בביאה ואי אפשר לקדושי ביאה בלא עדי יחוד והיה דין זה ברור וידוע לכל… סברא זו העלה גם הגאון השואל (הגר"ש קוטנא) בשו"ת "בית-יצחק" (אבהע"ז סימן כט). כך העלה גם בשו"ת "חלקת-יעקב" (הר"י ברייש) ח"א סימן א, וציין: "בנדון דידן אנן סהדי דהאי אינש לא קרא ולא שנה לא ראה ולא שמע מעולם לא מיניה ולא מקצתיה שיכולין לקדש אשה בביאה". וכן הסיק גם הגר"ע יוסף שליט"א בשו"ת "יביע-אומר" ח"ו אבהע"ז סימן א. וכ"כ בקונטרס "וכתורה יעשה".
ב) על יסוד דברי הריב"ש, תרומת הדשן והרדב"ז, אין לומר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות בפרוצים שאינם חוששים להינשא בערכאות ואינם זהירים בהלכות נדה. יתר על כן, כיון שבנישואין אזרחיים יכולים הצדדים להיפרד בגירושין אזרחיים, על כן לא שייך לומר שבועל לשם קידושין כי אז לא יוכלו להיפרד אלא לפי דין תורה (שו"ת מהר"ם שיק סימן כא). ובשו"ת "אגרות משה" (ח"א אבהע"ז סימן עד) כתב: "…אף שרוצים באישות, משום דאולי אין רוצים אלא באישות דמנהגי המדינה דאין רוצים בחיובים כלפי שמיא או מאיזה טעמים אחרים. וכ"ש שיסבור במדינות שיכולים להיפרד זה מזו כהא דמדינתנו ע"י דיווארס של הערכאות, וכשתהיה מקודשת תהיה אסורה בלא גט כדין אשת איש והוא יאסר בחרם דרגמ"ה, שיש טעם גדול שלא ירצו בקידושין". – כ"כ הגר"י קלמס (אוצר הפוסקים ח"י עמ' 362).
ג) אין אדם עושה בעילותו בעילת זנות וגמר ובעל לשם קידושין – אומרים רק בסתם, אבל נשואי ערכאות מהווים גילוי דעת מפורש שאין רצונם בכדת משה וישראל. כך כתב הרידב"ז מסלוצק (קובץ ילקוט מערבי ניו-יורק, תרס"ד עמ' 125): "…לדעתי אין כאן שום ריח קידושין כלל, הואיל ומתחילה החליט הזוג לקבוע לו אישות ע"פ סדר הערכאות ולא לפי דת משה וישראל. הרי עינינו רואות שעזבו היתר ורוצים באיסור, והרי זה גרוע מאדם הדר עם פנויה בסתם"…
ד) ביאת איסור אינה קונה כלל כמו שאמרו ביבמות (כט, ב), מאמר דאיסורא לא קני, וכמש"כ הר"ן בקידושין י, א שכל ביאה שהיא באיסור ואפילו איסור דרבנן כגון הבא על ארוסתו בבית חמיו אינו בדין שתקנה, כ"ש ביאת נדה שלא תקנה (שו"ת "אבן-יקרה. אבהע"ז סימן יב). ועיין שו"ת "מנחת יצחק. (ח"א סימן יב-יד)…
ה) יש צורך בעדי יחוד: "אנן סהדי" בלבד אינם מועילים לקידושין, וצריך שהמקדש והמתקדשת והעדים ידעו מהקידושין. (הריב"ש בסימן ו כתב שדעת הרא"ה שא"צ עדי יחוד היא דעת יחיד. ועיין ב"זכר-יצחק" סימן יז שגם הרמב"ם ס"ל כן, אבל להלכה צריך עדי יחוד ממש. ועיין בשו"ת "משכנות-יעקב" סימן לט שהביא פוסקים נוספים הסוברים כרא"ה, ובספר "תשובה שלימה" ח"ב סימן י"ז כתב שגם הפוסקים הסוברים שא"צ עדי יחוד, היינו רק כשיודעים שהצדדים נחתו לקידושין, אבל אם לא נחתו כלל לקידושין של ישראל לא אומרים אנן סהדי, ועיין בשו"ת "יביע אומר" ח"ו אבהע"ז סימן א).
ו) "אנן סהדי" – המהווים תחליף לעדים – שבא עליה לשם קידושין, אינם נוצרים מיד כשכונסה. על כן אין בביאה הראשונה "אנן סהדי" ועד שהדבר נודע לכל כבר אינו בא עליה לשם קידושין אלא על דעת הביאה הראשונה ("היכל-יצחק. להגראי"ה הרצוג ח"ב אבהע"ז סימן ל. וז"ל שם: "הלא לא תיכף בו ביום שכנסה נתפרסם שכנסה כי לא היו חו"ק בי' מישראל, ועד שנתפרסם ונעשה גלוי לכל אנו מחזיקים שכבר בעלה לשם קידושין, ואז בראשונה כשלא היה הדבר עדיין גלוי לכל היו קידושין בלי עדים שלא היה מפורסם עדיין. ואח"כ מכיון שבעל פעם אחת לשם קידושין ודאי שלא כיון עוד יותר לשם קנין הקידושין אלא בעל כדרך איש ואשתו על דעת הביאה הראשונה, ואין כאן עדי קידושין כללי).
ז) "היכל יצחק" שם: "…ועוד אפילו אם בעל לשם קידושין, מהיכי תיתי שיחזיקו הציבור שבאותו המקום שבעל לשם קידושין, שמא לא עלתה על דעתו כל העניין הזה של גלוי לכל שזהו כעדים. ומכיוון שכך אם נניח שהקהל היהודי שבאותה העיר הם עדים, הרי היה ספק להם לאותם העדים אם בעל לשם קידושין."
ח) חידושו של הרוגאצ'ובי שבנשואין אזרחיים יש קנין אישות אע"פ שאין איסור אישות, נדחה ע"י הפוסקים האחרונים…
ט) יש אומרים שאין להצריך גט אפילו לחומרא. בשו"ת "אבן-יקרה. (אבהע"ז סימן יב) כתב כי זו חומרא הבאה לידי קולא, כי יש לחוש שמא תקבל קידושין מאחר טרם שנתגרשה מבעלה זה, ויאמרו מתוך שהצריכוה גט מזה בוודאי היא מקודשת לו קידושין גמורין ואין קדושי השני חלים כלל שאין קידושין תופסים באשת איש. ובאמת קידושי השני הם קידושין גמורים, ושל הראשון לא חלו כלל. וכ"כ בספר "פרי-השדה" (ח"ג סי' ט) דאין לומר מה איכפת לנו שנצריכה גט, משום דע"י כך יראה בעיני ההמון שיש ממשות בקידושין שנעשו בנימוסיהן. ועיין בשו"ת "משפטי עוזיאל" (אהע"ז סימן נט): "אלה העושים נשואיהם בערכאות או בהסכמה שביניהם… אנן סהרי שהם צווחים ואומרים שרצונם לפרוק מעליהם עול תורה, ואם נצריך גט לפירודם אנו נותנים בזה מקום לטעות שגם נשואי הפקרות אלה או נשואי הערכאות הם נשואין דתיים.
4. כיצר נוהגים הלכה למעשה בזמנינו –
בשו"ת "דבר-אברהם. (ח"ג סימן כט בתשובה לרצ"ה פרבר שחיבר קונטרס "בירור הלכה בנדון) כתב:
"הן ידוע לכתר"ה שלפני שנים אחדות פניתי להרבנים הגאונים בקול קורא אודות זה… על כן הצעתי שייפתר הדבר אחרי מו"מ והסכם בין גדולי הדור. ע"ז קבלתי מכתב ארוך מהגאון מהרר"י ראזין ז"ל… הגאון מוהרח"ע גרארזענסקי מווילנא ז"ל כתב בקצרה שלא כל המקרים שוים בחדא מחתא ובמקום עיגון שא"א להשיג גט דעתו נוטה להקל (איני זוכר – היטב אם זה בדרך כלל או רק במקרים ידועים). הגאון מוהר"א כהן ז"ל מדווינסק ערך בזה קונטרס ארוך בפלפולא ומסיק שיש להתחשב הרבה בהיתר אלה הפלגשים… שאם תבוא לינשא בחו"ק מהראוי להצריכה היתר מיוחד ע"פ דו"ח מן הרב שבמקומה, שיתברר לו איך היו נשואיה וידון עליה לפני ג' רבנים מובהקים ורק בהסכם ג' רבנים מובהקים יתירוה. ובמקום שיש להם אונס שלא לעשות חו"ק בוודאי מן הדין יש חשש קידושין. מאמריקה קבלתי מכתב מרב גדול אחד בתורה, שלא נודע לו מהלכה למעשה בזה ולא הרהיב איש להקל מתוך שמדמין. כמו"כ כתב ליה הגרי"ל צירלסאהן ז"ל אבד"ק קישינוב שכך מורה ובא וכך נעשו מעשים בבד"צ להצריך גט. ולעומת זה כתבו כמה רבנים שדעתם נוטה להקל… מסקנת הדברים שהענין צריך ישוב והחלט ע"י גדולי הדור".
ב"שרידי-אש" (ח"ג סימן כב) הביא את דברי הר"א כהן (שהביא הדבר-אברהם) וכתב: "והנה הגאון מקובנה בספרו הנ"ל מביא בשם הגאון ר"א כהן ז"ל מדווינסק שדעתו היא שלא להתיר בדרך כלל אלא להצריך בכל פעם היתר מיוחד ע"פ דו"ח וידונו בזה ג' רבנים מובהקים, ורק בהסכם ג' רבנים יש להתיר בשעת הדחק. ודעתו נראית לי, כדי שלא יהיה הדור הפקר, וכל זמן שאין לנו סנהדרין שיכריעו הכרעה אחרונה צריך לשאול תחילה את פי גדולי הדור והם יכריעו בכל פעם… ולכן עצתי שכת"ר יפנה להרב הראשי של א"י הגאון הגדול מהרייא הרצוג שליט"א והוא ובית דינו יכריעו, והגרי"א הרצוג מצרף תמיד את הגרש"ד כהנא שליט"א זקן ההוראה בתוכנו".
הגריא"ה הרצוג ("היכל יצחק" ח"ב אבהע"ז סימן ל-לא) כתב: "ומיהו לעצם הענין של נשואין אזרחים כשחיו אח"כ כאיש ואשתו, לדעתי הכל תלוי בטיבם של בני אדם הללו, היינו אם הם חפשיים בדת הרי אצלם הנשואין הממשלתיים לא פחות חוקיים להבדיל מנשואין כדמו"י. וכעצם קלותם – קולתם, כלומר שאמנם גלוי לכל שחיים כאיש ואשה לא בדרך זנות אבל כל יודעיהם ומכיריהם מחזיקים שהוא בועל אמנם בדרך אישות אבל לא לשם קנין האישות, היינו שהוא בועל על דעת הקידושין הממשלתיים ובהם אין שום חשש של קידושין שכפי הידוע לנו בנימוסיהם אין שום מסירת חפץ ולא שטר מידו לידה אלא הצהרה וחתימה בספר הרישום בלבד, וזה אינו כלום אפילו אם נעשה בנוכחות עדים כשרים. ואם כך לא הייתי חושש כלל. אבל כפי הנראה אם בני אדם הללו יהודים שומרי דת הם וחזקה שהנשואים האזרחיים אינם חשובים בעיניהם להבדיל כנישואין שלנו ואאבב"ז ויש לחוש שבעל לשם קידושין היינו לקנותה בביאה זו". אולם למסקנה פסק הגריא"ה הרצוג שגם באנשים שומרי דת אין לחוש לקידושין מחמת הטעמים שנתבארו לעיל אותיות ח-ט.
בשו"ת -קול-מבשר" (סימן כב) כתב: "והנה כמעט כל הגאונים בדור שלפנינו הסכימו דנישואין אזרחיים שנעשו בנימוסי ערכאותיהם א"צ כלל גט לדינא, וגם מקצתם שלמעשה הצריכו גט מצד חומרא היינו דווקא בגוונא שבא לבי"ד ורק מפני שהבי"ד לא רצו-לסדר הקידושין מאיזו סיבה מחמת בזיון המשפחה או מחמת איסור דרבנן או אפילו מחמת איסור לאו שאין בו כרת והיה מוכרח לעשות נישואין אזרחים. אבל בנידון שהוא קומוניסט וכופר ומלעיג על הדת ומומר לכל התורה כולה, ואף שהיה לו רב לא רצה לעשות חו"ק כדמו"י בשאט נפש בודאי אין לחוש כלל שכיון לשם קדושי ביאה מחמת החזקה דאאב"ז".
בשו"ת "איגרות משה. (ח"א אבהע"ז סימן עה) כתב: "ולכן אם היו אנשים כשרים היתה צריכה גט מטעם חזקה א"א בב"ז וגמרו ובעלו לשם קידושין. וכשאפשר יש להצריך גט גם באנשים שאינם שומרי תורה וכמו שנוהגין אנחנו להצריך גט. אבל אם אי אפשר להשיג גט והיא עגונה נראה שיש לסמוך על הריב"ש.
בשו"ת.חלקת-יעקב" (ה"א סימן א) הסיק: "והכל לפי הענין, כי כמה פעמים סידרנו גט למי שחי עם אשה בציויליע". (עיין לעיל אות א בדברי הר"י ברייש).
בשו"ת "משפטי-עוזיאל" (אהע"ז. סימן כט) הסיק: "ולכן פשוט שאין שום ריח קידושין בנישואין אלה ואין צורך ולא רצוי להצריך גט לפירודם (עיין לעיל בדברי הרב עוזיאל שבמקום שנמנעים מנישואין דתיים מחמת יראת המלכות, יש צורך בגט מדינא).
בשו"ת "יביע-אומר" (ח"ו אבהע"ז סימן א) הסיק להקל בעניין איסור לאו (אדם שנשא אשה בנישואין אזרחיים ואח"כ נפרדו בג"פ לחומרא. אי יכולה לחזור אליו אחר שנשאה לאחר ונתאלמנה) וכתב שחברי ביה"ד הגדיל הסכימו לו.
גם בשו"ת "מנחת-יצחק" (ח"ג סימן קכה) הסכים להקל בנישואין אזרחיים לגבי איסור לאו של יבמה לשוק, ע"ש…
5. המסקנה בנידון דידן – הצורך בגט –
הארכנו בכל זה בכדי להראות שלדעת רוב הפוסקים האחרונים יש להקל בנשואין אזרחיים לפוטרה בלא גט. אולם הלכה למעשה, לא הקלו אלא במקום עיגון כשהבעל אינו לפנינו.
עד כאן הציטוט ממאמרו. למעשה אמר לי הרב דייכובסקי שליט"א בהיותו מנכ"ל בתי הדין, שאם ברור שהם הלכו להתחתן אזרחית מפני שלא רצו בנישואים יהודיים וממילא גם נפרדו באותה מתכונת מפני שלא רוצים בדיני התורה (לצערינו), אזי אין להחשיב נישואים כאלה כנישואים ואם היא רוצה להתחתן עם כהן, כדאי להימנע מלסדר להם גט לחומרא. בתקנות הרה"ר הם מפנים זוג כזה (שנישא ונפרד אזרחית, וכעת אחד מהם מבקש להינשא ליהודי כדמו"י) לביה"ד הרבני. כאמור, הדבר צריך זהירות אם מדובר במקרה שהיא תרצה להתחתן עם כהן, ואין לנו בטחון שבביה"ד שתדון לפניו יסכימו לפוטרה בלא גט. במקרה כזה נעמוד בקשר עם הנהלת בתי הדין כדי לטכס עצה כיצד לנהוג.
