1. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף לה עמוד א
משנה. אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחטים, בשעורים, בכוסמין, ובשיפון, ובשיבולת שועל…
גמרא. תנא: כוסמין מין חיטין, שיבולת שועל ושיפון – מין שעורין. כוסמין – גולבא, שיפון – דישרא, שיבולת שועל – שבילי תעלא. הני – אין, אורז ודוחן – לא. מנהני מילי? אמר רבי שמעון בן לקיש, וכן תנא דבי רבי ישמעאל, וכן תנא דבי רבי אליעזר בן יעקב: אמר קרא +דברים טז+ לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות. דברים הבאים לידי חימוץ – אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה, יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון. מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי, דאמר: אורז מין דגן הוא, וחייבין על חימוצו כרת. דתניא: רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן, מפני שקרוב להחמיץ. איבעיא להו: שקרוב להחמיץ – דקדים ומחמיץ, או דילמא קרוב להחמיץ הוי, חמץ גמור – לא הוי. תא שמע, דתניא, אמר רבי יוחנן בן נורי: אורז מין דגן הוא, וחייבין על חימוצו כרת, ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.
מעין זה נמצא בגמרא בשבת אודות בני האדם שגם הם נבחרו לקבל את התורה כיוון שהם עלולים "להחמיץ", לעומת מלאכי השרת שאינם עלולים לחטא לכן אין מקום לתת להם את התורה –
- 2. תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב
ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? +תהלים ח+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו +תהלים ח+ ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים! – אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה! – אמר לפניו: רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. – אמר לו: אחוז בכסא כבודי, וחזור להן תשובה, שנאמר +איוב כו+ מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. ואמר רבי נחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה – +שמות כ+ אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אמר להן: למצרים ירדתם, לפרעה השתעבדתם, תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה – לא יהיה לך אלהים אחרים, בין הגויים אתם שרויין שעובדין עבודה זרה? שוב מה כתיב בה – זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות? שוב מה כתיב בה – לא תשא, משא ומתן יש ביניכם? שוב מה כתיב בה – כבד את אביך ואת אמך אב ואם יש לכם? שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנב, קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא, שנאמר +תהלים ח+ ה' אדנינו מה אדיר שמך וגו' ואילו תנה הודך על השמים – לא כתיב.
מהו החמץ האסור בפסח
מהנאמר במשנה ובגמרא למדנו שרק חמשת מיני דגן, הם גידולי הקרקע המסוגלים להחמיץ.
מהו תהליך החימוץ?
מבחינת התהליך הכימי, חמשת מיני הדגן, הן כגרעינים והן כקמח לאחר שנטחנו, מכילים עמילנים שבשעת מגעם עם המים הם הופכים לסוכרים בעזרת אנזימים טבעיים המצויים בהם (להלן נתייחס לתהליך החימוץ של העיסה שהוא המצוי יותר, אך בעיקרון החימוץ יכול להתרחש גם בגרעיני הדגן לפני שנטחנו אפילו בשעה שהוא מחובר לקרקע). בתהליך כימי זה מופרשת חומצה הגורמת לטעם החמוץ מעט של העיסה, ומשתחרר גז (דו – תחמוצת – הפחמן) הגורם לתפיחת העיסה. תפיחה זו משביחה את העיסה, והיא נעשית כמו ספוג, רכה ואוורירית. המשנה (פסחים ג,ה) נותנת סימן בעיסה מתי היא מחמיצה – כאשר הפנים שלה נסדקות מתפיחת הבצק. כיום מקובל להיזהר מחימוץ על פי חשבון זמן – שמזמן ערבוב הקמח במים ועד האפייה לא יעברו 18 דקות. שיעור זמן זה אינו מוחלט: מחד, אם מתעסקים בעיסה כל הזמן, אין היא מחמיצה גם בזמן ארוך יותר;[1] ומאידך, אם העיסה נמצאת במקום חם או שהוסיפו לה חומרים מחמיצים היא עלולה להחמיץ גם בזמן קצר יותר.[2]
אם כן, הגדרנו מהו החמץ: אחד מחמשת מיני דגן ששהה עם מים למעלה מ – 18 דקות, בין כגרעין ובין כקמח.
האם קמח עצמו הוא חמץ?
לפני טחינת הגרעינים מרססים עליהם מים כדי להקל על קילוף הקליפה החיצונית של הגרעין. פעולה זו נחוצה כדי לקבל קמח לבן יותר. השאלה היא האם תהליך זה מחשיד את כל הקמח בחשש חימוץ? אלה הם הנתונים: תהליך הניקוי של הגרעינים כיום נעשה בתהליך יבש לחלוטין. לקראת הטחינה הגרעינים עוברים 6 שניות של עירפול במים כדי להקל על הקילוף של הגרעין. קמח לפסח נטחן ללא פעולה זו ולכן הוא בדרך כלל יותר כהה. מצה שמורה נעשית מחיטים שגדלו בארץ ישראל שגרעיניהם קשים יותר ולכן הקמח עוד יותר כהה. הוא כבר קרוב לקמח מלא.
האם שמרים הם חמץ?
בעבר הרחוק היו מסייעים לבצק לתפוח ע"י תוספת שאור – שאור הוא בצק שהחמיץ ולא אפו אותו. על ידי כך השמרים התרבו בו באופן ניכר והוא מהווה זרז לעיסה להחמיץ ולתפוח. זהו המכונה כיום לחם שאור. כיוון שעיסת השאור אינה ראויה לאכילה נחלקו בית שמאי ובית הלל אם היא נאסרת מהתורה בכזית או בשיעור גדול יותר.
השמרים עצמם הם נבגים (בעל חי חד תאי) ואינם חשובים כחמץ. המצע עליו הם גדלים הוא בדרך כלל חמץ. זהו המזון שלהם. לקראת שיווקם הם עוברים סינון על ידי עמילן תפוחי אדמה והם משווקים או בתוספת מים כגוש לח או יבשים בתוספים חומרים משמרים שאינם חמץ. היוצא מכך שהם בעצם אינם חמץ. בהלכות איסור והתר קיים דיון האם "זה וזה גורם מותר או אסור". השמרים הללו ניזונים מהחמץ שהוא אסור בפסח ומעוד חמרים, כמו חמצן ומים. השאלה היא הם זה שהם ניזונו מחמץ מחיל עליהם דין חמץ. בדומה לשאלה – האם תרנגולת שאכלה חמץ ביציה ובשרה מותרים בפסח באכילה. כך שנינו בשולחן ערוך: (שולחן ערוך אורח חיים סימן תמח,ז) אסור ליתן בהמתו לאינו יהודי להאכילה בימי הפסח, אם הוא יודע שמאכיל אותה פסולת שעורים שהוא חמץ. (שערי תשובה סימן תמח ס"ק יז) וכתב דודי מ"ו הגאון ז"ל בתשובת כת"י שבהמה האוכלת חמץ בפסח מותר לשוחטה בימי הפסח עיין שם ונראה שיש ליזהר אם האכילוה שעורים חמוצים וכיוצא בו יש להשליך הפסולת שבבטן המלאה מיד לאחר פתיחת הבטן למקום הפקר שאולי יש שם עדיין שעורים חמוצים בעינם ואין לסמוך ולו' שודאי נתעכלו ועיין לקמן סי' תס"ו ס"ק מ"ד וכאן יש להחמיר יותר כיון שהשעורים היו חמוצים בשעת אכילה ועיין בשו"ת בית אפרים סי' ל"ה כתבתי שאם היא חולבת מותר לאכול החלב שחולבין ממנה בימי הפסח דלא דמי לנתפטם באיסור הנאה כיון שהחמץ של נכרי מותר לו והוא מאכילה בהיתר ע"ש.
כל זה בזמן הפסח, אך קודם הפסח שחמץ נחשב להיתר לכולי עלמא זה וזה גורם מותר. לכן, נראה שגם אם השמרים גדלו על מצע חמץ בפסח, אם הם אכן נקיים לגמרי מן החמץ הם אינם אסורים בשימוש. למעשה, נמנעו מלהשתמש בשמרים בפסח. ומשתמשים רק באבקות אפיה.
