בפרשתנו מופיעות בפעם הראשונה עשרת הדברות הנחשבות לתמציתה של התורה כולה ולטקסט החשוב ביותר של היהודים. חלק מהדברות מייצגות אמירות שיש בהן הגיון אנושי, ללא קשר לתורה דווקא. איסורים כגון לא תרצח , לא תנאף ולא תחמוד, רלוונטיים לכל דור ולכל אדם באשר הוא. כך היא גם מצוות כיבוד הורים ואפילו האיסור להשבע בשמו של הקב"ה. אולם מה בנוגע לאיסור עבודה זרה? אדם המודרני איננו סוגד לפסלים וצלמים. לכאורה כל זה הוא נחלת העבר ומה טעם יש לצוות על איסור זה גם בימנו?
התשובה הפשוטה לשאלה קובעת כי נצחיותה של התורה הופכת אותה לרלוונטית בכל דור ודור. אנו אמנם איננו סוגדים לצלמים מעץ ואבן, אולם במקומות מסויימים בעולם פולחנים מעין אלו עודם קיימים. אפילו בארץ ישנם מקומות, כמו כנסיות שיש בהם צלמים או שווקים הנחשבים על פי ההלכה לעבודה זרה של ממש שאסור להנות מהם בכל צורה שהיא.
אולם ניתן ללכת גם בדרך אחרת, רעיונית, הסוברת כי עבודה זרה איננה רק פסל או תמונה או צלם, אלא כל עבודה המשעבדת את רוחו וכוחותיו של האדם. כגון זה כותב ר' יצחק ערמה בפרושו "עקדת יצחק" על התורה:
"ויש בכלל זה העבודה זרה הגדולה המצויה היום בעולם מציאות חזק, והוא: התכוונות כל המחשבות והעסקים לקיבוץ הממון והצלחת הנכסים שהמה להם האלוהים האדירים, אשר עליהם הם נשענים ובאמונתם הם נמשכים, ועל קדושת שמם הם מכחישים אלוה ממעל ועוזבים את תורתו, ומניחים אותה עגונה ועלובה בקרן זוית; וזוהי גופה של עבודה זרה ועיקרה – כמו שיבוא בלא תחמוד "…
דומה כי דבריו של בעל ה"עקדת יצחק", אשר נכתבו לפני כ- 450 שנה, רלוונטיים אלינו היום יותר מתמיד. אנו חיים בדור שבו העושר והנכסים הם הקובעים את מעמדו של האדם. המציאות שלנו מכתיבה נורמות בהן עבודה ועשיית הכסף באים על חשבון הבית , המשפחה והזוגיות . הממון הוא עגל הזהב של תקופתנו ואנו רוקדים סביבו בתופים ובמחולות. האין זו עבודה זרה ? לא מדובר רק בכסף; המותגים, הצורך "לנקר את העיניים", השעבוד לשדרוג ולקניות הופכים את כולנו לסוג של עבדים
ברי סחרוף כתב כל זאת במילים נוקבות בשירו "עבדים":
כי כולנו עבדים אפילו
שיש לנו כזה כאילו
פותחים פה גדול
ומחכים לעונג הבא
כולנו מכורים של מישהו
שמבקש עכשיו תרגישו …
ישעיהו הנביא המנבא על יום ה' אשר יבוא וישנה את גישתו של האדם לכבוד , לכסף ולזהב אומר כך: "וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם, וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים; וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא/ וְהָאֱלִילִים, כָּלִיל יַחֲלֹף. … בַּיּוֹם הַהוּא, יַשְׁלִיךְ הָאָדָם, אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ, וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ–אֲשֶׁר עָשׂוּ-לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת".
ראוי שמילים אלו של ישעיהו הנביא יהדהדו בכל בית ובכל משרד. הדיבר השני רלוונטי כיום יותר מתמיד, ואולי דווקא בשבת פרשת יתרו נמצא הזדמנות לעצור את מירוץ החיים המטורף ולחשוב מה עיקר ומה טפל, היכן היא החירות ומהי העבדות. בעיקר נבין כי ביננו רבים העובדים עבודה זרה כשהמשימה היא לנתץ את עגל הזהב של הרדיפה אחר הכסף והכבוד ולהפוך לבני אדם חופשיים.
הכותב הינו: הרב חגי גרוס
ראש ישיבת אמי"ת כפר גנים בפתח תקווה ומרבני 'צהר'
