קצת מוזר שגדול המנהיגים של העם היהודי בכל הדורות; האיש שנאבק באומץ מול מלך מצרים והוציא את ישראל משעבוד נורא, הביא לעם את התורה והוביל אותם במסירות במדבר, כלל לא צמח בתוך עמו אלא גדל כנסיך בארמונו של מלך זר. האם לא היה מתאים יותר שאחד כזה יבוא מתוכנו? שיגדל ברוח יהודית אותנטית ולא בסביבה אחרת?
רבי אברהם אבן עזרא, שהיה מגדולי פרשני המקרא בימי הביניים, משורר, פילוסוף ומדען (אגב, על שמו קרוי מכתש בירח "Abenezra"), עונה תשובה מעניינת לשאלה זו:
"מחשבות השם עמקו, ומי יוכל לעמוד בסודו. אולי סבב השם זה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה… ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים". ה"אבן עזרא" מסביר כי לו היה גדל משה כעבד, כשאר אחיו, היתה נפשו שפלה ומדוכאת כשל שאר העבדים. או אז לא היה לו העוז והאומץ, הגבורה ורוח החירות המאפיינת מנהיג שהוא בן מלך, הנדרש להוביל עם שלם לדרך חדשה של אתגרים גדולים. נמצא שדווקא גדילתו של משה בביתו של פרעה כנסיך מצרים, היא זו שהחדירה בנפשו רוח גדולה שאפשרה לו למלא את שליחותו.
אמנם, העובדה שגדל בארמון המלך, מעלה שאלה על התנהלותו ביום בו הוא יוצא ממנו החוצה: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ב, יא-יב). מחזה קשה נגלה לעיניו של משה בו ביום, בו הוא יוצא לראשונה מהארמון: נוגש מצרי אוחז בשוט ומכה מכות רצח עבד יהודי. מראה שכזה לא היה נדיר באותם הימים, היו לו מן הסתם עדים רבים. אך אף אחד מהם לא נקף אצבע או טרח להתערב במתרחש. אך משה אינו מסוגל להתאפ. הוא יוצא להצלת הצד הנפגע ולכאורה מדוע? הרי הוא 'נסיך מצרי' שיכול להנות מכל מנעמי השלטון ותענוגות הארמון1 מה לו ולעבד יהודי מסכן?
הסיפור חוזר על עצמו גם ביום שלמחרת. "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ" (שמות ב,יג). שוב משה מתערב והפעם הוא גם משלם על כך מחיר כבד. האיש האלים המכה את רעהו, דוחה את התערבותו של משה ואף מלשין עליו לפני פרעה: "וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא משֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר: וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת משֶׁה וַיִּבְרַח משֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה" (שמות ב, יד-טו). פרעה ששומע על התנהלותו הייחודית של הנסיך הצעיר, מחליט לגדוע באיבו את סגנון ההנהגה החדש הדורש צדק ודאגה לשלום החלשים ולזכויותיהם. הוא מוציא גזר דין מוות על משה, שנאלץ להימלט ולאבד את מעמדו ואת כל מה שהיה לו.
באופן מפתיע משה 'לא לומד לקח'. הדבר הראשון שהוא עושה בהגיעו לארץ מדין הוא לחזור על אותו דפוס התנהגות בשלישית: "וַיִּבְרַח משֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר: וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן: וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרֲשׁוּם וַיָּקָם משֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם" (שמות ב, טו-יז). מתברר כי לא מסוגל לעמוד מנגד אפילו לרגע אחד. אין זה משנה אם מדובר בנוגש מצרי הרודה באחיו, במריבה פנימית בין שני יהודים או בנערות מדייניות זרות; משה לא יכול להתעלם ויתערב לטובת הנפגע והעשוק.
זהו האיש אותו בחר אלוקים להיות למנהיג לעמו. אלו התכונות שעל כל מנהיג לאמץ: הורה ביחס לילדיו, מפקד בצבא אל מול חייליו, מנהל ביחס לכפופים לו וכיוצא באלו. רק מי שממלא רוחו באומץ, גבורה וגדולה מחד, ונותר רגיש, אכפתי וקשוב עד כדי מוכנות להירתם לסייע ולעזור, ראוי להקרא מנהיג.
הכותב הינו: הרב יוני לביא,
מנהל מוקד "חברים מקשיבים" לנוער בטלפון ובאינטרנט, רב אולפנת אמי"ת להב"ה ומרבני צהר
