"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ" (בראשית לב, כה ). בודד, בלא איש עימו, מוצא יעקב את עצמו בחשכת הלילה. הוריו, נשיו וילדיו – העבר, ההווה והעתיד – נמצאים מעברו האחד של נהר היבוק. הוא נותר לבדו, חרד מהמפגש הגורלי עם עשיו. "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ" (שם , ח). בתום יום מלא בפעילות הכנה ובניסיונות הצלה באמצעות דורון, תפילה ומלחמה, יעקב נותר לבדו כדי להתמודד.
מנהיגים הם אנשים בודדים. ברגעי משבר, כאשר נדרשת הכרעה גורלית, הם תמיד נותרים לבדם. העוזרים, היועצים ואפילו החברים, ממלאים מקום חשוב, אך בסופו של יום, ברגע האמת, על המנהיג להכריע לבדו. ברגעים מיוחדים אלו, לאחר שכבר נאמר כל מה שניתן היה להאמר, לא נותר למנהיג אלא להתבונן אל תוכו פנימה ולברר מחדש את ערכיו הפנימיים ומשמעותם.
המדרש אומר: "ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו – אתה מוצא כל מה שהקב"ה עתיד לעשות לעתיד לבא – הקדים ועשה על ידי הצדיקים בעולם הזה… מה הקב"ה כתוב בו 'ונשגב ה' לבדו', אף יעקב ויוותר יעקב לבדו" (בראשית רבה עז, א). המדרש מעניק משמעות מפתיעה, מקודשת ונאצלת, לרגעי הבדידות של יעקב, בכך שהוא מדמה אותם, לא פחות ולא יותר, אלא לעליונותו המובחנת של הקב"ה המנהיג את עולמו בבלעדיות. המדרש אף מעצים את הדימוי כשהוא בוחר להשוות את הסיטואציה שיעקב מצוי בה להנהגת הקב"ה באחרית הימים; ימים בהם רק שמו של ה' ישגב ויתעלה וערכי האמונה והתורה יהוו מכנה משותף גלוי לכל. באותה וודאות ועצמה נתפסים רגעי ההתמודדות האישית של יעקב אבינו.
"וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (שם כה). ההיאבקות של יעקב התנהלה במשך לילה שלם. היא מתנהלת כך ללא הכרעה. קרב שכזה איננו יכול להתרחש במציאות ריאלית. קרב יכול להימשך דקות ארוכות, אך הוא איננו ממשיך עד עלות השחר. מכאן שאין מנוס מההבנה כי מדובר במאבק רוחני עם מלאך, או שמא מאבק המתנהל בליבו פנימה של יעקב: "כתלמיד חכם נדמה לו" (חולין צא, א).
המאבק הצמוד, שכמעט ואינו מוכרע, מסתיים בשינוי שמו של יעקב: "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (שם כט). שינוי שמו של אדם הוא מדרכי התשובה ומשמעותו: "אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים" (רמב"ם הלכות תשובה ב, ד). מהו השינוי שמתחולל אצל יעקב אבינו?
שמו של יעקב ניתן לו בעקבות אירוע בלידתו: "וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב (שם כה, כו). שם זה התפרש מאוחר יותר על ידי עשו עצמו: "הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם. אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי" (שם כז, לו). נמצא שמהותו של השם יעקב טמונה בתיאור את מערכת היחסים בינו ובין עשו.
ההכרזה "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל" (שם לב, כט), מסמלת מעבר לעידן חדש שבו דמותו של יעקב הופכת לעצמאית ומקורית הבוחנת את עצמה ביחס לאמת הא-לוהית, ולא ביחס לסביבה. "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (שם). עם בוקר, בניגוד לתוכניתו המקורית לפצל את משפחתו לשני מחנות, כדי ש"אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה", (שם לב, ט) עומד ישראל בעוז בראש המחנה המאוחד כשהוא מוכן למפגש עם עשו. לאחר שהוכרע המאבק הלילי על דמותו של יעקב, המפגש המפחיד עם עשו מוכרע באופן מפתיע עוד לפני שהחל. לא רק שאין קרב, המפגש אף מסתיים בחיבוקים ונשיקות.
לימים נקרא כולנו בני ישראל ולא בני יעקב. עם המבקש לקבוע את זהותו חייב לעשות זאת מתוך התייחסות לערכיו ולא מתוך השוואה ותלות בעמים ובתרבויות אחרות. גיבוש זהות זה הוא תהליכי: "לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך – לא שיעקר יעקב ממקומו, אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו (ברכות יב, ב)". התורה עוד תמשיך ותקרא בשם יעקב, אך עם הזמן שם ישראל יהפוך לעיקר.
רגעי משבר המתרחשים בחיי כל אדם, משפחה קהילה ועם, מזמנים רגעים מקודשים, העשויים להוביל להתמודדות ערכית שתסייע בגיבוש זהות מובחנת ובוטחת. יהי רצון שמתוך ברורי הזהות הלאומיים שמתרחשים בימים אלה נגיע לחוסן לאומי ערכי ורוחני.
הרב אוריאל גנזל הוא רב הישוב רבבה, ומנהל 'צהר לחקיקה' של ארגון רבני צהר
