(רות ד,יא) :"וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים, יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל".
זוהי עובדה היסטורית, רחל ולאה – שתיהן בנו את בית ישראל.
האם יעקב רצה בכך? לא! יעקב אהב את רחל ועבד בעבורה ארבע עשרה שנה. הפרשה מתארת לנו שלאה הייתה דחויה בשנים שלאחר החתונה – "וירא ה' כי שנואה לאה". טרגדיה נוראה. יעקב לא רצה בלאה, אבל היא כנראה, על פי הפסוקים, רצתה ביעקב. שתי נשים לאיש אחד, ושתיהן אחיות, האחת אהובה ואחת שנואה. "(ויקרא יח,יח) וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ". האם באיסור זה בפרשת העריות מהדהד הסיפור של יעקב עם רחל ולאה? מי יודע? אבל הפסוק משתמש בביטוי 'לצרור' שהשורש שלו הוא 'צרה'. כך נקראת האשה השניה בלשון חכמים, והדבר מובן. אין כאן איסור עריות במובן הרגיל – אם בת ואחות, אלא כל אחות לכשעצמה אינה ערווה עליו. אבל כששתיהן חיות אסור לו לשאת את שתיהן, והנימוק על פי הסיפור אצלנו מובן.
(דברים כא,טו-טז):"כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה: וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר". גם באיסור זה כל אוזן רגישה תוכל לשמוע את ההד מפרשתנו ומהמשך הסיפור בפרשיות הבאות.
יעקב – הדור השלישי לבית ישראל נבחר ע"י הקב"ה לבצע את המעבר ממצב של אדם יחיד להנהגת משפחה שלמה. אצל משפחתו יתחולל המעבר מהיחיד – אברהם, יצחק ויעקב, אל המשפחה – הרבים, 'בית יעקב'. עם הבחירה הזאת מטיל הקב"ה על יעקב שלא ברצונו את הניסיון הקשה של הנישואין לאשה שאינו אוהב ואינו רוצה בה. מה לנו בכבשונו של עולם. מדוע הדברים צריכים להתגלגל בצורה כזו? אין לנו תשובה על כך, אבל מה שמונח לפנינו זה מבחן המנהיגות של יעקב. יעקב הוא המנהיג של הבית המורכב הזה, והשאלה העולה היא האם הוא מנהיג את הבית כראוי?
חובה לציין שיעקב מבין שלאה עשתה יד אחת עם אביה לבן במעשה ההונאה שלו. "ויהי בבקר והנה היא לאה". זאת אומרת שהיא שותפה למעשה המרמה. ואעפ"כ יעקב מקבל את המעשה ולא משליך אותה ממנו. לא ברגע הראשון שהוא עדיין תלוי בלבן ומייחל שיתן לו את רחל. אבל גם לא בהמשך השנים כשהוא כבר בארץ ישראל עצמאי לחלוטין ולא תלוי בלבן כלל.
זוהי מדרגה אחת, בבחינת 'סור מרע', אך אנו מבקשים גם לדעת האם יעקב הצליח להתעלות למדרגה נוספת במבחן הנהגתו את בית יעקב. כאן הסיפור עצמו כפי שמתואר בתורה אינו מחמיא ליעקב. יעקב ממשיך לאהוב את יוסף בנה של רחל יותר משאר ילדיו, הוא מנשא אותו עליהם בדרכים שונות דבר המביא את האחים בסוף הדרך למכירתו של יוסף. (בראשית לז,ג-ד):"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים: וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם".
האם הקב"ה מוביל את כל המהלך הזה כדי לגלגל את משפחת יעקב למצרים?
מי יודע מה בסיפור הוא על פי ההנהגה האלוקית ומה בסיפור מתרחש כתוצאה מהבחירה החופשית של האדם. ברור ששני הכוחות משמשים פה בערבוביה. שהרי הפסוק אומר בסוף הסיפור (בראשית מה,ח): "וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים…". אבל ברור שגם החלטותיו של יעקב מובילות את הסיפור, וזהו מבחן ההנהגה שלו.
אם לדמות את המבחן הזה למבחני הנהגה בימינו הרי שניתן לדמות זאת למנהיג מדינה שתוצאת הבחירות מחייבת אותו להקים קואליציה עם מפלגות יריבות. לא את כולן הוא אוהב, וחלקן משביע אותו מרורות, אבל הוא יודע שבלעדיהן אין לו קואליציה והוא מסיים את תפקידו כראש הממשלה. זהו המבחן – היכולת לנווט את ספינת השלטון בתוך הסערה הזאת. מחד גיסא, לא לתת לאף אחד לשבור את הכלים, ומאידך גיסא, להוביל את כולם לעבר מטרות העל של כל שלטון – להיטיב עם המדינה אותה הוא מנהיג.
זהו גם מבחנו של יעקב. כנראה בחוש או על פי רוח הקדש הוא יודע שלאה צריכה להיות גם כן אשתו וממנה יהיו חלק מילדיו. לכן, הוא לא מגרשה כפי שעשה אברהם להגר ואחר כך לבני הפלגשים. אבל כיצד להנהיג משפחה כל כך מורכבת זו כבר שאלה אחרת…
הרב אלישיב קנוהל-רב קיבוץ כפר עציון וראש מיזם הנישואין בארגון רבני צהר
