הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו עם צאתו מחרן לארץ ישראל: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:"
מהי אותה ברכה שהובטחה פעמיים (ואברכך, והיה ברכה) לאברהם? רוב הפרשנים הסבירו שמדובר בברכת הבנים (משפחה) ובברכת העושר (נכסים).
והנה עפ"י המתואר בכתוב, אברהם מגיע לארץ ישראל כבעל רכוש לא מועט – "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת־שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת־לוֹט בֶּן־אָחִיו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:"
אולם דווקא בבואו לארץ כנען, מתחילים הקשיים הכלכליים (גם אחרים): "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי־כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:"
אכן מתברר שירידתו מן הארץ למצרים גרמה בעקיפין להתעשרותו: "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי־לוֹ צֹאן־וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים… וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב:"
נמצאנו למדים כי אברהם לא סירב לקבל את ה"פיצויים" מפרעה. בהמשך נלמד כי הרכוש הרב גרם לפיצול המשפחה: "וְלֹא־נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי־הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: וַיְהִי־רִיב…הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם־הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם־הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה:"
אולם דווקא כאשר אברהם אבינו מנצח ב"מלחמת העולם" את ארבעת מלכי האימפריה המזרחית וזוכה בכל שלל המלחמה, הוא מסרב בתקיפות להשאיר בידיו ולו חלק קטן מהרכוש הנ"ל, למרות הצעתו של מלך סדום (בעל הרכוש) לעשות כן:
"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל־מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵ-ל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אִם־מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ־נַעַל וְאִם־אֶקַּח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת־אַבְרָם:"
מה פסול ברכוש זה? ומדוע לא חשש אברהם בקבלו את הרכוש מפרעה, שפרעה יאמר: אני העשרתי את אברהם?
א. יתכן שאברהם לא רצה יותר מדי רכוש. ללמדנו שיש גבול לעושר הראוי לאדם.
ב. יתכן שאברהם למד מהתוצאות השליליות של העושר (פירוק המשפחה), ולא רצה יותר נכסים ורכוש – בוודאי לא כאלה הדורשים טיפול והשגחה.
אולם לפ"ז יקשה: מדוע בהמשך אברהם מקבל שוב רכוש – והרבה – מאבימלך מלך פלישתים? "וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ:"
יתכן שאברהם אבינו הבין: אמנם הקב"ה הבטיח לי ברכה. אולם ברכה זו לא תבוא על חשבון הזולת (לפחות לא באופן ישיר). משל למה הדבר דומה? לאדם המוצא מרבצי נפט (גז…) בשטחו, לאדם הממציא או מגלה דבר יקר, לאדם שהברכה שרויה באדמתו. מה שאין כן, אדם המרוויח רק מצרות שאירעו לאחרים, כגון: סופה באזור חקלאי אחד הגורמת לעליית מחירים, שריפה המשמידה סחורה אצל אחד, והגורמת לעליית מחירה של הסחורה הנותרת. זו אינה ברכה מושלמת. לא לברכה כזו ציפה אברהם.
באשר ל"פיצויים" שהסכים אברהם לקבל מפרעה ומאבימלך, יתכן שהללו באו ללמד שהמלכים הנ"ל הוכרחו להחזיר את שרה בניגוד לרצונם. הוכחה לכל על מעשה העוול שגרמו לשרה, על ה"צדק שנעשה" ע"י הקב"ה.
אילו דברים אלו היו נכתבים לפני כחמישים שנה, ההקשר היה כמובן האם ראוי לקבל פיצויים (שילומים) מגרמניה?
כיום דומני שיש בכך לרמוז (אולי) על אפשרות מתן פיצויים בעקבות עבירה פלילית, לא כפיצוי על הנזק, אלא הוכחת "צדק" ותחילתה של ענישה.
אכן, ביחס לפיצויי פיטורים, העמדה המקובלת כיום היא שאין לשלול אותם אלא במקרים קיצוניים בלבד, ומשום שמתן הפיצויים שקול לתעודת יושר / המלצה לעובד המפוטר.
הכותב הינו: הרב אליעזר שנקולבסקי.
רב קהילת פייגסטון בית שמש ומרבני צהר
