בפרשתנו מצווה משה את עם ישראל לקיים את מעמד הברכות והקללות בהר גריזים ובהר עיבל. ומפרט מי משהשבטים יעמוד בהר הברכה-הר גריזים ומי מהשבטים יעמוד בהר הקללה-הר עיבל. לאחר מכן מפרטת התורה מהם הדברים שהעושה אותם מבורך הוא והעובר עליהם הוא ארור:"אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְהוָה, מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ–וְשָׂם בַּסָּתֶר; וְעָנוּ כָל-הָעָם וְאָמְרוּ, אָמֵן. { אָרוּר, מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. אָרוּר, מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. אָרוּר, מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. אָרוּר, מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר-יָתוֹם–וְאַלְמָנָה; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-אֵשֶׁת אָבִיו–כִּי גִלָּה, כְּנַף אָבִיו; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-כָּל-בְּהֵמָה; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-אֲחֹתוֹ–בַּת-אָבִיו, אוֹ בַת-אִמּוֹ; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-חֹתַנְתּוֹ; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. אָרוּר, מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד, לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. אָרוּר, אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת–לַעֲשׂוֹת אוֹתָם; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן.".
רש"י מביא את דברי חכמים המסבירים כי קודם כל ברכו את הנוהגים כראוי ולאחר מכן קללו את מי שלא ינהג כך.. "ברוך האיש אשר לא יעשה פסל מסכה…ואלו ואלו עונים אמן.. חזרו והפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה…"
יש מן הפרשנים שעסקו בשאלה מה מיוחד באיסורים אלו מכל יתר האיסורים שבתורה? על כך ענו כי המייחד את האיסורים אלו היא העובדה שהם נעשים בסתר. כי אותם אנשים הנראים כלפי חוץ כצדיקים אולם באמת הם מושחתים הם המסוכנים ביותר לטהרתה של החברה ומהם יש להתגונן במיוחד, כי אין אנו יודעים על מעשיהם הרעים וממילא אין יכולת להענישם. לכן הם צריכים "טיפול מיוחד".(ספורנו). אך יש עוד להוסיף ולשאול. מדוע התורה מציינת רק את הארורים ואינה מזכירה את המבורכים. האם אין זה ראוי ויפה יותר לציין בתורה את המבורכים ומהם נלמד על דרך השלילה מהם הארורים. ועוד, מה גדולה יש באדם שאיננו עובד עבודה זרה בסתר המזכה אותו בברכה מיוחדת, כך גם במי שאיננו מסיג גבול או במי שאיננו מכה רעהו בסתר וכן הלאה. הרי אלו דברים בסיסיים של התנהגות אנושית, האם יש צורך לברך במיוחד את מי שאיננו רשע?
כולנו מכירים את החולשה האנושית ואת המשיכה לעשיית דברים רבים, על ידי יצר הרע. יצר הרע מצליח במיוחד כאשר אין רואים את המעשה הרע. הרי על אף שמעטים הם הגנבים הגלויים, יודעים אנו כי ישנם רבים יותר המרשים לעצם לגנוב בצורה "נקיה". ,כך גם באיסורי עריות, בדיני המשפטים ובכל תחומי החיים. ראשית באה התורה ואומרת שיש לברך ולשבח באופן מיוחד את אותם אנשים השלמים שתוכם כברם. שאין פער בין התנהגותם כלפי חוץ והתנהגותם בתוך ד' אמתיים. שהרי אין הדבר מובן מאליו. אולם אין התורה מסתפקת במסר זה ,אלא מוסיפה ומבהירה בצורה חד משמעית את ה"ארורים" ,כי אם היתה התורה מדגישה רק את הצד החיובי, לא היינו מבינים מספיק עד כמה הפן השלילי הוא חמור, שהרי האדם מרשה לעצמו להקל ולעשות דברים חמורים כשאף אחד לא רואה אותו. דברים אלו נכונים במיוחד בימי התשובה שאנו עומדים בתוכם. אין די לדבר רק על הכיוונים החביים, כדי להתקדם ולחזור בתשובה יש צורך גם לומר אמירות חריפות וברורות כלפי הדברים השליליים. במיוחד כלפי מה שאפשר לעשות בסתר, כי שם האדם נכשל יותר, כי מה שקורה בתוך הבית כשאף אחד לא רואה, הוא הקשה ביותר מחד, אולם הוא גם מה שבונה את האדם מבחינה חיובית, לכן הוא זוכה לברכה מיוחדת של כל כלל ישראל.
הרב אלי קפלן, ראש הגרעין התורני "בית מורשת" מעלה אדומים ומרבני צהר
