התקופה הקשה שאנו עוברים כעת במסגרת מבצע "צוק איתן" מעוררת זיכרונות ממערכות קודמות של הגנה על מדינת ישראל ומעלה אתגרים חדשים. הציבור הישראלי מראה חוסן מרשים ועומד מאחורי המנהיגים והצבא במערכה הקשה הזו. "המרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה" פועל מזה שנים בירושלים וברחבי הארץ בנושא הטיפול בטראומה ובניית החוסן בצל טרור ואיום של טילים. החוסן בא לידי ביטוי בתחושת התמיכה והסולידריות וביכולת שלנו לשמור על חיי השגרה וההתנהלות של חברה פתוחה ודמוקרטית.
לצד ההתמודדות עם המצב הביטחוני המעורר התגייסות לאומית לצד פחד, יש מקום להדגיש את החשיבות של יכולת ה"ויסות" הפרטנית והציבורית. המונח "ויסות" כולל מתינות, איזון ומציאת שיווי המשקל המתאים לכל אחד ואחת כדי לאפשר המשך חיי שיגרה ותפקוד גם בתקופת לחץ זו. שגרת חירום אינה "רגיעה" שהרי אין זה מציאותי לצפות שלא תהיה עוררות רגשית וגופנית במצבים של דאגה, צער וחיים תחת איום. "ויסות" מסמן מידה של בחירה ושליטה בתגובות של הפרט ובאופן שבו הוא או היא מתאימים את צרכיהם לדרישות המצב הנוכחי. לדוגמא, מידת החשיפה לסיקור האירועים בשידורי הטלביזיה והרדיו. יש נטייה רווחת של אנשים להיצמד למקורות מידע (רדיו, טלוויזיה , פייסבוק, קבוצות ווטסאפ וכדומה). חשוב להמליץ לציבור לבחור להגביל את מידת החשיפה למידע, כדי למתן את העוררות שהמידע עלול ליצר. אנשים עלולים להרגיש אי נוחות, או אף אשמה, על כך שהם לא "מחוברים" כל העת לחדשות. אך דווקא וויסות זה של החשיפה למידע, עשוי לאפשר איזון ורגיעה מבלי לאבד את הקשר עם מה שקורה
לקהילה יש השפעה תומכת ומעצימה. כמו שההורים מסייעים בהרגעה ובוויסות של ילדיהם, כך גם לקהילה יש תפקיד מכיל מרגיע ומשרה סולידריות וערבות הדדית. כוחה של הקהילה בא לידי ביטוי בתחושה של שותפות , יוזמה לפעילות חברתית מיטיבה , וביטויי דאגה ועזרה הדדית התורמים לתחושת אחדות בעיתות משבר. למנהיגי הקהילה, ובכלל זה רבנים, יש תפקיד מרכזי בהובלת התהליך. הם המובילים בטיפול במצוקות ובדאגות הספציפיות של חברי הקהילה. הם יוכלו לסייע למי שיש בן בשרות קרבי, למי שיש הורה מבוגר שמתקשה להגיע למקום מוגן בזמן אזעקה, או למי שחווה בעברו פגיעה ומגיב ביתר שאת לאזעקות. הרב הוא מי שמעביר את המסר של הקהילה והדאגה ההדדית לכל חבריה ויש בכוחו לשלוח את נציגי הקהילה לדרוש בשלומם של אלו הזקוקים לתמיכה.
איך יודעים מי זקוק לתמיכה? קודם כל יש להזמין אנשים המתמודדים עם קושי מיוחד לקבל סיוע ולהכיר בעובדה שהמצוקה לעתים אינה ניכרת כלפי חוץ. כמו כן יש מקום לשאול ישירות את חברי הקהילה אם הם זקוקים לסיוע. דרך מועילה לתמוך בזולת היא התגייסות של הקהילה לספק צרכים פרקטים שונים. הרב שמכיר את חברי הקהילה יוכל לחבר בין אנשי הקהילה המוכנים לסייע לבין אלו שזקוקים לעזרה.
לפי עיקרון ה"ויסות", חשוב לתת לאנשים לבחור ולהחליט לגבי המידה והאופן שבו הם רוצים לשתף אחרים בקשייהם ובמידה שהם בוחרים בשקט ופרטיות. יש להימנע מפעולות קיצוניות. זאתאומרת, לא לנתק קשר עם אדם במצוקה שלא מגלה שום עניין ביצירת קשר, אך גם לא "לדובב" בעיקשות אדם שאינו מוכן להתייחס לקשייו. השיטה הטובה והבטוחה היא לגשת ולשאול האם הוא או היא רוצים לספר על מה שעובר עליהם, ובאותה הזדמנות להגיד שניתן לסיים את השיחה ברגע שמתאים להם, או להמשיכה בהזדמנות אחרת.
על הבא להגיש עזרה, במצב של חירום, להכיר את יכולותיו ואת מגבלותיו! רב קהילה, שמרגיש בעצמו מוצף או לא פנוי לדרישות וצורכי הזולת, מומלץ שיזהה את מגבלותיו ויכבדם. חשוב שהרב ונותני הסיוע מטעם הקהילה יחפשו גם הם תמיכה וידאגו לווסת את עצמם. רב שלא ידאג לרווחת עצמו – יתקשה לתמוך בבני קהילתו בתקופה משברית.
בתקווה לימים שקטים!
פרופ' דני ברום, מנהל הרצוג המרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה ירושלים
הרצוג- המרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה
טל: 02-6449666 www.traumaweb.org
