משנה: מציאות חיינו המעורבבת, מלאת הסתירות וההתנגשויות, גורמת לנו לתהות לא פעם: למה ובשביל מה לחגוג את יום העצמאות? האם זה באמת נכון?
יום העצמאות הששים ושניים למדינת ישראל הוא נקודת ציון משמעותית, המחייבת התבוננות מעמיקה על המתרחש סביבנו. במהלך השנה אנו נחשפים לרצף אירועים כה גדוש, שלא תמיד מאפשר להרים ראש אל מעל המים ולחדור למשמעותם של התופעות. ומה מתאים יותר מימים אלו, בהם אנו מציינים את המעבר משואה לתקומה, כדי לנסות ולבחון את השעה בה אנו עומדים.
האמת היא שעוד לפני שמפרטים, אפשר לסכם את מה שעובר עלינו בתקופה זו במילה "ערבוביה" או במילים "מורכב ומסובך". מחד אנו עומדים בפני איומים גרעיניים על עצם קיומה של המדינה. מאידך ישנה הגאות הכלכלית חסרת התקדים והתמודדותו הראויה לשבח של המשק הישראלי עם המשבר הכלכלי העולמי. מכאן ישנה הקפאת ההתיישבות ביש"ע בשל לחצים מבחוץ, מאידך אנו חוזים בעמידה איתנה (בנתיים?) בכל הקשור לבניה בירושלים. אנו שומעים על עליה ברמת הנכונות לשרת ביחידות קרביות, אבל גם על מול אחוזי השתמטות הולכים וגדלים בחוגים האליטיסטיים של החברה הישראלית.
פער חברתי הולך וגדל מכאן, וחבורות נפלאות של עזרה הדדית ,עמותות חסד ועוד מאידך. בורות מתרחבת בכל מה שקשור ביהדות, מול מספרים הולכים וגדלים של המקפידים על צום יום כפור ואיסור אכילת חמץ.
יכול הטוען לטעון כי למרבית העובדות הללו אין קשר מהותי לעצמאותה של מדינת ישראל, שהרי המדינה היא כלי שלטוני בלבד, וככזאת אין לה אחריות על יהדותה של החברה או על המוטיבציה של הנוער להתנדב או לשרת.
מאידך, אני מבקש לטעון כי לא ניתן לנתח את התופעות העוברות על החברה מבלי לרדת לשורשי ההוויה הלאומית שהתחדשה לפני 62 שנים. בפרפרזה על דבריהרב קוקעל מי שיבוא לחדש בעסקי התשובה מבלי להביט אל אור הישועה הזרוחה, ניתן גם לומר כי מי שמבקש לבחון את התופעות העוברות על החברה, חייב לעשות זאת גם דרך הממד הלאומי בו אנו חיים בדור האחרון.
אז מה קרה לנו בעצם ביום העצמאות? על מה אנו בכלל אומרים הלל? יש שיבקשו למקד את המבט על נסי מלחמת השחרור. ודאי ראוי להודות על כך, אולם מדוע דווקא ביום זה? הרי המלחמה התחוללה במלוא עוזה בחודשים שלאחר הכרזת דוד בן גוריון על הקמת מדינה יהודית. אמנם זכורים לנו דברי הרצ"י קוק זצ"ל על היכולת לקיים את מצות ישוב ארץ ישראל בשלמותה כדברי הרמב"ן, אולם גם כאן ניתן לשאול: וכי כאשר זוכים לקיים מצווה מברכים הלל באותו יום מדי שנה? האם זהו כל עניינה של עצמאות ישראל?
מכאן ברור כי הרב התכוון לרובד הרבה יותר עמוק.
קיומה של ריבונות יהודית בארץ ישראל, כדברי הרמב"ן, איננה עוד מצוה. מדובר על מצווה היוצרת מצע (פלטפורמה) חדש לקיומה של האומה וקומה חדשה בעולמה של תורה. תורה של אומה שונה לגמרי מתורת הפרט. כך למדנו גם בתשובת מרןהרב קוקב'משפט כהן' בדבר צורכו של מלך לשני ספרי תורה – הספר הפרטי ומולו הספר הכללי. כמה וכמה פעמים שנה לנו רבינו הרצ"י קוק זצ"ל את דברי הגר"א לפיהם ביציאה מהגלות לא"י הפכנו מעצמות יבשות לאומה חיה ומפרטים לכלל.
למרות שהמעבר הזה התחולל כבר לפני 62 שנה, דומה כי הוא עדיין לא הופנם בתוכנו. המורכבויות והסתירות בהם אנו נתקלים שוב ושוב במציאות, במיוחד בבואנו לנתח את החברה הישראלית של דורנו, הם הוכחה לכך כי יש ללמוד תהליכים חברתיים ורוחניים העוברים על אומה במתודות וכלים אחרים לגמרי מאלו המתאימים לניתוח תהליכים העוברים על היחיד. ההבחנה בין כוחות הנפש והנשמה של האומה, כמו גם המפגש עם מצבי הקצה בעם, הם חלק ממהותה של החברה היהודית (נתבעים לעגל ונותנים, נתבעים למשכן ונותנים).
ייתכן כי פשר המשברים הפוקדים אותנו למראה שגיאות כאלה ואחרות שממשלות או מנהיגים עושים, קשור בהיעדרה של חשיבה לאומית מסודרת הלומדת לנתח את שורשי התופעות וממילא את הדרכים לתקנן.
ומדברים אלו אנו שבים ליום העצמאות ומבינים עד כמה השמחה צריכה למלא אותנו על שזכינו לראות בעינינו דברים נפלאים שכאלה; מראות עליהם יכלו אבותינו רק לחלום. אנו זכינו זוכים למשש בידיים יום יום, שעה שעה במושא כיסופי כל הדורות. מי יגול עפר מעיניך הרמב"ן ותראה כיצד זכינו אנו- בניך, לכונן עפרה של ירושלים במקום בו אתה לא הצלחת למצוא מנין לתפילה. והנה מלאה הארץ תפילה ותורה. זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו.
הרב דוד סתיו הוא רבה של העיר שהם, ראש ישיבת ההסדר בפ"ת ויו"ר הנהלת ארגון רבני צהר
