ראיון אישי עם הרב שאול ברוכי , רב מחתן בצהר
כששומעים בחדשות על אזעקות במקומות אחרים זה אירוע נטול קולות ופנים. בלי רגליים שרצות לממ"ד, בלי בכי של תינוקות ובעיקר בלי כל מה שקדם לאזעקה ומה שממשיך אחריה. כי אזעקה לא נגמרת כשהיא נגמרת. במקומות מוכי אזעקות ילדים לא יוצאים מהבית. חלקם מתקשים להרדם בלילה, הבית כולו מאבד משלוותו ונע בחוסר מנוחה.
ביקשנו מהרב שאול ברוכי מניצן שיתן למציאות של האזעקות אופי אישי וככה זה נשמע:
"השגרה היומית שלנו הפכה לכזו שהילדים כל הזמן בבית" מתאר הרב ברוכי "הם לא יכולים ללכת לחברים ולא למגרש המשחקים או לצאת לשחק בחוץ. זה לא קל לאף אחד. אף אחד לא יכול לדעת מתי תהיה אזעקה וכמה. יש ימים שיש אזעקה אחת ויש ימים שיש חמש פעמים. חמש אזעקות זה אומנם אפילו לא שעה ביום, אבל זה משבש את כל שגרת היום, כי כל הזמן חושבים שעוד מעט תהיה אזעקה וזה מוציא את כולם מהריכוז"
-מה אתם עושים כשיש אזעקה?
"אנחנו נכנסים לממ"ד ושרים שיר המעלות אשא עיני אל ההרים. זו גם תפילה וזה גם מרגיע את הילדים ששרים איתנו ביחד וגם ככה הם לא שומעים את הבומים"
-איך זה משפיע על הילדים?
"אנחנו רואים שהילדים לא רגועים. הילדה הגדולה מדברת על זה שהיא מפחדת, על הבן הקטן אנחנו רואים שהוא לא נינוח"
-אתם מצליחים לקחת הפוגה ?
"יש הפוגות שהמועצה מארגנת במקומות מוגנים בתוך היישוב. ויש פעילויות שמארגנים למשפחות מחוץ לישוב. היום למשל אשתי והילדים יצאו עם הישוב לטיול באזור שילה. בנוסף, נסענו כל המשפחה לכמה ימים לשומרון ולצפון, כדי להתרחק מהאזעקות וכל מה שקשור לזה."
-איך אפשר לעזור לכם?
"משפחה שגרה במקום רגוע יכולה להזמין משפחה מאזור לא שקט. האמת שאנחנו עוזרים לאחרים. ארגנו, וממשיכים לארגן, אוכל לחיילים, קיבלנו הודעות שחיילי גולני צריכים ציציות, ותוך שעה אספנו מעל 100 ציציות"
-משפט מעודד?
"שאנחנו חזקים ומתחזקים בכל החזיתות. יש לנו עורף שתומך ומתפלל להצלחת החזית וחזית שלוחמת ומגנה על העורף. ומעל הכל, אנחנו מאמינים שהקב"ה יושיע אותנו."
