בזמני חירום, ובפרט בעת מלחמה, יש לציבור צורך בתחושת בטחון במנהיגים ומובילי דרך. האחדות הקיימת ביום בעם בכלל, אין לה לטשטש את הצורך הטבעי של כל אדם ומשפחה להרגיש בפועל את הבטחון והשייכות הספציפיים יותר, לקהילה שבה הוא חי. קרי, זוהי "שעת זהב" (כניסוחו של ד"ר חיים גרנות, מומחה לחירום) עבור הרב ורעייתו להיות משמעותיים עבור הפרט והקהילה באופן שישפיע גם על מערכת היחסים בעתיד.
כיצד להיות משמעותי? קודם כל, להכיר בכך שבעת הזאת יותר מתמיד, הרב נתפס באופן לא מודע כדמות אב, מיטיבה ומכוונת, מעודדת ונושאת תקווה. לא מומלץ לרב לנקוט עמדה ביקרתית שתמצא פגמים בהתנהלות הקהילה כעת, ותדרוש תיקון לעת חירום. כן מומלץ לרב לעודד את הקהילה לחפש במה עוד ניתן להשתפר ולהיטיב, גם כלפי שמיא וגם בין אדם למקום, ולא ממקום של פטרונות והתנשאות כי אם ממקום של הכוונה אוהבת ונותנת אמון. אם תרצו – דמות האב האוהב ומקרב, ולא זה המייסר ומוכיח.
כמו עוד ענינים רבים, גישה זו יכולה להיות מיושמת בצורה הטובה ביותר ע"י יצירת צוותי פעולה לצרכים שונים. בקהילה שבה קיימים כבר צוותים כאלו (ועדת חסד, ועדת חברה, צח"י וכד'), יוכל הרב להתחבר לוועדות הקיימות ולתת להן חיזוק ואולי לכוון או להציע פעולות נדרשות למען החוסן הקהילתי. בקהילות שאין בהן צוותים כאלו, אולי אפשר לזהות אפילו צוות קטן של שניים- שלושה חברי קהילה שמחפשים לפעול טוב בימים אלו, ולהתחבר אליהם בהכוונה, יזמות וחיזוק. זה יהיה אולי פתח לצמיחה קהילתית בעתיד.
במישור האישי כדאי שפעולותיו של הרב ורעיתו יהיו מתואמות עם גורמי קהילה נוספים: התנדבות, סיוע למשפחות מגויסים, משפחות פצועים או חללים חלילה מהקהילה, פעולות חיזוק ותמיכה בקהילה עצמה. כל פעילות אישית היא מבורכת (טלפון אישי של הרב או רעיתו למשפחות מגויסים, ביקורים בבי"ח של פצוע ועוד), אך היא תהיה מעצימה ובונה פי כמה אם תהיה מתואמת עם בעלי תפקידים בקהילה, שמטבע הדברים גם יפרסמו באופן כלשהוא את התנהלותו של הרב. וכבר אמרנו שהרב כדמות אב משמש דמות להערכה ואף לחיקוי, ביחוד בעת הזאת. זוהי השפעה והובלה רוחנית במיטבה .
מי יתן ונזכה שאכן העשיה המבורכת וההובלה הרוחנית בימים אלו, יתנו פירותיהם גם בתקופות הבאות.
מרים שפירא, פסיכולוגית קלינית, מנהלת-שותפה , מהו"ת ישראל
