בנאומו לאומה הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו שאין מלחמה צודקת יותר מהמלחמה הנוכחית. מאחורי אמירה זו מתאחד כל הציבור, על כל גווניו. בימים אלו החלוקה הרגילה בין אדם ממוצא זה או אחר ומרקע זה או אחר איננה רלוונטית. ישנו רק עם ישראל שיוצא להילחם יחד, ומטרתו היא להכות בחמאס לכלות את הרשעה על מנת להציל את עם ישראל.
אחדות זו איננה רק מרכיב טקטי בקרב, היא הבסיס שעליו נשען צה"ל והממשלה, ממנה הם שואבים את היכולת להילחם באויב. חז"ל עמדו על כך שהניצחון בקרב תלוי באחדות בעם:
ר' יוסי ממלחייא ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה ארבעים ותשע פנים טמא וארבעים ותשע פנים טהור… ואחר כל השבח הזה היו יוצאין למלחמה ונופלין, אלא על ידי שהיו בהם דילטורין(=מלשינים, מוציאי דיבה)…אבל דורו של אחאב כלם עובדי עבודה זרה היו ועל ידי שלא היו בהם דילטורין היו יוצאין למלחמה ונוצחין… (ויקרא רבה (מרגליות) פרשת אמור פרשה כו ,ב) :
בימי שלום, בהם עם ישראל יושב לבטח, לכל אדם ישנם גם שאיפות אינדווידואליות ורצונות למימוש העצמי, הבאות לידי ביטוי במסגרת החברה האזרחית. אולם, במלחמה עם ישראל הופך משילוב של בודדים, לגוף מאוחד שהמשותף לו הוא הרצון לנצח בקרב. אמירה זו מתבטאת בדברי הרמב"ם:
ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה… וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה, שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם, ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו, ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו, הרי זה כמי ששפך דמי הכל…" (הלכות מלכים פרק ז הלכה טו)
ולפיכך בעת יציאה למלחמה על כל לוחם להעלות לנגד עיניו את גורל עמינו מתוך התמזגות בנשמת כנסת ישראל, כדברי המשנה בסוטה שלמלחמת מצווה הכל יוצאים ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. החזון איש מציין כי חתן וכלה שכרגע נכנסו לנישואין, יצאו להשתתף במערכה אפילו אם טרם נמצא להם תפקיד בקרב:
נראה דהא דתנן דבמלחמת מצוה אפילו חתן מחדרו לא איירי בזמן שצריכין לעזרתם לנצחון המלחמה דזה פשיטא דבשביל פיקוח נפש והצלת העם כולם חייבין, אלא אפילו בזמן שאין צורך אלא למספר מסוים [וכן היו רוב מלחמותיהם שלא היה מקום לחיל הצבא הלוחמים אלא למספר מסוים] היה רשות ליקח חתן מחדרו, שאין להחוזרים שום זכות במלחמת מצוה(אורח חיים, מועד הלכות עירובין – ליקוטים – סימן קיד (ו) אות ג )
מלחמת החמאס במדינת ישראל היא רק חלק משרשרת של איומים על עצם קיום המדינה וקיום העם שהחלו מיד בעצם הקמתה, וקיבלו פנים שונות. לפיכך, מלחמה זו איננה רק "פיקוח נפש" של יחידים בישראל , זוהי מלחמה על יחוד ה' בעולם, על היכולת שלנו להמשיך ולשמש כמגדלור מוסרי לעולם כולו, ולקרוא בהמנון הלאומי שלנו :"שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". לפיכך בימי קדם, ארון הברית, שנמצא בימי שלום בקודש הקודשים, היה מובא לשדה הקרב, והוא היה מבטא את נוכחותו של ה' בקרב צבא ישראל:
"כי ה' אלוהיכם ההולך עמכם"- זה השם הניתן בארון שנאמר: "וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס… וכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידם" מגיד שפנחס משוח מלחמה. וכלי הקדש זה ארון, שנאמר: ולא יבאו לראות כבלע את הקודש (תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק ז)
עם ישראל היוצא למלחמה איננו נושא עמו רק בשורת הרג ואובדן לרוע המתגלה בארגון החמאס ובשאר הגרורות של האסלאם הרדיקלי. הוא יודע שמתוך ההליכה לקרב, הוא נושא עמו את בשורת האלוהות האוניברסלית, בשורה הכוללת בתוכה את חזון העתיד לבוא הטמון בדברי ישעיהו הנביא(פרק ב')
(א) הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַֽׁעְיָ֖הוּ בֶּן־אָמ֑וֹץ עַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם:
(ב) וְהָיָ֣ה׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים נָכ֨וֹן יִֽהְיֶ֜ה הַ֤ר בֵּית ה' בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֖א מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־ הַגּוֹיִֽם:
(ג) וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָמְרוּ֙ לְכ֣וּ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־ ה' אֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־ ה' מִירוּשָׁלִָֽם:
(ד) וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה
בראייה שטחית, אין שום קשר בין חזון השלום העתידי של ישעיהו לבין המלחמה ברשע המתגלם בחמאס ובכל שונאי ישראל. אך בהסתכלות עמוקה יותר , לא ניתן להגיע לשלום ללא מלחמה ברע, לא ניתן להגיע לעולם מוסרי ואידיאלי, מלא בדעת אלוהים ובאהבת הבריות ללא הכרתה בלתי מתפשרת של אויבי ישראל. ניתן לראות קשר זה מתגלה בשיא עוצמתו בפסוקים אותם אומרים בהכנסת ספר תורה בבית הכנסת: (הקישור הזה נזכר כבר במחזור ויטרי ,סימן ת"י, נשלם בשנת 1208).
"ויהי בנסוע הארון, ויאמר משה: קומה ה'! ויפוצו אויבך , וינוסו משנאיך מפניך"- זו הקריאה הנשמעת מפי משה ,וקוראת לה' לצאת ולהילחם בשונאי ישראל. "כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים"- זו המציאות המתגלית בימי השלום האידיאלי האונברסלי מפי ישעיהו הנביא.
בשעת מלחמה הרגשת האחדות של העם היא בשיאה. היא נובעת מכך שכולנו נמצאים בסירה אחת. זוהי ברית הגורל המשותף לנו. כולי תקוה שגם בימי שלום האחדות תישמר בקרב עמינו על ידי מציאת ברית היעוד המשותפת לנו. ויתקיים בנו מאמר חז"ל:
את ה' האמרת היום וכתוב וה' האמירך היום. אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד. ואף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ( מדרש תנאים לדברים פרק כו פסוק יז).
הרב רא"ם הכהן-ראש ישיבת עתניאל ,רב היישוב עתניאל וחבר מועצת רבני צהר
