על המאמר הזה אני עומד לשלם מחיר יקר, פשוטו כמשמעו. לא, לא ינדו אותי ח"ו על הדברים הבאים, פשוט ייתכן ואפסיד כסף רב בעקבותיהם. ומדוע? כי דומני שעניין הכסף והרדיפה אחריו הוא שעומד ביסוד פרשת בלק. לא בגלוי אלא ברמז.
בלעם ידוע כמחוזותינו כאדם רשע (על פי אבות ה, יט). עם כל גדולתו בנבואה, חז"ל ייחסו לו מבחר של מידות רעות – עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה (שם). אך אם אנו מפנים מבטינו אלא הסיפור המקראי כפשוטו, אנו מוצאים לכאורה דמות מאד ישרה. בלעם מצטייר במקרא כמי שעושה את דבר ה' במלואו. לאורך כל הפרשה שם שמים שגור על פיו, ואין הוא הולך עם שרי בלק אלא רק לאחר שא-להים נותן לו רשות לכך. מדוע אם כן חז"ל הפליגו במידותיו הרעות?
התשובה מסתתרת מאחורי האירועים בפרשה. בלעם מציג עצמו כאיש צייתן ומאמין, אך המדייק בדבריו יכול להבחין כמה ערמה ותככנות טמונות שם. נפתח ספר ונראה. כאשר בלק שולח מלאכים אל בלעם כדי שיקלל את ישראל, בלעם בתחילה מסרב. א-להים אומר לו כי לא ניתן לקלל את העם "כי ברוך הוא". זו עובדה מוגמרת שאינה ברת שינוי. אך כשבלעם מוסר את תשובתו לשרי מואב הוא אומר "מאן ה' לתת עמי להלוך עמכם". בלעם שינה כאן מדברי א-להים –הוא לא אמר שלא ניתן לקלל את העם אלא שהקב"ה לא רוצה בכך. מכאן רמז, שצריך להפעיל קצת לחץ כדי לשכנע אותו.
בלק מבין את הרמז. הוא שולח שוב פעם מלאכים אל בלעם ומבטיח לו גדולות ונצורות אם ילך עמו: "כי כבד אכבדך מאד וכל אשר תאמר אלי אעשה". בלעם מסרב בשנית, תוך שהוא רומז מה הכבוד שהוא מצפה לו: "אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' א-להי לעשות קטנה או גדולה". היינו מצפים שבזה יסתיים הסיפור, אבל למרבה ההפתעה, במקום שבלעם ישלח את המלאכים חזרה אל בלק, הוא אומר להם ללון אצלו בלילה כדי שישמע עוד פעם את דבר א-להים. ללא ספק, בלעם רוצה ללכת כדי ליטול את שכרו, אבל הוא לא יכול להראות זאת. לכאורה, הוא מחכה לקבל את אישורו של א-להים.
ההמשך ידוע. בלעם נמצא מברך במקום מקלל, ובלק רותח מזעם (במדבר כד, י-יא): "ויחר אף בלק אל בלעם ויספוק את כפיו ויאמר בלק אל בלעם לקב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים. ועתה ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה' מכבוד". קשה להבין באיזה כבוד מדובר כאן, אבל ככל הנראה בלק מסרב לשלם לבלעם את שכרו. בתגובה, בלעם עונה בצדקנות שמלכתחילה אמר שהוא לא יעבור את פי ה'.
לכאורה כאן היה אמור להסתיים הסיפור. אבל עוד לא. בלעם פתאום מתנדב להמשיך בנבואתו, הפעם על אחרית הימים (שם, יד): "ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים". מדוע בלעם הוסיף נבואה זו? מי ביקש זאת מידו?
התשובה ברורה. בלעם רוצה את הכסף. אם הוא איננו יכול להצדיק את שירותיו בקללות שלא נתן, לפחות ייתן שירותי ייעוץ לבלק שבגינם יזכה בהון המובטח. לכן הוא מוסיף נבואה מיוזמתו, הפעם לטובתו של בלק (אף על פי שהתנבא על הכאת מואב, היה זה לטובת בלק שכן זה היה צפוי לאחרית הימים בלבד, כלומר לא בימיו של בלק). האם בלעם קיבל את הכסף לבסוף? ספר דברים מגלה שכן (כג, ה): "…ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך". הנביא הגדול של האומות לא שנא באמת את ישראל. הוא בסך הכל השכיר את שירותיו למרבה במחיר (ייתכן לאור זאת שגם העצה שלו להחטיא את ישראל בבנות מדיין היתה בתשלום).
אבל כאן בדיוק הבעיה. אילו היה בלעם נביא אמת, היה מקיים את שליחותו כפי שה' רצה. הוא לא היה לוחץ ולא ממתין, אלא מבצע את מה שאמר לו הא-ל. אבל בלעם 'מכר' את נבואותיו למרבה במחיר. את הקשר שלו עם הקב"ה ניצל כדי לעשות ממון לביתו. הדבר מלמד שלא קיום דבר ה' היה רצונו אלא עשיית עושר. מכאן תיאורו בחז"ל כאיש רשע ובעל מידות רעות.
את החומרה שיש בלקיחת כסף על אמירת דבר ה' אנו מוצאים גם בסיפור המפורסם על גיחזי ואלישע (מלכים ב, ה). מעולם לא מצאנו בתנ"ך נביא אמת שדרש כסף בשביל נבואותיו או תורתו. לכל היותר הנביאים קבלו מקום ללון וקצבת מחייה מינימלית; אבל אף אחד לא חשב להתעשר מכך. לכן אלישע סירב לקחת כסף מנעמן; ואילו גיחזי נענש קשות כשרדף אחריו כדי לקחת ממנו כסף.
הנוטל כסף בעד שירותיו הרוחניים הופך את המטרה לאמצעי. במקום להציב את דבר ה' בראש, הוא הופך אותו למכשיר להנפקת רווחים. האם זה אומר שלרב אסור להתפרנס משירותיו? האידיאל הוא שהוא לא יזדקק לכך, אך לעתים המציאות מחייבת זאת. השאלה היא המידתיות. רב שעוסק ברבנות ומקבל שכר על תפקודו זה דבר מקובל, אבל כשרבנים שמנהלים אימפריות כלכליות, שנוסעים במכוניות פאר, שדורשים כסף על ברכותיהם שירותיהם, או עורכים חופות תמורות אלפי שקלים – עולה חשד רציני שהדברים לא נעשים לשם שמים (וכאן יוזכר ארגון 'צהר' לטובה, שרבניו אינם גובים שכר על שירותיהם). יש כאן יותר ממידותיו של בלעם מאשר דרכו של אברהם.
ואולי עקרון זה נכון ונוגע לא רק לרבנים אלא לכל אדם. כל אדם הוא נביא של הקב"ה, שליח שלו. כל אחד נולד עם כישרונות מיוחדים שאותם הוא נועד להביא לידי ביטוי בעולם. כמובן שמותר לאדם להתפרנס מכך, אבל ראוי שאדם לא יעשה זאת רק בשביל הכסף. אם כל אחד ייתרום מעט מזמנו וכישרונותיו לטובת העולם בלא לקבל שכר, הוא יוכיח שהמעשה הטוב הוא העיקר ואילו הכסף הוא רק אמצעי. כך גם אולי נזכה לחברה מעט יותר צודקת, מעט יותר טובה וגם קצת פחות תאוות בצע.
הרב עידו פכטר-מרבני צהר
