בס"ד
יום שני, ו אב, תשפ"ג
כנס צהר
ניצוצות של חינוך
האר"י הקדוש
…ניצוצין של אור שנשארו בתוך הכלים בהיותן שבורים כדי להחיותן חיות מצומצם, כדי שעל ידי כן יהיה בהם מציאות לחזור ולהתתקן ולהחיות על ידי עיבור…
הרב קוק
מידות הראי"ה, העלאת ניצוצות
כמו שיש ניצוצות באכילה הכי נמי בכל פעולה מפעולות אדם, והוא הדין בכל שמיעה וקריאה, ולפעמים יש שעניני העולם הבאים ממרחקים הם משתלבים ועולים למרומי תורה, והכל לשם שמים, בשקל הקודש.
שמונה קבצים, ב (ערפילי טוהר), מח
מבררי הבירורים. אף על פי שגם בהם ישנן מדרגות, אבל כללות כולם הוא התוכן של טוהר הכוונה התכליתית של כל פעולה. והדברים מקיפים שאיפה פנימית, ומחשבה דיבור ומעשה, בין בעניני מצוה ומוסר, בין בעניני רשות וטבע…
מידות הראיה
הניצוצות שבאכילה עולים דוקא יחד עם הניצוצות העולים מכל התנועות, הדבורים, המעשים והקנינים, ולפי ערך הטוב והיושר הנמצא בכל תנועות החיים עולים הניצוצות שבאכילה ושתיה וכל הדברים שיש בהם הנאות גדולות מורגשות. ומה שנעשה בטבע בעומק הנפש וקישורה עם המציאות כולה הוא יסוד מוסד לעמקי דעה וחכמת עולמים להיות כמעין הנובע וכנהר שאינו פוסק.
קובץ ו, קלא – חכמת העלאת המדות
הסדר של העלאת המדות היא בנפש חכמה מיוחדת, שצריכה להרחבתה את כל הרכוש של תורת הנפש עם כל ההתחדשות היותר מעובדה שבדורותינו, ובעולם היא הסתכלות עולם רחבה, שתוכל להכניס בתוכה את כל המדע והרגש היותר מחודש, ולתן בכל אלה נשמה חדשה, שתוכל מאז להתאים עם כל דרישת הקודש והמוסר הטהור והאיתן.
פנקס טו
אין דבר שלא יפעול על הנפש, מכל רושם הבא עליה, בין מצד מצבה בין מצד מקריה. ע"כ כל מיני המצבים שעוברים על האדם לכל פרטי פרטיהם וכל מקריהם היותר שונים ויותר דקים, הכל הם מילואים למלא בהם את צביון הנפש, ועל ידם תטביע את חותם פעולותיה, מחשבותיה ורגשותיה…על כן אין לך כל רושם עובר על האדם שאינו נועד לתעודה. וחייב האדם להיות שמח בכל העובר עליו…והכל תלוי באיכות ההשגה ובהירות ציורה, שמתחלפות לפי מעלת האדם והכנותיו הקודמות, והן הן העלאת הניצוצות, שראוי לכוין עליהם בכל ענין, בתור "בכל דרכיך דעהו"…
שפת אמת פרשת שמיני – שנת תרמ"ח
… כתיב זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה. ומקשין דפתח בחיה ומסיים בבהמה. ורש"י רמז תירוץ לזה שישראל דבקים בחיים, והראה להם השי"ת אותן המינים שנמצא בהם החיות ושיכולין להוציא מהם הנקודה חיות.
הגם כי השי"ת נותן חיות בכל המינים, אבל מינים האסורים אי אפשר להוציא מהם החיות, שנדבק בגשמיות יותר מדאי, רק לעתיד שיהיה בירור גמור. וע"י שבנ"י דבקים בחיים אין רשאין לאכול אלה המינים שאינו יכול להוציא החיות מהם. וזהו שכתוב להבדיל כו' [בין הטמא לבין הטהור] ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל. פי' שאינו יוכל לאכול ולהוציא החיות מהם כנ"ל…
שפת אמת פרשת שמיני – שנת תרנ"ג
והנה בענין זאת החיה אשר תאכלו. כי חיות התורה נמצא בכל מקום, כמו שכתוב כולם בחכמה עשית. אבל יש דברים שאינו יכול להוציא החיות מחמת התערובות טוב ורע. וזה הסימן מעלת גרה ומפרסת פרסה. כי יש בכל דבר ב' מפתחות. פנימית וחיצונית. וצריכין מקודם לפתוח הסגר הטבע והגשמיות, שלא יהיה מגושם ביותר. וזה הסימן שוסעת שסע – שלא נסגר לגמרי ויש סדק וְשַׁעַר לבטל הקליפה וההסתר. ואח"כ צריכין לפתוח נקודה הקדושה פנימית. וזה הסימן מעלה גרה שהרמז שיכולין להעלות הפנימיות. ונמשכת אחר איש ישראל האוכלו בקדושה. והמינים האסורים אין בכח להעלות הקדושה מהם. לכן הבדילנו הקב"ה מהם כנ"ל:
שפת אמת פרשת בא – שנת תרמ"ט
… ע"י גאולת מצרים נתברר כי הוא ית' המהוה כל. כי כל גלות הוא להוציא ניצוצות קדושות שנתערבו בהם. וזה הכח שלהם. רק בגלות הניצוצות הקדושים נסתרים. ומתגאין הרשעים לומר ידינו רמה. וכאשר בנ"י זוכין לגאולה. מוציאין אותן ההארות, שעל זה נשלחו בגלות להוציא טוב הגנוז שם, ועל זה נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ומתברר אח"כ כי אני ה':
