לפני כשלוש שנים נחשפנו למה שמכונה "המחאה החברתית". רבבות אנשים, נשים וטף יצאו לרחובות והפגינו כנגד האי צדק, לטענתם, שיש בחברה הישראלית.
האם הם היו הראשונים? האם הם מהפכנים?
מסתבר שלא, לאורך כל ההיסטוריה היו שטענו ואף עשו מעשים כנגד עוולות חברתיות. כולנו זוכרים את "המהפכה הצרפתית" של נפוליאון, או את המאבק של האפרו-אמריקאים בארה"ב. אולם נראה שהראשונים למחות היו דווקא… קורח ועדתו, בפרשת השבוע שלנו.
קרח מגיע עם כ-250 איש ועומד בהפגנה מוחצנת מאוד מול משה והזקנים (שהתמנו לא מזמן) וטוען, לפי פשט הפסוקים: "רב לכם, כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'" (במדבר טז, ג). לכאורה, מחאה לגיטימית למדי, מדוע משה ואהרון משתלטים על ההנהגה? מדוע הם ממנים לבדם את 70 הזקנים? מה עם שאר העם? הרמב"ן מבאר את טענתו של קרח, הרי כל העדה עמדו בהר סיני ושמעו את עשרת הדברות ומדוע דווקא אהרון נבחר להנהיג?- קרח יוצא כנגד משה וטוען ל"אי צדק חברתי". המדרש (רבה, קרח א,ד) מתאר לנו את טענת המוחים: " מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל ואמרו משה מלך ואהרן אחיו כהן גדול ובניו סגני כהונה תרומה לכהן מעשר לכהן כ"ד מתנות לכהן" – ובאורו: ראו את משפחת עמרם שלקחו את ההנהגה לידיהם ולא זו בלבד אלא אף הטילו עלינו "קנסות" בצורת תרומות ומעשרות. טענתו העיקרית של קורח כלפי ההנהגה של עם ישראל במדבר היא: "העם דורש צדק חברתי"!
הרמב"ן (פסוק כא) מביא לנו את הצד של עם ישראל במחלוקת: "מתחלה היה לב העם אחרי משה ואהרן וכאשר לקחו קרח ועדתו איש מחתתו וישימו עליהם קטרת ועמדו פתח אהל מועד עם משה ואהרן אז קרא קרח לכל העדה ואמר להם כי בכבוד כולם הוא מקנא וייטב הדבר בעיניהם ונקהלו כלם לראות אולי יישר בעיני האלהים ותשוב העבודה לבכוריהם". העם נסחף אחרי קרח והייתה לו כנראה סיבה טובה. הופעתו של קרח באמצע המדבר לא מקרית, קרח מגיע בנקודת שבר גדולה מאוד בין העם לבין משה. בפרשה קודמת מבשר משה לעם את הבשורה הקשה: "במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה …ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה" (במדבר יד ל-לג). קרח מבין שזו שעתו, לאחר בשורה כזו מי ירצה במנהיג כמו משה. עדיף מנהיג כמו קרח שיבטיח להם הליכה מהירה לארץ ישראל. במצב כזה כמעט כל דבר שקרח יגיד – ישמעו לו. העם חובר אל קרח בזמן "ניסוי המחתות" בדרישה למה שהם מכנים "צדק חברתי".
דווקא תגובתו של משה תמוהה. היינו מצפים ממנהיג כמו משה שיענה לקרח על טענותיו ויוכיח את צדקתו. אולם תגובתו של משה אחרת לגמרי: "ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה…" (שם טז, ל) משה מייחס חומרה מאוד גדולה לטענת קרח עד שהוא מבקש מהקב"ה שישנה מהטבע.
חז"ל במדרש (רבה,קרח א,ג) מוסיפים לנו פן נוסף למחלוקת – מחלוקת "הלכתית" שבאה לקנטר את משה: " … קפץ קרח ואמר למשה טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית? אמר לו משה חייבת בציצית! אמר קרח טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה ארבע חוטין פוטרות אותה?! בית מלא ספרים, מהו שיהא פטור מן המזוזה? אמר לו חייב במזוזה! א"ל כל התורה כולה רע"ה פרשיות אינה פוטרת את הבית פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית?! אמר לו דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן" מבאר הכלי יקר: נראה שדעת בעל המדרש זה לומר שקרח חלק על מציאת השי"ת. (טז,א)
המדרש מנסה לתאר לנו מחלוקת שאיננה דורשת "צדק חברתי" אלא מחלוקת הבאה למוסס את הבסיס עליו מושתתת ההנהגה של משה – הלכות לא הגיוניות! – ציצית, מזוזה, הקדשת הלויים אלו הם רק דוגמאות, לטענתו של קורח, למציאות הלכתית לא הגיונית, או במילים שלו "פרי דמיונו של משה". ייתכן ואם קרח היה נשאר במישור של "צדק חברתי" היה יכול להתפתח דיון תרבותי אולם כאשר קרח פונה למאבק חזיתי מול מה שמשה מייצג – הקב"ה – משה חייב להגיב בתגובה הכי קיצונית שהוא יכול – מוות על טבעי. חז"ל (אבות ה', יז) מכנים את מחלוקתו של קורח כמחלוקת "שאינה לשם שמים". אם קרח היה נשאר בטענתו לצדק – זה לא היה מחלוקת אלא מחאה. אולם כאשר קרח חולק על יסודות ההלכה – זו אכן מחלוקת שאינה לשם שמים.
גם בימינו ניתן לזהות את החוט הדק שבין מחאה על צדק לבין מחלוקת שאיננה לשם שמים, כאשר אנו דורשים צדק חברתי אנו חייבים תחילה לוודא שאנו מקיימים צדק חברתי ושהמחאה מבוססת על טענות אמיתיות המבטאות הפלייה, חוסר שוויון, שחיתות שלטונית וכדו'. אולם כאשר הבקשה לצדק נובעת ממניעים אישיים, מסטיגמות, הכפשות והטלת רפש על ציבורים אחרים – זוהי לא מחאה זוהי מחלוקת שאינה לשם שמים.
קרח במחאתו מלמד אותנו מהי "מחלוקת שאינה לשם שמים" שאיננה דרישה לצדק חברתי. ואילו המשנה מלמדת אותנו שמחלוקתם של הלל ושמאי היא "מחלוקת לשם שמים" והיא זו שבסופו של דבר תביא אותנו ליישום של צדק חברתי.
הרב שובאל כהנא-מרבני צהר
