לפני שבועות אחדים חגגנו עצמאות 66 למדינתנו והתרפקנו, בין היתר, על הכרזת המדינה בידי דוד בן גוריון ביום שישי ה"א באייר תש"ח ב-4:00 אחה"צ, במוזיאון ת"א הישן. בן גוריון הקריא במעמד זה את הצהרת העצמאות שנוסחה, ברובה, המתחילה במלים "בארץ ישראל קם העם היהודי בה עוצבו דמותו הרוחנית הדתית והמדינית…".
פרשיות השבוע המלוות אותנו בשלב זה של השנה מלמדות כי ערש הלידה של האומה הישראלית ומשכן גידולה היה דווקא במדבר סיני. שמו של כל חומש, כנודע, הוא כשמה של הפרשה הראשונה בו, והפרשה הראשונה נקראת על פי אחת המלים הראשונות שבה בפסוק הראשון. על אף זאת, רבים ממפרשי התורה מיאנו לראות בשם הפרשה או בשם החומש כשם סתמי אקראי וחסר משמעות אלא חיפשו לעולם, היאך מעיד שמה של הפרשה על הפרשה ושמו של החומש על החומש כולו.
ספר ופרשת במדבר מתחילים : "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד…", ועל כך אומר מדרש תנחומא בשלושה דברים ניתנה תורה, באש במים ובמדבר. ולמה ניתנה בשלושת דברים הללו ? לומר לך, מה דברים הללו חינם לכל באי עולם, אף התורה חינם לכל באי עולם. וכעין זה נכתב במדרש אחר (מכילתא) : שאילו ניתנה תורה בארץ ישראל היו אומרים להם לאומות העולם, אין לכם חלק בה, אלא ניתנה תורה במדבר… כל הרוצה לקבל, יבוא ויקבל. לפי מדרש זה נראה כי לתורה שבכתב להבדיל מזו שבע"פ יש זיקה וקשר לכל אומות העולם ואופייה הוא פורץ גבולות וכלל-עולמי. לפיכך מתן התורה במדבר הריק והשומם, שאינו שייך לאף עם ולשום אומה, יש בו משום קריאה כלפי האנושות כולה וכלפי כל בני האדם באשר הם, כי אף להם יש נגיעה ורלוונטיות ביחס לתורה, ואל להם להתכחש אליה.
אמנם, פירוש נוסף במכילתא מציע הסבר אחר לנתינתה של התורה דווקא במדבר : לפיכך ניתנה תורה במדבר במקום הפקר…שלא להטיל מחלוקת בין השבטים, שלא יהא זה אומר, בארצי ניתנה תורה.
מיקומו של המדבר הרחק ממקום יישובם של שבטי ישראל – יש בו כדי להדגיש, איפוא, כלפי עם ישראל כולו כי אין התורה נכס של שבט אחד או קניין של משפחה אחת, שהרי ניתנה בזהות ובשוויון, במידה אחת לכולם. רעיון שונה לחלוטין מבוטא במדרש (פסיקתא דרב כהנא): מפני מה ניתנה תורה במדבר סיני, ללמדך שאם אין אדם מפקיר עצמו כמדבר הזה, אינו זוכה לדברי תורה.
בכך, רבותינו קבעו, איפוא, כי התורה ניתנה דווקא במדבר שאין לו כל יומרות ואין לו במה ובפני מי להתגאות, בכדי ללמדנו כי מי שרוצה שתורה תתקיים בידו עליו להתנער ולהיטהר מכל שמץ של גאווה ובדל של יוהרה.
הרב צבי יהודה הכהן קוק בנתיבות ישראל מקבץ, כמדומה, את כל ההסברים לעיל ביחס לנתינתה של התורה דווקא במדבר: "היום הזה נהיית לעם לה' אלוהיך" לא בקיבוץ מדיני, לא במקום ישוב ולא במשטר לאומי… אלא במדבר במקום ההפקר. לאמור, דווקא במדבר, מקום שאינו שייך לאף אחד מן העמים, לאף אחד מן השבטים בישראל, לאף אחד מן האנשים – דווקא בו נהיית לעם לה'.
שמה של פרשתנו ושמו של הספר "במדבר" מלמדים על היותה של התורה חובקת כל ונגישה לכל, ללא הבדל מעמדי או שבטי או אחר. התורה ניתנה במדבר, ומשכך כאמור איננה מוגבלת לעם ישראל בלבד, איננה מצומצמת לשבט אחד או לפלג אחד באומתנו, ואף מרחיקה ומבדילה עצמה מבעלי הגאווה והשחץ.
בנתינת התורה במדבר יש משום מתן הזמנות שווה לכולם ללמוד מן התורה ולזכות בכתרה, שהרי כתר תורה מונח עומד וכל הרוצה יבוא ויטול, ללא הבדל בין עניים לעשירים, בין מיוחסים לחסרי כתב יחס.
זהו אחד מפירושיו המעשיים של צדק חברתי : מתן הזדמנות שווה לכל, נקודת פתיחה שווה בפני הכל, הזמנה לכל הרוצה לקרב, לגשת, לבוא, להשתתף.
המדבר, בו נדדו בני ישראל ארבעים שנה, איננו מקום מגורים נוח, המחייה בו מצומצמת ואינה מספקת, כמעט ואין מים, מועטים בו הצומח ובעלי החיים, והוא קרוב למוות מאשר לחיים. על אף זאת, היכולת לקנות את קנייני התורה הוטבעה בנו דווקא משום כך שקיבלנו את התורה מלכתחילה במדבר, מקום השממה וההפקר, שהכל שווים בפניו, והכל זהים בתוכו.
מתן התורה במדבר הוא התשתית של האומה הישראלית, ובו נחקקה בנו התודעה כי כולנו בני אב אחד, שווים וזהים במקורנו, כך שאיש לא יכול לנכס לעצמו התורה יותר מאחרים. במדבר קם העם היהודי, ובה עוצבו דמותו הרוחנית הדתית והמדינית, בואכה אל ארץ ישראל, ארץ הקודש, מושא כיסופיו וגעגועיו.
הבה ננהג כמידותיו של בוראנו, כפי טובו, מימי קדם במדבר חינם, כלפי כל ברואיו, בסבר פנים יפות, בחן בחסד וברחמים, נסייע לחלשים בחברה ונתרום לזקוקים לעזרתנו. אם נעשה כן – מובטחים אנו כי בקרוב תבוא הגאולה השלמה, כאן בארץ ישראל.
הרב עו"ד דוד גיל מרבני צהר
