" אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה,ואתם בארץ אויביכם, אז תשבת הארץ, והרצת את שבתותיה,כל ימי השמה תשבות, את אשר לא שבתה בשבתותיכם בשבתכם עליה,,,, והארץ תיעזב מהם, ותרץ את שבתותיה בהשמה מהם והם ירצו את עונם יען וביען…." וכן בדברי הימים בסוף "עד רצתה הארץ את שבתותיה,כל ימי השמה שבתה, למלאת שבעים שנה". ובאבות :"שבעה מיני פורענויות באין לעולם…..גלות באה לעולם על עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל שמיטת הארץ" ובאבות דר' נתן :"אמר להם הקב"ה :הואיל ואין אתם משמיטין אותה,היא תשמיט אתכם".והמלבי"ם :"וזה מדה כנגד מדה ,על שהחזקתם בה כאילו שלכם היא, יבוא בעל הארץ ויגרש אתכם מתוכה, ובזה תדעו כי הוא האדון…..שחטאתם במה שהשמיטה מורה עליו-כי לה' הארץ".
מצות השמיטה נושאת גם את האפקט החברתי. כדרישת הפסוק: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה,לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך" אם מתפתחים פערים חברתיים עם מעמדות כלכליים במשך שש שנים, בשנת השמיטה הכל נמוג. גם סכום כספים שיכול היה להצטבר ביד אחת-לא יוכל להשאר בה לאורך זמן. ומי שישקיע את ממונו בקרקעות-תבוא שנת היובל ותחזיר כל אחד אל אחוזתו. וכך יוכל כל אחד להתחיל דף חדש אחרי כל יובל . זהו הפתרון של התורה לבעיית הניגודים בחברה, בעיה שכל
הכלכלנים לא מצאו לה פתרון.
בפרשה הקודמת משלבת התורה בתוך הפרשה העוסקת בשמיטה ויובל את האיסור: "אל תונו איש את אחיו ". יש להניח שהתורה רוצה לומר לנו. אם נלמד ממצות השמיטה והיובל, שגם מה שעומד לרשותנו ונדמה לנו כשלנו-איננו שלנו. אזי מה טעם בעיסוק בדרכים לא כשרות כדי להעביר לרשותינו מה שאיננו שלנו. אלא שעצם ההתמודדות עם מצות השמיטה והיובל איננה פשוטה וקלה כלל ועיקר. מי יוכל להביט לשדהו המוברת ולא ינקוף אצבע ,איך יוכל לראות אדם את כרמו מובר ומופקר, שבו זרים נוטלים את פירות עמלו-ולא יעשה דבר? היש לך גיבור כזה? וע"כ הסבירו חז"ל שהפסוק "גיבורי כוח עושי דברו" מדבר בשומרי שביעית. מנין יטול האדם כוחות כדי לעמוד בניסיון קשה כזה? ואיך יוכל להצדיק את כל הזרים המתהלכים בשדותיו וכרמיו ונוטלים מפרותיו שעליהם עמל במשך שנים. וזוהי בדיוק הסיבה לכישלונם של הכלכלנים המבקשים לפתור את בעיות החברה והכלכלה.
מה ההצדקה להוצאת רכושו של אדם מרשותו ולהעביר אותו לרשותם של האחרים שאין להם כל זיקה לאותם יבולים עליהם עמלו אחרים.
אין זאת כי אם מידת הביטחון בהשגחת ה' היומיומית- היא הנחוצה לשם כך. רק המאמין השלם יהא לו הכח לקיים המצוה במילואה. רק אם יאמין ב"שבת לה' "יוכל להגיע ל"שבת הארץ". רק אם יאמין "כי לי הארץ"-אמנם אין האדמה שייכת לזרים, אבל גם אני אינני בעליה, לא היא ולא הכוחות והאמצעים הנדרשים להוציא את פריה. "לה' הארץ ומלאה תבל ויושבי בה". אנו שלו ונותנים לו משלו. וכשמקיימים אנו את מצות השמיטה והיובל, מכריזים אנו בזאת שאנו מכירים בריבונותו של אדון העולמים. כלומר אי אפשר להגיע לקיומם של המצוות שבין אדם לחברו-אם לא נקדים להם מצוות שבין אדם למקום.
כך בשנה השביעית ובשנת החמישים .אך מה בשש השנים ובמ"ט השנים שבהם ישקע האדם שוב ברכושו, ועלול לשכוח מי הם הבעלים האמיתיים של הקרקעות אותן הוא מעבד ואת פרותיהם הוא אוכל? ובכן אחרי שעסקנו באמונות שבין אדם למקום, ובמצוות שבין אדם לחברו, אנו מגיעים לעניינים שבין אדם לעצמו. השמיטין והיובלות משמשים כאמצעי על ידו יתרומם האדם המאמין המקיים מצוות חברתיות-לרמה אישית מתוקנת. כך תוציא אותו השמיטה כבעל ניסיון היודע שבשש השנים הבאות, כשיחרוש ויזרע שלא כוחו ועוצם ידו עושים לו את החיל הזה. ואם גם ינצל שנה זו לישיבה בבית –המדרש ובסופה יעמוד למעמד הקהל וישמע את המלך מחזיר אותו למעמד הר סיני- הרי ודאי שאישיותו זו של מוצאי שביעית תעלה בכמה מונים ממעמדה שבטרם השמיטה.
לאחר שעמדנו על הדרך שעושה האדם לתיקונו האישי, ולתיקונה של החברה, ניזכר ביסודה, אותה אמונה "כי לי הארץ". אם לא ידע זאת האדם, לא תהיה החברה מתוקנית, והאדם ירחק משלמותו.
ואזי לא תהיה לאלוקים ברירה אלא לאלפינו זאת ע"י הגליה מהארץ, וכך נלמד על בשרינו, מי הוא הבעלים האמיתי של הקרקע.
נגביר א"כ מאמץ ונעמוד בניסיון, עד שיראה ה' שהגלות מיותרת ויגאלינו מהרה ובשלימות כדי שנוכל לקיים שמיטות ויובלות כהלכתן.
הרב דוד גרינולד, רב מושב נחלים חבל מודיעין, ומרבני צהר
