בגדי הכהונה תופסים מקום מרכזי בפרשות המשכן, את קריאתן אנו מסיימים השבת. נתבונן בעניינו המיוחד של המעיל אותו לבש הכהן הגדול וננסה דרכו לחשוף טפח ממהותם של בגדי קודש אלו.
אימרה מפורסמת הבאה לבטא שאין העיקר בבגדיו החיצונייים של האדם, אומרת: המעיל לא מועיל, הכובע לא קובע, בגד מלשון בגידה, חליפה מלשון חולף. מנגד בפרשיות המשכן התורה מצווה על בגדי הכהונה "ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך" ומגדירה אותם "לכבוד ותפארת". ארבעה לכהן הדיוט ושמונה לכהן גדול. מחייבת אותם ללובשם בעת העבודה במקדש וחלילה אם יעבוד בלי אחד הבגדים חייב מיתה. הרש"ר הירש, מבאר שהכהן הוא נציג העם כולו, בגדיו ניתנים לו מהקופה הציבורית ומסמלים את התכונות המוסריות, אותן יש לכהן לייצג ומבטא בכך את השאיפה שכל העם ירכוש אותן וינהג על פיהן.
הבגד במקורו ניתן לאדם הראשון לאחר החטא הקדמון בגן עדן. הוא מבדילו מבעלי החיים ומזכיר לאדם את ייעודו וייחודו.
על כח הכפרה שטמון בבגדי הכהונה, מובא בתלמוד במסכת זבחים(דף פח:) "ואמר רבי עיניני בר ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? – לומר לך: מה קרבנות מכפרין – אף בגדי כהונה מכפרין". כתונת – מכפרת על שפיכות דם, …מכנסים – מכפרת על גילוי עריות.., מצנפת – מכפרת על גסי הרוח…, אבנט – מכפר על הרהור הלב…, חושן – מכפר על הדינין…,אפוד – מכפר על עבודת כוכבים…, מעיל – מכפר על לשון הרע; מנין? אמר רבי חנינא: יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע . וציץ – מכפר על עזות פנים…".
מרתק להתבונן בחיבור של כל בגד לעניין שהוא מכפר.
מה יש במעיל שהוא מכפר על לשון הרע?
מה גורם לאדם לדבר רע על הזולת? אולי מבט חיצוני ושטחי. שפיטה לפי מה שנראה כלפי חוץ. המעיל מעורר להתבונן פנימה ולדון לכף זכות. כיצד? "תנו רבנן: מעיל כולו של תכלת היה, שנאמר ויעש את מעיל האפוד כליל תכלת". המעיל עשוי כולו מתכלת. כמו פתיל התכלת הניתן בציצית, עליו נאמר " וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'", ודרשו חז"ל ש"התכלת דומה לים וים לרקיע…" עד כסא הכבוד…יש בו קריאה להרים את המבט ולראות את ה"רקיע" בתוך המציאות הארצית. לזכור את התכלית של חיינו בעולם הזה. יתכן שהמעיל שכולו תכלת, קורא את הקריאה החשובה הזו בכל עת. גם הרימונים שבשוליו, מבטאים זאת. בהמשך שם, מופיע: " שוליו כיצד? מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שזורין, ועושה אותן כמין רימונים שלא פיתחו פיהן, וכמין קונאות של קנסות שבראשי תינוקות, ומביא שבעים ושנים זגין שבהן שבעים ושנים עינבלין, ותולה בהן שלשים וששה בצד זה ושלשים וששה מצד זה". הרימון המלא בגרעינים, מסמל את עם ישראל לגווניו השונים. כדרשת חז"ל, על הפסוק "כפלח הרימון רקתך" אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון"(ברכות נז.). אם כן, הכהן הגדול הלבוש במעיל, הוא המעורר את העם לתת אמון זה בזה, לחפש את חוזקותיו של השני ולא לנבור בחולשותיו ולהציגן לראווה. התורה מדגישה "ונשמע קולו בבואו אל הקודש". יש צורך שקול הפעמונים ישמע כאשר נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים לקודש הקדשים. יש כאן ביטוי לחיבור של העם שבחוץ לעבודתו הייחודית בתוככי המקדש. שהרי כניסתו הינה כנציג העם. כך יזכו כולם לכפרה מאת השוכן בקודש הקדשים.
הרב יגאל ינאי-ראש המכינה הישבתית הקדם צבאית ערד ומרבני צהר
