"ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו… ועשו לי מקדש" לבנות משכן וכלים בתנאי מדבר, זו משימה לא קלה כלל, ובמיוחד שהבניה מבוססת על תרומות ונדבות מהעם שרק יצאו ממצרים חצי שנה קודם. התיאור בתורה הוא שהכל רצו למלא את הצו. נשים וגברים הביאו בהתלהבות גדולה כל מה שבידם, עד שהיה צורך להפסיק את מעגל התרומות "ויכלא העם מהביא"
זהו מסר לדורות, איך רותמים ציבור שלם לעשיה חיובית. יש אנשי מקצוע שבנו את המשכן, כאלה שהקב"ה חנן אותם בתכונות ייחודיות לדעת מלאכות השונות- זהב, כסף, נחושת, עץ, ועוד. אבל המשכן הוא על שם כל ישראל. כך נאמר בסיום הבניה: "ותכל כל עבדת משכן אהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו" "ויעשו בני ישראל" עם זאת שבפועל בצלאל ואהליאב בנו. המשכן לא נקרא בשום מקום משכן בצלאל. הוא המשכן של העם כולו. הכל שותפים, והכל נטלו אחריות לקידום הבניה של המשכן.
רבנו חיים בן עטר, אור החיים, למד עיקרון חשוב מבנית המשכן: "ויעשו בני ישראל"- והגם שלא עשה אלא בצלאל וחכמי לב, שלוחו של אדם כמותו וכאילו כל ישראל עשו. והגם שלא מצינו שעשה בצלאל אלא במאמר ה' ולא הם שלחוהו, אף על פי כן הרי הסכימו עליו. עוד נראה כי כאן עשה (חיבור של הכלל) בקיום התורה והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה, והתורה נתנה להתקיים בכללות ישראל. כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה. …ובזה מצאנו נחת רוח, כי ה' צוה תרי"ג מצות, ומן הנמנע שימצא אדם אחד שישנו בקיום כולם. וזה לך האות – כהן ולוי וישראל ונשים, יש מצות עשה בכהנים שאין מציאות לישראל לעשותם, ויש מצות לישראל שאינם בכהנים, וכן בלוים, וכן בנשים.
מודל זה נכון בכל תחומי החיים. כשקיימת תודעה ציבורית שהאחריות היא של כולם ולא רק של אנשי המקצוע, אז היחס ההדדי הוא אחר. כל אחד מחפש לעשות יותר, להשקיע עוד לטובת המטרה המשותפת. כך בצבא, בחינוך, בבריאות, ברווחה ועוד. כל תחום הוא מורכב וענק, אבל קיומו והצלחתו תלוי ביחס התומך והמסייע של כל החברה. כל איש ואשה, כל ציבור וקהילה, תורמים את תרומתם הייחודית והשונה לטובת הכלל, לפיתוח החברה והמדינה. השיתוף והאחריות ההדדית, לא באה לטשטש או למחוק הבדלים מהותיים ואף מחודדים ביותר שבין אישים או קהלים, אדרבה יש מקום ומעמד לכולם כשהשונות מחוברת למטרה אחת.
במשמעות העמוקה של אחדות הכוללת את מרכיבי השונות שבחברה בעקבות בנין המשכן, האריך מאד הרב יששכר שלמה טייכטל הי"ד, בספרו: 'אם הבנים שמחה' בדבריו הוא ציין למדרש העוסק ביום סיום בנין המשכן:
אמר ר' יהודה בר סימון: יום שהוקם המשכן נכנס משה, והיה שומע קול הדר, קול נאה, קול משובח. אמר משה: "אשמעה מה ידבר האל ה' "(תהילים פה, ט). אמר לו הקב"ה: משה, שלום אני מדבר, שנאמר: "כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה".
הרב טייכטל הסביר את הדברים כך:
ביום שהוקם המשכן אז גילה זאת הקב"ה למשה, סוד קיומו של ישראל וסוד משכנו כבוד בארצנו. שנעלה מהגלות, ונשכון בארצנו בכבוד ובתפארת, הוא רק: "כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו", לכל סוגי בני אדם שיהיו בישראל יהיה שלום ביניהם, כי כולם אהובים לפניו יתברך בנית המשכן משמש אבן יסוד לדרך התנהלותה של חברה לה פנים רבות.
הרב יהודה זולדן, מפקח מרכזי להוראת תלמוד ותושבע"פ בחמ"ד; מרבני צוהר
