בני ישראל ניצבים לפני ים סוף סגר עליהם המדבר והמצרים נושפים בערפם. הם קוראים לאלוקים ואומרים "מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים.. כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר" בני ישראל מעדיפים מצב מוכר ומוחלט על פני מצב עראי המלווה בספקות וחששות. האברבנאל מביא משל: "ענינו מה תועלת עשית לנו ביציאה ממצרים. כי הנה ההוצאה לבדה לא תועיל כלל, אחרי שאין לנו כח להימלט. ואין זה אלא כמי שהוציא את השבוי מבית השבי והוא נכה רגליים. שאין ספק שלא הצילו בהוצאה לבדה אחרי שהוא לא יוכל לברוח. ומשה השיבם אל תיראו התייצבו וראו את ישועת ה' […]כי היום יעשה התשועה ולא נעשית ביציאת מצרים"
מהי איפה אותה ישועה שמבטיח אלוקים ובמה היא שונה מיציאת מצרים?
היציאה של האדם ממצרים, מלווה בחשש כבד האם המצב החדש והלא מוכר ייטיב עם מצבי או יירע אותו. והשאלות שעומדות בפני עבדים שיצאו מהמיצר ולפתחם של מנהיגי העם הם כדלהלן:
כיצד דואגים לרווחת הפרט? מה היחס בין החברה לפרט? וכיצד בונים מדינה שלא תרמוס את הפרט וצרכיו? בפרשתינו האומה שנקראית ישראל הולכת ונבנית, והתורה מתארת לנו תהליך שבנוי משלשה שלבים מרכזיים: 1. בניית האדם וחירותו 2. בניית החברה 3. בניית הלאום והמדינה
בניית האדם וחירותו: הדבר הבסיסי ביותר שצריך לתת עליו את הדעת הוא הסרת עול השעבוד והאפשרות לתת לפרט להתקיים ברווחה במרחב המדברי. גם שמוציאים את בני ישראל ממצרים הגיאוגרפית, עדיין מצרים המנטאלית קיימת בהוויתם. "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא" צריך להעביר את בני ישראל תהליך של שחרור מהמנטאליות של העבד הטבוע בהוויתם. ולכן אומר האברבאנל שצריך צעד נוסף והתשועה הגדולה תיעשה רק בהמשך ראשית באפשרות לכלכל את בני ישראל במדבר, בלחם ומים ובשר. עם ישראל צריך רווחה כלכלית ובזה מתעסק משה רבינו ומטפל בתלונות בני ישראל. חשוב לזכור שבני ישראל מתקיימים בחסדי שמיים, מלכות שמיים היא זאת שמעניקה להם את כל צרכם, את רכושם, אך ולפני רכישת קניין עצמאי ורכוש צריך לבנות את החברה.
יצירת חברה צודקת:
פרדיננד טוניס: (סוציולוג גרמני מסוף המאה ה- 19) כבר טבע את המינוחים גמיינשפט וגזיילשפט. גמיינשפט (קהילה) היא סוג של ארגון חברתי שבין אנשיו קיימים קשרים הדוקים של שארות ומסורת, שכנות וידידות. שהאדם פוגש יום יום את חברו ברחוב הוא מחויב לעזור לזולת בגלל הברית שנכרתה בינהם והקרבה ההדית הבלתי אמצעית. זוהי חברה בריאה. כיום בגלל המגורים בערים איננו מוצאים גמיינשפט בחברה המודרנית. העיור מעודד גזלשפט (התאגדות), שהוא סוג של ארגון חברתי ע"פ חוזה מוסכם, שהקשרים בין חבריו רופפים, והאינטרס האישי חזק. העיור שוחק את הקשרים הברתיים הראשוניים.
כל חברה שניבנית חייבת בראש ובראשונה להיות אחת כזו שמעמידה את האדם על הרגליים לטווח רחוק. שמוציאים את האדם ממצב כלכלי נחות, צריך שלמאמץ זה יהיה המשכיות ומעקב. דבר זה נבנה על סולידאריות חברתית. סולידאריות נבנית על שני מרכיבים מרכזיים:
א. ייעוד חברתי המיושם על ידי ברית שהם כורתים בינם לבין עצמם ובמקרה שלנו גם עם בורא עולם
ב. תקשורת בין אישית בלתי אמצעית בין החלקים השונים של החברה. ולכן ברית סיני נכרתה עם בני ישראל כייעוד לחברה הישראלית וכמו כן השבטים נעו איש על מחנהו ואיש על דגלו. לכבד את השוני החברתי תוך כדי יישום הייעוד החברתי. א"כ המוטיב המרכזי בהליכה והנדודים במדבר היתה ליצור לכידות חברתית מתוך ברית שלא מטשטשת את השוני השבטי. בני ישראל יצרו במדבר גמיינשפט חברה קהילתית המבוססת על ברית הסטורית עם אלוקים
בניית הלאום והמדינה: התורה מבינה שהכניסה לארץ (מלבד המלחמות) תלווה בשני אתגרים מרכזיים:
א. העיור – החברה לא תוכל לחיות באוהלים ולנוע ממקום למקום באופן תמידי והאנשים בחלקם יחיו בערים וכך תפורק הקהילה ב. אנשים יצטרכו לעבוד את האדמה בעצמם ולצבור רכוש, והאתגר המרכזי יהיה בין הממשל לבין רווחת הפרט.
בדרך כלל החברה נבנית מתוך המדינה ומשילותה, וברוב הפעמים המדינה נבנית והחברה מתפרקת. אצלנו התהליך הוא הפוך קודם נבנית החברה ללא המדינה ולאחר מכן היא נכנסת לארץ.
התורה בונה בראשית חברה צודקת המבוססת על ברית שתאזן בין צרכי הפרט לבין צרכי הכלל. הקהילה היא זאת שיכולה לעקוב מקרוב אחרי צרכי הפרט ולא המדינה, ולכן עם ישראל נכנס לארץ ישראל ויורש את הארץ לשבטיו, איש על מחנהו ואיש על דגלו. הוא מאוחד סביב תורתו, מחוייב לעשות משפט וצדקה בין אדם לחברו, הוא עולה לרגל לבית המקדש שלש פעמים בשנה, הוא מקיים קהילות עצמאיות המלוכדות סביב מסורת שבטית, העם אינו מאבד את המושג של חברה של גמיינשפט בכניסתו לארץ. אלוקים ע"פ האברבאנל אומר לבני ישראל היציאה ממצרים היא רק השלב הראשון אבל כעת הישועה הגדולה עוד תבוא וליבי אומר לי שהישועה הגדולה אליה מתכוון האברבאנל זו האפשרות להכנס לארץ מבלי לאבד את החברה, ובניין הארץ והמדינה לא על חשבון חברה צודקת ומלוכדת.
הרב אורי איינהורן – רב כפר שמריהו ומרבני צהר
