"כשעצובים הולכים לים
לכן הים הוא מלוח"
מתוך השיר "לבכות לך". מילים ולחן : אביב גפן. מבצע: אריק אינשטיין
דרך ההשקיה של השדות במצרים היה באמצעות נהר הנילוס, המשקה את כל ארץ מצרים. מן הנהר נמשכו המים באמצעות חפירות ארוכות אל השדות. נחלקו דעות המפרשים אם היאור המוזכר בתורה הוא שם מיוחד לנילוס או שם כללי לכל הנהרות. רש"י מפרש שדווקא נהר הנילוס נקרא "יאור" מפני אותן תעלות ("יאורים") שנהר הנילוס עולה בתוכם ומשקה אותם. לעומתו מתרגום אונקלוס משתמע שכל נהר נקרא יאור.
מעניין שגם יאור וגם נהר מזכירים לנו "אור". היאור מכיל את המילה "אור" בתוכו, ונהר גם הוא במשמעות של אור. לדוגמא, אדם עיוור אנו מכנים "סגי נהור" כלומר בלשון היפוך "רואה הרבה", ו"נהורא מעליא", שאנו מבקשים בתפילה, פירושו "ראיה מעולה". מדוע מקור המים (היאור) בא מן האור? ומה הקשר בין אור לנהר?
שאלה זו שואל הרמב"ן, ותשובתו היא: "ואולי בעבור שהגשמים בסבת המאורות, והנהרות יעשו מהם – יתייחסו אל האבות".
נפרש את דבריו: בטבע ישנו תהליך מעניין של מחזור המים. המים שבימים ובאוקיינוסים מתאדים באמצעות קרני השמש ונהפכים לעננים מורידי גשם, שמהם יורדים המים, שמתאספים ומתלכדים לנהרות. פעולת האידוי יש בה ברכה מיוחדת. שהרי מי הים הם מלוחים והאידוי מפריד בין המלחים הנשארים בים ובין אדי המים המתעבים ומזילים גשם מתוק. יוצא, אפוא, שהמאור (השמש) הוא סיבת הגשם והנהרות. לכן ראוי שיקראו להם על שם האור. ובלשון הרמב"ן "ואולי בעבור שהגשמים בסבת המאורות, והנהרות יעשו מהם – יתייחסו אל האבות". מקור המים הוא בפעולת האור, ומן הראוי שהבן (מי הנהרות) ייקרא על שם אביו (המאור/השמש).
חכמינו במדרש תנחומא עמדו על הפלא של התמתקות המים. "הגשמים מהיכן יורדין ? רבי אליעזר אומר: העולם כולו מימי אוקינוס הוא שותה. אמר לו רבי יהושע: והלא מי אוקיינוס מלוחין הן ? אמר לו: מתמתקין מן העבים שברקיע" (פרשת מקץ).
עד כאן התיאור הטבעי. אך אנחנו מבקשים לעלות קומה ולהסביר את המשמעות הרוחנית של התהליך הנזכר. לעשות העתקה מעולם החומר לעולם הרוח.
אריק אינשטיין ז"ל שר : "כשעצובים הולכים לים / לכן הים הוא מלוח". תיאור זה מעמיד בפנינו את המראה הרוחנית של אותה תופעה טבעית שתיארנו קודם. העולם מלא ימים ואוקיינוסים של צער וכאב. דמעות של עצבות וקדרות ממלאות את הנהרות. השאלה היא איך מפיקים מאותן דמעות מלוחות, שזולגות מתוך קשיי השעבוד – נהרות מתוקים המשקים את פני האדמה. והתשובה היא "אור". לא לשקוע בחושך ולהתחפר בתוך עצמך. גם מקושי ניתן לייצר אנרגיה חיובית. עלינו לסנן באמצעות האור את מליחות הדמעות מן המים המלוחים, ולהפיק מים זכים חיים.
בספר הזוהר כתוב שאלו הן התכונות הנדרשות למי שרוצה לבוא אל "היכל המשיח". בלשון ספר הזוהר: "מאן די חשוכא מהפכן לנהורא, וטעמין מרירא למתקא" (תרגום: "מי שמהפך חושך לאור וטעם מר למתוק" ). זוהי תמצית הגאולה הכללית והאישית.
דוגמא חיה לכך נלמד מנחום 'איש גם-זו' והמסופר עליו במסכת תענית:
"ומפני מה קראו לו "נחום איש גם-זו"? מפני שעל כל דבר היה אומר: "גם זו לטובה".
פעם אחת ביקש ישראל לשגר דורון לקיסר. אמרו: מי ילך? – ילך נחום איש גם-זו, שמלומד בניסים הוא. שיגרו בידו מלוא אבנים טובות ומרגליות. הלך ולן בפונדק. בלילה עמדו בעלי הפונדק ופתחו את הארגז ונטלו כל מה שבתוכו ומילאוהו עפר. למחרת כשראה כך אמר: גם זו לטובה.
כשהגיע לקיסר, פתחו ארגזו וראו שהוא מלא עפר. אמר המלך: מלגלגים עלי היהודים! ביקש להרגו. אמר: גם זו לטובה!
בא אליהו ונדמה לו לקיסר כאחד משלהם, אמר: שמא עפר זה מעפר אברהם אביהם הוא; כשהיה אברהם זורק עפר נעשו חרבות, קשין – נעשו חיצים… היתה מדינה אחת שלא יכול המלך לכבשה, בדקו בה את העפר וכבשוה. הכניסוהו לגנזי המלך ומילאו ארגזו אבנים טובות ומרגליות ושיגרוהו בכבוד גדול".
הלוואי ונלמד איך להפוך דמעות מלוחות למקור של מים מפכים חיים, ובכך נרכוש כרטיס כניסה להיכלו של משיח.
.
