סיומו של בראשית מפגיש אותנו עם המעבר ממשפחה לעם. בניו של יעקב, י"ב שבטי ישראל הופכים להיות לעם. משפחת יעקב הופכת לעם ישראל.
ספר בראשית הוא הרקע להתהוותו של עם ישראל, ולמרבה הפלא אין הוא עוסק בכינון הלאום או אירועים פוליטיים, אלא עיקר עיסוקו של הספר ביחסים שבתוך המשפחה. יחסים בין אחים, יחסים בין אבות ואימהות לילדיהם ויחסים שבין איש לאישה. הסיבה לכך נעוצה באחד המאפיינים המיוחדים של עם ישראל – היותנו לא רק עם אלא משפחה, עם שהוא משפחה, משפחה שהוא עם.
לאורך הדורות היהדות רואה במשפחה מוקד של העברת המורשת, בצורות רבות חוזר ונשנה הציווי 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ' 'וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ', 'וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם'
התורה אכן מטפחת את חשיבות התא המשפחתי, אך לא זו בלבד אלא שהיא מטפחת את התודעה שכל ישראל הם משפחה, כל ישראל אחים. הכינוי 'אח' בלשון התורה ביחסים אינו רק עניין סמנטי, הוא הבסיס להתנהגות שהאדם נדרש לנהוג בה כלפי זולתו. בין אחים נדרשת סולידריות ועזרה הדדית, מכאן גם הדרישה שלא להתעלם ממצוקתו של הזולת: 'לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ… לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ'..
למשפחתיות בישראל אפוא שני ממדים, הראשון – חשיבות התא המשפחתי, והשני – הניסיון להחיל את אחוות המשפחה על מעגלים רחבים יותר.
היהדות, מאמינה במוסד המשפחה ומבקשת ליצור משפחה שתהיה מאוחדת, שיש לה חזון אחיד ומטרות משותפות, משפחה שיש בה לא רק אהבה, אלא גם אמונה משותפת. משפחה שהיא בעצם לא רק יחידים שונים זה מזה הגרים תחת קורת גג משותפת, אלא יש בהם שותפות רעיונית ואימונית, כפי שהיה במשפחתו של יעקב אבינו.
המשפחה המסורתית עוברת תמורות דרמטיות בימינו, שעצם מושג המשפחה, והתשובה לשאלה מהי המשפחה, התערערו מאוד. בזמן שבעבר שרר קשר הכרחי בין מיניות לבין מחויבות, בין מחויבות לבין זוגיות, בין זוגיות לבין הורות, בין הורות ביולוגית לבין הורות חברתית, בין הורות חברתית לבין סמכות הורית כלפי הילד, ובין סמכות הורית למחויבות של הילד כלפי ההורה – הרי שהיום נפרצו בהדרגה כל אחת ואחת ועמוד השדרה המשפחתי כולו איבד את אחדותו וזקיפותו והתפרק, או מתפרק בהדרגה, לכדי רסיסי חיים שונים ועצמאיים.
תהליך-העומק שעומד בבסיס התמורות האלו – והוא כמעט בלתי נמנע, הוא של אינדיבידואליזציה, כלומר לתהליך שבו הפרט הופך לאבן הבוחן, לקובע הקריטריונים הראשי, מה שקורה זה, שהמשפחה לאט לאט מתארגנת מחדש סביב הפרט. וכמובן, שהתארגנות מחדש כזו כרוכה גם בפירוק גדול של מבנה המשפחה המסורתי.
נראה לי שדווקא כיום, חשוב לנו לשוב אל המודל של משפחה יהודית אידאלית, אל משפחתו של יעקב שהוא היסוד לעם היהודי..
הרב אליהו בירנבוים, הוא ראש מכון "שטראוס עמיאל" להכשרת רבנים לתפוצות, ורב אגודת שבי ישראל.
