אין כמו משפחה, ולכן אנחנו עסוקים בלברוח ממנה כל הזמן. אחרי זה יספרו לנו שאנחנו חייבים "זמן איכות"…
אם נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן, מה אפשר להגיד על נקמת ילדים קטנים שנרצחו בדקירות בידי אמם? עוד לא יבש הדם והלך אבא אחר והשליך למוות את שני ילדיו מהקומה האחת עשרה ולאחר מכן התאבד.
אין מה לכתוב על הטרגדיות הללו, כפי שאין לי שמץ של מושג מה הייתי עושה לו הייתי בנעליו של אחד ממכרי, בחור טוב שבתו הייתה באותו פעוטון עם אחד מהילדים שנדקרו בידי אמם. מה אומרים לילדים? 'איך מסבירים מצבים שבו אבא או אמא מסוגלים לרצוח את ילדיהם.
המקרים הפסיכוטיים הללו, גרמו לי לחשוב על מקרים נורמטיביים בהרבה, שקשורים לעולם ההורות שלי למול ילדיי.
האם מלבד דיבורי הקוצ'י מוצ'י והבוּסוֹת שאני מעריף עליהם, אני מעביר להם מסר לפיו הם הדבר החשוב לי ביותר בעולם? האם הם מודעים למרחק שאהיה מוכן ללכת רק בשביל להוריד להם את הירח?
חשבתי והגעתי למסקנה שלמרות שאת הירח אני אגיש להם על מגש של כסף, עדיין אני לא אהיה מוכן לוותר על עוד הצצה באימייל, שיחה בסמרטפון, עדכון חדשות או הסנפה קטנה לווריד של מנת 'קוקישראל'.
למחרת אחת הידיעות הקשות הסעתי את בני לפעוטון, מרחק 5 דקות נסיעה. מיד עם ההתנעה, שלחתי את היד על אוטומט לרדיו בנוהל 'מה בוער' עם רזי ברקאי. תהיה התקפה על סוריה? מה יגיד ביבי על ההתקרבות של אובמה ורוחאני? מתי יגיע קץ העולם? אלו שאלות בוערות שמחכות לתשובות שאני חייב לדעת ממש עכשיו, בחלקת האלוהים הקטנה שיש לי עם הילד שלי עד לפעוטון.
וכך, בעוד היד לוחצת על מתג הרדיו, שמעתי בתוכי המילים מפרשת נח: "ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים" , והרגשתי איך הם מדברות אליי.
מבול של חדשות ואינפורמציה תמידית ניתז עליי מכל הכיוונים, עשרים וארבע שעות. אני כמו נרקומן חדשות כמוני, בטיפות וסטטוסים, בציוצים ועדכונים, במהדורות מיוחדות ויומני אמצע ובינתיים, זמן האיכות האבוד והיקר שלא יחזור יותר עם הילדים שלי הולך ונוזל לי בין האצבעות.
היד הייתה עדיין על מתג ההפעלה כאשר הקולות הופיעו בשנית:
"בוא אתה וכל ביתך אל התיבה".
אני לא נח, אבל המבול שוטף את הארץ. הפצצות המידע רוגשות וגועשות, ומה נותר לי אם להציל את הרגעים המיוחדים האלו ולבנות לי ולמשפחתי תיבה. חממה. עיר מקלט ומגן שאליו אפשר להימלט מהמפלצת הפוסט מודרנית ששואבת את תמונות פסיפס זכרונות הילדות המתוקים שבמקום שיקפאו וייחרטו לך באלבום המשפחתי, הם נשפכים לכל עבר.
כיביתי את הרדיו, נטרלתי את הנייד והבטחתי לעצמי שאבנה לי תיבה כזו, מנוטרלת מרעשי רקע, בהם נשייט לנו ילדי ואני אפילו למסעות של חמש דק' עד לפעוטון.
ובסיום ההפלגה אוכל לדעת שהוא ייקח איתו את התחושה שלמרות כל הפיתויים והטיפות שניתזיים עלינו מהמבול החדש, אין שום דבר בכל העולם שחשוב ושווה לי יותר מהזמן היקר איתו.
אבינועם הרש הוא רכז ההדרכה בתנועת הנוער של ה- OU
