אחד מהאקסיומות של הגננת היא ש "התורה לא מבזבזת מילים" וממילא כל פרט המסופר בו נבחרה בפינצטה ע"י הקב"ה ויש בה מסר לדורות.
בפרשה שלנו יש דוגמאות, במפגש המכריע בין יעקב לעשו, במעשה דינה, במלחמה נגד שכם ועוד, קשה להבין את חשיבותו של פסוקים אלו:
"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר," [בראשית פרק ל"ג/י"ח]
אמנם, הפסוק לפני [י"ז-"וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה…"] מסיימת את הפרשייה הקודמת עם עשו [קרי- יעקב יצא משם בשלום והגיע לחוף-מבטחים.] אף הפסוק אחרי [ י"ט- "וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה,] ואף עצם הגעתו לשכם [לעיל] חשובה לקריאת הפרשה, שהרי היא פותחת את ההקשר למעשה דינה עם שכם המגיעה מיד אחריו. אך לא מובן מדוע חשוב לנו לדעת שלא רק שיעקב הגיע לשכם, אלא הוא "חנה" מול/בתוכו עם הגעתו.
וכי יש מי שחושב שהוא הגיע לשכם, ומיד יצא ממנו לחפש מלון במקום אחר? וודאי, עם משפחה כה גדולה, הוא הקים "חניון" על אהליו/משפחתו ומקנהו וחנה שם! מדוע כה חשוב לתורה לספר שיעקב אבינו, בבואו לשכם, חנה מול/בתוך העיר?
אכן, כנראה ששאלה זו הפריעה לחז"ל, ובעקבות כך פירשו את אותה פרט לא כתיאור מצבו של יעקב עם הגעתו [שהרי ברור שחנה בה,] אלא כפעולה נוספת שעשה יעקב עם הגעתו למקום:
"ויחן את פני העיר" אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם. [תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב.]
הירושלמי אף מוסיף עוד הסבר לנ"ל;
"ויחן את פני העיר"- שהיו עושין איטליסן ומוכרין בשוק [תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק ט דף לח טור ד /ה"א].
ע"פ דרשות אלו, יעקב לא סתם הקים חניון למשפחתו בעיר, אלא תיקן בה חידושים שמישים לבני העיר, כדי שיוכלו לעסוק איש עם רעיהו בצרכי היום-יום בצורה תקינה. כלשונו של המהר"ל [חידוש אגדות, שבת, שם]; "עד שתקן כל הדברים אשר ראוי לתקן לעיר!"
המעניין בעיני, היא שמעבר למזבחות שהקים בפרשתנו בפרט, וכל שאר הניסיונות [מהעקידה ועוד] שעברו אבותינו בכלל, התורה, שלא מבזבזת מילה, מדגישה שישראל סבא, בין השאר, דאג ועשה למען המדינה ותושביה [בלבד?], כדי שיוכלו לחיות חיים תקינים.
בעיני הירושלמי [לעיל,] תקנות אלו כה חשובות, עד כדי כך שהתלמוד [שם] מורה; "צריכין אנן לעשות תקנה כמו שעשו אבותינו הראשונים!" מידה זו, של דאגה ישירה של היהודי למקום בה שוכן, אינה רק סיפור על יעקב אלא הוראה לנו, בני בניו, לדורי דורות.
לא פעם, ולא פעמיים, אנו תוהים איך ניתן ואפשר להיות "אור לגויים," ולהשפיע השפעה מכרעת על העולם סביבנו. נראה שזה לא דרך לימוד הלכות כשרות ושבת, ואף לא ע"י הפצת הלכות טהרת משפחה ויו"ט. אלו הלכות שניתנו לעם ישראל ואין כל חובה שאחרים יקיימוה. פסוקים אלו מלמדנו שחובתנו כלפי העולם היא דווקא בצדק חברתי בין איש לרעהו, בהבטחת חיי יישוב תקינים במקום בה אנו נגור. השפעת היהודי על סביבתו אינה דרך "אורח-חיים" ו"יורה דעה" אלא דרך "חושן משפט" והדרך בה יהודי חי את חייו הכלכליים והחברתיים, והדאגה הישירה שלו לתיקון המעוות והשלמת החסר על סביבתו הישירה.
מדי בוקר וערב, אנו מקדימים לקריאת-שמע 2 ברכות. הקב"ה אינו רק "בוחר בעמו ישראל באהבה,/אוהב עמו ישראל" אלא גם "יוצר אור ובורא חושך…יוצר המאורות/מעריב ערבים" למען העולם כולו. כאשר יהודי מקבל על עצמו "עול מלכות שמיים" מדי ערב ובוקר, חובה שייתן מדעתו, מחשבתו ופעילותו לא רק למען עמו, אלא למען ארצו ועולמו.
הרב יהושוע גרינשטיין הוא מנהל הכשרה ושיבוצים במכון שטראוס-עמיאל של אור תורה סטון, המכשיר מנהיגות רוחנית לתפוצות ישראל ומרבני צהר
