משולש היחסים המורכב אברהם- ישמעאל- שרה, טומן בחובו לא מעט משמעויות לגידול ילדים. על הערכה, מילה טובה ואהבה
כבר מראשית חייו, מתברר כי ישמעאל יהיה בעל כוחות מיוחדים (בראשית ט"ז, יב): וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ.
יש מקום לבחון את פרשנות הפסוק. האם הוא מתאר אדם האוהב את הפרא (רד"ק), או אדם האוהב את המדבר ולצוד חיות (רש"י, רמב"ן), אדם חופשי (פירוש א' באבן עזרא) או אדם שכוחו כפרא המנצח הכל בכוחו (פירוש שני באבן עזרא) או שיהיה מזגו חם (ספורנו).
בהמשך, מתברר, לפי תיאורה של שרה, שישמעאל מצחק את יצחק (בראשית כ"א, ט): וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת־בֶּן־הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר־יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק
לדעת רש"י והרמב"ן מדובר בעבודה זרה, ואולי אף על רצח. לדעת מפרשים אחרים, לא מדובר כאן על מעשה שלילי מסוג זה, אלא שישמעאל היה צוחק על יצחק (רד"ק). ישנם פירושים נוספים אחרים לגמרי (עיין למשל רשב"ם ואבן עזרא).
שרה רוצה לגרש את ישמעאל ותגובתו של אברהם היא: וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ.
מה היה רע בעיניו? בפשיטות היה רע בעיניו לשלחו. אולם, ייתכן שהיתה רעה בעיניו התנהגותו של הילד שיצא לתרבות רעה (שני הפירושים ברש"י). כך או אחרת, אברהם איננו מגרש את ישמעאל עד שהוא מקבל על כל ציווי מה': "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (שם, יב).
לאורך כל הדרך ניתן להבחין (לפי קו אחד של הפרשנים) באהבה של אברהם לישמעאל, על אף התנהגותו הבעייתית. חז"ל אף מלמדים אותנו על החינוך שנתן לישמעאל (למשל רש"י, בראשית י"ח, ז).
המסר העולה מהדברים הוא שגם אם נער מתנהג בצורה בעייתית מאוד, וצריך לחנכו ולהוכיחו על כך, הרי שישנם שני עקרונות חשובים. הראשון הוא לזכור כי חובה להתמקד בדברים הטובים שבילדנו ולא רק בטעון שיפור. הם יבחינו בכך שאנו מעריכים את הדברים הטובים שבהם, ומתוך כך הם יעצימו את הצדדים הללו והראייה הטובה שלהם תתחזק אצלם. יתחזקו אצלם כוחות של טוב וממילא רצון לעשות טוב (עיין ליקוטי מוהר"ן רפ"ב ועוד).
ישנם הטוענים כי אסור ליפות את המציאות, וכי ראיה שכזו מדחיקה בעיות וקלקולים. האמת היא הפוכה. מי שבאמת אוהב את הזולת, דואג לו ורוצה בטובתו, ינסה לתקן את הקלקולים שבו באמצעות העצמת הטוב. דבר זה משמעותי גם מצד הילדים. הורים שבאים בביקורת לילדים, אך אינם יודעים לומר גם את הדברים הטובים, גורמים לכך שהדברים יתקבלו רק כביקורת ולא כתיקון אוהב. מאידך, כשאנו יודעים להעריך ולהסתכל תמיד גם על הדברים הטובים, גם הביקורת מתקבלת. רק מי שאוהב באמת יודע לראות את הטוב ולהעריכו, יכול גם לומר ביקורת.
העקרון השני נודע להערכה לעומת אהבה. "חיזוק חיובי" הוא דבר נכון וטוב, אולם גם בו צריך להיזהר. הורים המרעיפים על הילדים מילים טובות רק כשהם עושים מעשה טוב, יוצרים אצלם תלות בין המעשה לאהבה. ברור שישנה שמחה כשהילדים עושים דברים טובים, אולם רגש האהבה הוא מעבר לזה. צריך לדעת לאהוב ולבטא אהבה, לא רק ברגעים של הצלחה, אלא כל העת.
דבר זה יבוא לידי ביטוי גם בסוג המחמאה שניתן לילד. לאחר שילד עשה מעשה טוב, לא נאמר לו כמה אנו אוהבים אותו אלא ניתן חיזוק חיוב בסגנון ענייני: "מה שעשית, הוא מעשה נפלא", או "אני מאוד אוהב את הדרך שבה נהגת " וכו. ביטויים אלו מבליטים את הטוב שבמעשה, אך אינם יוצרים התניה בין המעשה לאהבתנו. את ביטויי האהבה נשמור לזמנים אחרים. לאו דווקא לזמן של חיזוק חיובי. אהבה נביע תמיד.
הורים שאינם מביעים אהבתם לילדיהם כל הזמן, נאלצים לעשות זאת רק בזמן שהילדים עושים מעשה טוב. ניתן להביע אהבה גם בזמן מעשה טוב. אולם, מי שמביע אהבה לילד כל הזמן, איננו נזקק לעשות זאת. הילד יודע שאנו אוהבים אותו בכל מקרה, כל הזמן, ומעבר לכך הוא מבין שעליו לעשות מעשים טובים, ולא בגלל שהם אלו שיגרמו לכך שנאהב אותו.
גם אם ישמעאל היה פגום במידותיו ובחטאיו, הרי שהוא היה בנו של אברהם. אברהם אהב אותו ורצה להשאירו בביתו.
אין להתעלם מפגמים ובעיות אצל הילד, אולם, הדגש המרכזי כל הזמן צריך להיות – אהבה שאינה תלויה בדבר. אהבה אמיתית וגדולה. אהבה זו היא שגם תוביל בע"ה לשינוי, לגילויים טובים ומאירים גם אצל ילד זה.
הרב יוסף צבי רימון הוא ר"מ בישיבת הר עציון ורב באלון שבות; מרבני 'צהר'
