הפרשה פותחת במותה של שרה, וכיצד אברהם פונה לבני חת ורוכש את המערה מאת עפרון החיתי בארבע מאות שקל כסף.
התורה מפרטת באופן לא ברור את כל שלבי הדיון בין אברהם לבין בני חת ועפרון, כאשר לכאורה היה די לסכם בכמה מילים את תהליך הקניה ולכתוב "ויקן אברהם את המערה מאת עפרון החיתי", מדוע ראתה התורה לנכון להרחיב כיצד אברהם ביקש מהם מקום ומה הם ענו לו וכו'?
אחד מהמאפיינים החשובים ביותר של יצירת חברה מתוקנת, הוא הסדרת יחסי או קשרי הון ושלטון, באופן שלא יווצר מצב בו קובעי המדיניות יהיו נתונים להשפעתם של בעלי ההון והם יוכלו לגרום למדיניות נוחה בשבילם באופן שמפלה את כל שאר האוכלוסייה.
לא ניתן ליצור חברה המושתתת על צדק ויושר כאשר מתנהלים בתוכה יחסים לא תקינים בין בעלי ההון לבין קובעי המדיניות ושליטי המדינה, מאחר והאינטרס שמוביל אותם הוא כיצד להוביל מדיניות שמיטיבה עם מי שהביא אותם למקום שבו הם נמצאים, ולא עם כלל האוכלוסיה ובמיוחד האוכלוסיה החלשה שאינה יכולה להשפיע באותו האופן על מקבלי ההחלטות.
עיון בסיפור המורחב של קניית המערה, מלמד אותנו עקרונות ויסודות כיצד אפשר למנוע את ההשפעה המזיקה של הון ושלטון.
העקרון הראשון שנלמד הוא עקרון השוויון בפני החוק, אברהם פונה לבני חת "גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחזת קבר ואקברה את מתי מלפני".
אברהם מבקש אחוזת קבר כפי שמגיע לכל אזרח במדינת כנען, על אף היותו אדם מכובד ועשיר, אברהם אינו מבקש יחס מועדף אלא אותו היחס כפי שניתן לכל אחד מתושבי הארץ.
תשובתם של בני חת מבליטה את התפיסה השגויה שבה הם חיים "שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכינו, במבחר קברינו קבור את מתך, איש ממנו את קברו לא יכלה ממך לקבור את מתך"
הם תופסים את אברהם כאדם מורם מעם , נשיא שיש לו זכויות יתר, ולכן הם רוצים לתת לו יחס מועדף ובו הוא יבחר את הטוב ביותר בשבילו ובניגוד לאחרים אף אחד לא יוכל לסרב לו.
אברהם מסרב להנות מזכויות היתר שנתנו לו ומבקש לפנות לעפרון בן צחר ורק בהסכמתו המפורשת לקנות את השדה בכסף מלא.
וכאן מלמד אותנו אברהם את העקרון השני של "טובות ההנאה", מתנות תמימות לכאורה שנתנות לאדם בעל השפעה , ועל אף שכרגע לא נלוות דרישות לאותם מתנות, על השלטון למנוע טובות הנאה כגון אלו כדי שלא יווצר קשר לא תקין בין נותן הטובה לבין מקבלה.
ולכן מסרב אברהם לקבל את חלקת השדה במתנה, ומתעקש לשלם עליה, ולא זו בלבד הוא גם רוצה לשלם עליה ב"כסף מלא" את המחיר המלא של השדה ולא בהנחה מיוחדת לאנשים כמותו.
עפרון נענה לבקשתו של אברהם ונוקב במחיר אך נראה מהכתוב שהוא נוקב בו באופן פרטי "ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא".
וכאן מלמד אותנו אברהם אבינו ע"ה את העקרון השלישי "שקיפות", "וישקול אברהם את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר", ובהמשך "למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו".
אברהם מקפיד שכולם ידעו בדיוק כמה הוא שילם על השדה, ובזה הוא מדגים לנו מדוע חשוב שמנהיגי ציבור ינהגו בשקיפות מלאה ויפרסמו את הכנסותיהם ממקורות אחרים או את רכישותיהם וכדו' כדי לשמור עליהם מלהתפתות לכל מיני עסקאות לא כשרות שנתנות להם בגלל היותם בעלי השפעה.
לא זו בלבד , הכתוב מדגיש שאברהם שילם במטבעות שהם "עובר לסוחר", ובלשוננו במזומן ולא בצ'ק או בהתחייבות שאפשר אחר כך להעלים , ואף אחד לא ידע אם שילם באמת על השדה.
שלושת העקרונות הללו , "שוויון בפני החוק", "פיקוח על טובות הנאה", ו "שקיפות", נלמדים מתוך סיפור קניית המערה, והם אבן יסוד להסדרת יחסי ההון והשלטון במדינה ויצירת חברה מתוקנת וצודקת יותר.
הרב אשר סבג :רב קהילת הר המוריה, והגרעין התורני בראשל"צ מרכז
