הרב נתנאל אריה מלמד את תלמידיו תורה בימים, ומתסיס יינות ושיכר בלילות. כשיצריותו של חם והאסטטיקה של יפת נכנסים באהלי שם, רק יין טוב יכול לצאת מכל זה
צהרי יום שישי אביבי לפני כשלושים שנה, ואני בחור ישיבה צעיר מישיבת הגולן, פוסע בצעדים קלילים ובלב הולם במעלה הכביש הצר בפרדס חנה, העולה אל "הזקן", כדי לספר, להתייעץ ובעיקר "לדבר בלימוד".
"הזקן"- הרב יהושע יגל, ראש הישיבה האגדי שהצליח להנחיל לאלפי מדרשיסטים את מתיקות עומק הסברה התלמודית, היה דמות ייחודית ורחבת אופקים בעולם הלומדים. הייתי אז "יְשִיבֶה בוּּחְר" תמים, ולא יכולתי שלא לעמוד נדהם כשלפני נגלה ראש הישיבה הגדול, בפעם הראשונה כשהוא איננו רכון על תלמודו או עוסק בעניין חינוכי כלשהו. הוא פשוט עמד שם, סקל אבנים ועדר באדמת גינתו. נצרתי מראה זה בליבי, ולקח לי עוד שנים רבות עד שהצלחתי לחוש השלמה לגודל הנפלא שהיה במראה זה, שחיבר בהרבה יופי בין שמיים וארץ.
כמה שנים מאוחר יותר, עלתה ישיבת הגולן לשבות בין חומותיה של ירושלים בישיבת "הכותל". הייתה זו שבת קיצית, והשעה רבע לשלוש אחר הצהריים, איננה מן השעות הקלות לשמוע בה שיעור בעיון. אך מי זה לא יטריח את עצמו לשמוע, או בעצם אפילו רק לראות, את פניו של הרב נבנצאל המפיקות חום וטוב, חוכמה וצדקוּת.
נכנסנו דחוקים אל בית הרב, אשר קיבל את פנינו בעיניים מאירות. הרב לא החל את שיעורו עד אשר ראה כי לכל אחד מעשרות הבחורים היה מקום לשבת וכוס לשתות. ניסיתי להיות קשוב אל המתינות הדקדקנית והקולחת של השיעור, אולם לבי, מידי פעם, היה נתון למקומות אחרים.
עיני סקרו את מראהו ההדור והמרווח של הבית, רפרפו על חפצי הנוי שנחו להם בקפידה בנישות מעוצבות. הן בחנו את התמונות המודרניות על הקירות. ראיתי את הרב נבנצאל פעמים רבות בסמטאות העיר העתיקה, לומד בביהמ"ד כשהוא עטור תפילין, אך כבחור ישיבה לא היו לי אז הכלים לחבר בין דמותו הפְּרוּשִית לבין האסתטיקה, ההדר וטוב הטעם שקרנו מן הבית.
"שם חם ויפת" הן שלוש מהויות. שם מייצג את התוכן. חם את הרגשות והיצרים. יפת את היופי והאסתטיקה. מהויות אלו יכולות להיות נפרדות. הן עלולות אף להיראות מנוגדות וכאלה היוצרות דיסוננס פנימי בנפש, אך הן יכולות גם להשלים אחת את רעותה בצורה הרמונית. על יפת נאמר: "יפת א-להים ליפת וישכון באהלי שם, יפיותו של יפת יהא באהלי שם (מגילה ט, ב). כלפי חם ניתן לקרוא: "עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה ששאלו עיניו ולא נתן להם" (ירושלמי קידושין ד, יב).
אין יפות מהשורות המוריקות, הסדורות, של הכרמים המעטרים את מישורי הגולן. האשכולות עמוסי הפרי הארגמני המבצבץ בינות לעלווה, הם מחזה משובב נפש. אהבה ושעות עמל ויגיעה רבות משוקעות באשכולות הללו, בידיהם האמונות של כורמים ישראלים על אדמה טובה הנענית להם בעין יפה.
בתקופה זו, כשעונת הבציר בגולן עדיין בעיצומה, גם ה"קראשר" (מכבש להפקת יין) שבחצרנו עובד שעות נוספות. חברים רבים, בהם בני תורה ותלמידי חכמים, מוצאים עצמם מתפנים לשעה קלה ומצטרפים אלינו ליצירה טבעית ארץ-ישראלית נהדרת. הנכנס לביתנו בימים אלה שואף מלוא החזה ריח משכר העולה מן המרתף, בו תוססים יינות מיינות שונים. מי שחשקה נפשו יכול לרדת, לבחוש במשקה העז, לטעום קלות, להוסיף שמרים, חומצה טרטרית או ביסולפיט לשמירת רעננותו של התוצר.
לעיתים אני נעזר, בכוונה תחילה, בתלמידי הישיבה הצעירים. אחרי שיעור לילי פנימי, אי שם סמוך לחצות, הם נחלצים לעזור ולהתנסות. אני מודה להם, אך הם מודים לי שבעתיים. הם שואלים ואני מסביר במתינות, כמו היה זה שיעור בעיון, שיעור בכישורי חיים. מבחינתי זהו ריחה של הארץ הטובה, יופיו של העונג הכשר, ביטויה הייחודי של שמחת החיים, וחזרה אל הטבע הבריא והשלם. ובדור של תחייה, זוהי הדרך לחיבור וקשירת הקצוות, ומתכּוֹן להבשלת חיים צעירים, תוססים ורעננים, היונקים מקודש ושמחים בחיים שלמים ומלאים.
הרב נתנאל אריה הוא ר"מ בישיבת ההסדר "הגולן" בחספין ובעל יקב בוטיק "ארגמן" המייצר יינות קינוח ושיכר פירות
