אנו מחנכים את ילדינו לא רק באמצעים פדגוגים ישירים, אלא גם באמצעות דוגמא אישית. זו באה לידי ביטוי גם בתגובות של העוויית הפנים, תנועות הידיים, במקומות אליהם אנו בוחרים ללכת ואלה שאליהם אנו נמנעים מלהיכנס
הפרשה שלנו פותחת במסעות אברהם ומתארת את מסלולם בפרוט רב. תיאור מפורט זה נראה מיותר ומעורר את תמיהת המפרשים. תשובת הרמב"ן הידועה לתמיהה זו מטעינה את המסע הפרטי האישי של אברהם במטען לאומי. על פי הרמב"ן (בעקבות מדרש תנחומא) יש חשיבות בפרטים אלה מפני ש"מעשה אבות סימן לבנים". ובלשונו: "כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלושת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבוא לזרעו". כלומר, הקב"ה מעביר את האבות 'דמיון מודרך' על מנת לרמוז ולהודיע להם את אשר יקרה לזרעם בעתיד. ההסבר הזה עוקר את מעשי האבות מן ההקשר הריאלי הפשוט. והופך אותם סמל ומשל לתהליכים עתידיים.
המעשים הסמליים של האבות הם מצגת חיה, ייצוג ויזואלי של העתיד להתרחש. הסוד, המיסטיקה והמאגיה האופפים את הפרשה בעקבות המדרש הזה, מעוררים את הסקרנות ומעודדים אותנו להתאמץ ולפענח כל צעד ותנועה של אברהם על מנת להאיר התרחשות מאוחרת ולהבינה באמצעות הפריזמה הקוסמית.
הרמב"ן מוסיף עוד: "ודע כי כל גזירת עירין, כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון תהיה הגזירה מתקיימת על כל פנים". כלומר, לולא אברהם היה מקיים ברגליו את שעתיד לקרות לבניו, לא מובטח לבניו שהמעשים הללו יתקיימו גם בהם. גם כאן, המדיום – האמצעי – הוא עצמו גם המסר, ומעתה אין לומר שהקב"ה מגלה לאברהם רזים וצפונות, בעודו שומע פסיבי, אלא אברהם הוא שמאפשר בגופו את ההתרחשות העתידית.
הרעיון שכח מעשיו של אברהם עשוי להשפיע על בניו עד לרמת הפרטים של נקודות ציון גאוגרפיות טעון העמקה והבנה. אופן ההשפעה המיוחל של מעשי אברהם דומה ל"אפקט הפרפר". תנועה קלה שבקלות כתנועת כנפיו של פרפר יכולה בטווח הארוך לשנות ולהשפיע על מהלך חייה של מדינה שלימה. גם הסטה של רכבת ממסלולה מצריכה כח רב עד כי נראית בלתי אפשרית, אך אם נטה את המסילות שתחתיה מעט מעט, נוכל לגרום לשינוי עצום בכיוון התנועה של הרכבת שיתבטא לאחר שהרכבת תמשיך בנסיעתה מרחק גדול. מעשי אברהם ומעשיהם של האבות בכלל, הם בבחינת משק כנפי פרפר עדינות שבסופו של דבר יובילו את הרוח לכיוון המדויק. הם מסיטים את המסילה ומתווים את הכיוון. רכבת הדורות מתחילה בנסיעתה בכיוון זה. לכן, תגיע אל היעד המתבקש.
אפשר להסביר את המושג הזה גם באופן אחר. אברהם אבינו יוצק את תבניות החשיבה את הלך הרוח, ואת כיווני הזרימה התודעתית של עם ישראל, הוא זורע זרעים שהופכים כעין גנטיים. כפועל יוצא, לעם ישראל יש רפלקסים ייחודיים. עניינם בידיעה העמוקה של הנכון והראוי האלוקי. בשפת אמת רעיון זה מנוסח כך: "הנטיעה שנטעו האבות בכלל ישראל מתקיים בהם לעולם… ולכן נתאחזו במעשה אבותיהם".
מן ההסבר היותר פשוט של המהלכים הקוסמיים הללו, ניתן ללמוד גם הדרכה מעשית הנכונה לכל בית. מעשה אבות הם סימן לבנים מפני שהבנים מפנימים את הערכים הנובעים מהתנהגותם של אבותיהם. אין כאן רמז או סוד אלא תוצר פשוט. כל מעשה ולו הקטן ביותר של הורה ומחנך יש לו השפעה מרחיקת לכת ולדורות. ודוק, אנו מחנכים את ילדינו לא רק באמצעים פדגוגים ישירים, ולא רק באמצעות דרישות ותביעות. גם הדוגמא האישית אינה בהכרח כמות הזמן שאנו מקדישים ללימוד תורה וגמילות חסדים. הדוגמא האישית מתבטאת בתגובות של העוויית הפנים, בתנועות הידיים, במקומות שאליהם אנו בוחרים ללכת ואלה שאליהם אנו נמנעים מלהיכנס.
כל אלה הם אמצעים נסתרים 'חופשי בטן' להעברת מסרים מדור לדור. אלו גם מסירות את החשש שילדינו ילמדו מטעויות ומעשים לא עקביים, כי הקליטה היא דווקא של הטבוע, הנובע מעמקי הנפש.
מיכל טיקוצ'ינסקי היא ראש בית המדרש לנשים בבית מורשה
