החברה המערבית הפכה את נתינה לתרבות היפר-צרכנית שבה יחסים אנושיים מסתכמים ב"תן וקח"; תרבות המגדירה אנשים רק באמצעות מה שיש להם ומתבוננת בטבע רק לשם ניצול ותועלתניות. חג הסוכות מציע איזון חוזר תוך השלמת תהליך התשובה שהחל בחודש אלול
אחת המשמעויות של חג הסוכות, היא "חג האסיף", חג המציין את סיום העונה החקלאית המרכזית של השנה, באסיף של התוצרת אל הממגורות לפני בוא הגשם. קשה שלא להגזים בשמחת החקלאי (רוב הציבור בימים עברו) בחג זה, שבו אחרי שנה של עבודה קשה הכרוכה באי ודאות כלכלית, הוא זוכה למנוחה כשפרי עמלו מונח לפניו. דבר זה אף נרמז בפסוקים: "ושמחת בחגך. כי יברכך ה' בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח" (דברים טז). אולם חג הסוכות מנתב את שמחתו של החקלאי לנתיב נוסף, רחב ומעניין ביותר, המעביר מסר חשוב לכולנו.
קום והתהלך בארץ בתרמיל ובמקל
אחת המצוות המרכזיות בחג הסוכות היא נטילת ארבעת המינים. רבות נכתב על סמליותם של המינים המייצגים "טיפוסים " שונים בחברה הישראלית. אולם, הרמב"ם (מורה נבוכים, חלק ג', מ"ג) מציע גישה אחרת:
"והנראה לי בארבעה מינים שבלולב, שהם שמחה בצאתם מן המדבר, אשר היה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון, ומים אין לשתות, אל מקום האילנות נותני פרי והנהרות. ולקח לזיכרון זה הנאה שבפירות האדמה והטוב שבריחות, והיפה שבעלים והטוב שבעשבים גם כן, רצוני לומר ערבי נחל".
לפי הרמב"ם הלולב מסמל את המדבר בו הלכו בני ישראל בצאתם ממצרים. שלושת המינים האחרים מסמלים את רוב טובה של הארץ, המתנאה בפירות ובטוב שבריחות. הסתכלות זו מחלקת את ארבעת המינים לאיזור הגיאוגרפי בו הם גדלים. מי שינסה לכת בעקבות גישה זו מוזמן למסע בשבילי ארצנו, כאשר בכל חבל ארץ ילקט (חינם) את אחד המינים הגדל באותו אזור. כאמור, הלולב מסמל את המדבריות. הערבה צומחת על גדות הנחל. ההדס "ענף עץ עבות" גדל ביער, בעוד האתרוג, פרי עץ הדר, מקורו בגידולי השפלה. לקיטתם של ארבעת המינים בצורה שזה תהיה, ללא ספק, שונה מרכישתם כשהם ארוזים ומהודרים ליד הבית בכסף מלא.
כוכבים בחוץ
לאחר ששב היהודי משוט בארץ וארבעת המינים בידו, עדיין הוא איננו יכול להתרווח בביתו ו"לספור את הכסף" ( או את השיבולים). תה הוא נדרש להקים סוכה, מבנה ארעי, עשוי חומרים טבעיים, תחום בגודלו ובגובהו, שיכול להיות פתוח לרוח מהצדדים והכוכבים נראים בעדו ממעל . בסוכה זו יושב היהודי שבעה ימים עם כל משפחתו, ודווקא אליה הוא מזמין אושפיזין, אורחים סימבוליים ואמתיים כאחד, החולקים עמו את השפע.
חוויה זו של חיבור לטבע הפשוט של הארץ, תוך הנאה מריח הדסים והאתרוג, של משפחתיות צרופה ולילות שלווים תחת מרבד של כוכבים, מכוננים את יחסו של היהודי אל השפע החומרי. אכן, ישנה הנאה מן העושר, אך הנאה זו אינה משכיחה את הדברים החשובים באמת: משפחה, קהילה, טבע ואמונה. נדמה כי מסר זה רלוונטי עבורנו היום יותר מתמיד.
בספרו "ספר הקניון", מתאר הפילוסוף דניאל שליט את חברת ימינו כקניון ענקי: "ולכן הקניון הוא סמל ומשל לכל עולמו של האדם כיום. סגור מן הטבע שמתחתיו – האדמה, הנחלים, הימים, הצומח והחי, איתם נפגש האדם רק כמשאבים לניצול, בסרטי טבע, או בגני חיות. וכן הוא סגור מכל מציאות שמעליו, מכל מציאות שמעבר לו, ובוודאי מן המציאות הרוחנית, הבוראת, האלוהית, שאותה אין הוא יודע כלל"
שליט מתאר באופן ציורי את חוויית החיים בחברת השפע המודרנית. אנו נהנים מרמת חיים שאפיינה בעבר מלכים ורוזנים, אך לרמת חיים זו מוצמד תג מחיר: הפיכתנו לתרבות היפר-צרכנית המשטחת את היחסים האנושיים לכדי יחסי "תן וקח"; תרבות שבה אנו מוגדרים רק באמצעות מה שיש לנו ומבלבלת בין צרכים רוחניים לחומריים, תוך התבוננות בטבע בעיניים תועלתניות בלבד.
חג הסוכות מזמין אותנו להוציא את עצמנו מעולם זה, ולו לשבוע אחד. בסוכה נשכב על האדמה, נתבונן בכוכבים, נפגוש שכנים, נאזין לשקט וניזכר למה אנו כאן ומה האחריות הנובעת מכך.
עינט קרמר היא מנכ"לית עמותת טבע עברי הפועלת לקידום אחריות יהודית סביבתית
