העוף בישראל חלק ג' / צומת הגידין
האם בדיקת צומת הגידין אכן הופכת את העוף למהודר יותר מבחינת כשרות? האם המחיר היקר מוצדק, או משרת מטרות אחרות לגמרי?
מהי טריפה?
ישנן שמונה קבוצות של טראומות, או מחלות, המטריפות בעל חיים, ומהן נפרטים שבעים סוגי טריפות שנלמדו כולן במסורת "הלכה למשה מסיני". אין חובה מהתורה לבדוק את בעל החיים האם יש בו הטריפות הללו, וזאת על סמך החזקה שרוב בעלי החיים הם בריאים. יחד עם זאת, חכמים הצריכו בדיקה של טריפות מסוימות, מצויות יותר (מיעוט המצוי). החיוב נובע מכלל הקובע כי לא ניתן לסמוך על רוב במקום בו אפשר לבדוק ללא טרחה גדולה בבדיקה. (שו"ע יוד סימן לט ונושאי כליו שם )
הקדמה זו מביאה אותנו לאחת הבעיות המטריפות בעלי חיים, הנמצאת בצומת הגידים. צומת (מלשון צמה) הגידים נמצאת בחלק התחתון של השוק. הגידים המרוכזים באזור זה באים מן החלק העליון של הרגל. אם אחד הגידים באזור זה קרוע הרי שהעוף טרף. מכיוון שקשה לבדוק את גידי העופות, מאחר והם דקים מאד, נפסק להלכה שכל שינוי בצומת הגידים מטריף את העוף (שו"ע יו"ד נו, י, ברמ"א).
בעבר נהגו לבדוק את צומת הגידים רק בבקר, מכיוון שסוג זה של טריפה לא היה מצוי בעופות. יחד עם זאת, כל שינוי חיצוני ברגל הביא מיד להטרפת העוף. בשנים האחרונות נמצאו להקות של עופות עם אחוז ניכר של בעיות בצומת הגידים, ולאור זאת נשאלה שאלה האם מכאן ולהבא צריך לבדוק את צומת הגידים בעופות הנשחטים.
הפוסקים עמדו בפני דילמה לא פשוטה שנבעה מכך, שבחשבון כללי, אחוז העופות שנפסלו כטריפות בכל שנה לא היה יותר מ- 2% עד 3% מכלל העופות הנשחטים. נתון זה כולל את כל סוגי הטריפות, ולא רק מבעיות בצומת הגידים. מדובר בנתון נמוך שהביא חלק מהפוסקים לסבור כי אין כל חדש תחת השמש, ולכן אין צורך לבדוק את צומת הגידים שכן הבעיה נותרה בגדר מיעוט שאינו מצוי. (מנחת יצחק ח סה)
יחד עם זאת, כאשר בדקו נתונים של כל משלוח המגיע למשחטה, התברר כי ישנן להקות בעלי אחוזי טריפה גבוהים מאד. מקור הבעיה, כפי שצוין בראשית המאמר, הוא בוירוס או בבעיה גנטית. המשמעות היא שייתכנו הבדלים גדולים בין להקות המגיעות בזמנים שונים, ממשקים שונים. לאור זאת, היו פוסקים שטענו כי יש לבדוק את צומת הגידים בעופות אחד לאחד. (שבט הלוי ד פא)
הוראות הרבנות הראשית שנקבעו בנושא זה הן: בעופות המוגדרים ככשרים למהדרין (כך מצויין על האריזות של רוב העופות המגיעות מהמשחטות הגדולות בארץ) יש לבדוק את צומת הגידים באמצעות ראיה ומישוש חיצוני של הרגל, תוך כדי תנועת העופות במסוע המשחטה. נפסק כי אין צורך בפתיחת השוק ע"י חיתוך ובדיקה ידנית, וזאת מאחר שהבדיקה החיצונית הוכחה כיעילה מאד. בביקורות רבות שעשו רבני ועד הכשרות של 'צהר' נמצא כי הסיכוי לפספס בעיה בצומת הגידים בשיטה זו הוא פחות מחצי פרומיל (0.05%), ומדובר במיעוט קטן מאד ולא משמעותי מבחינה הלכתית. מכאן תמיהה גדולה על אלו המצריכים, בכל זאת, לבדוק את צומת הגידים בבדיקה פנימית לאחר חיתוך הרגל. מדובר בחומרה שאינה נצרכת, הבאה על חשבון צרכנים תמימים הנאלצים לשלם מחירים גבוהים על עופות שרק נדמים כמהודרים יותר. הבדיקה של צומת הגידים דורשת תוספת כוח אדם בהשגחה, היא איטית ומייקרת את העוף. ייקור העוף נסמך גם על פתיחת הרגל של העוף, הבולטת לעין הלקוח, ונותנת לו תחושה כי הוא מקבל מוצר מהודר המצדיק את מחירו הגבוה.
נציין כי ישנם פוסקים המחייבים את הרב המחמיר במקרים שההלכה מקילה, לשלם לבעלים את ההפסד שנגרם להם (דברי חיים א יו"ד ב). כמו כן נציין שיש מי שפסק שכאשר הרב מחמיר מעבר לדרישות ההלכה, עליו לומר לשואל שרוב הפוסקים מקילים והוא מחמיר (מנחת שלמה א מה).
למותר לציין שגופי הכשרות הפרטיים נוהגים ההיפך מכך.
פרסומים רבים בעיתונות החרדית המדווחים על אחוזי טריפות גבוהים במשחטות בהשגחת "הרבנות" ועדו אך ורק כדי לשרת מטרות שיווקיות של גופי כשרות פרטיים הנוקטים בחומרות אלו. אין בין הפרסומים ובין האמת ולא כלום. עובדה זו ניתנת לבדיקה בקלות במחשבי המשחטות, בכל עת ובכל שעה. כאמור, אין הבדל משמעותי באחוזים בין בדיקת צומת הגידים ע"י פתיחת הרגל לבדיקה החיצונית. ההבדל היחיד הוא הגידול בכוח האדם העובד בהשגחה ובייקור מחירו של העוף, לעיתים ללא כל פרופורציה לגידול בהוצאות.
הרב משה ביגל, רבה של מיתר ומרבני 'צהר'. לשאלות ניתן לפנות בדוא"ל: mbiegel53@gmail.com
