בשנים האחרונות צעירים רבים, המסיימים צבא, תרים אחר מסגרות חקלאיות בהן יוכלו להשתלב ולהתפתח. לא מדובר ב"עבודה מעודפת" או בחיפוש אחר "קריירה חקלאית". מדובר על תנועה ערכית המחברת אדם, ארץ, יהדות וציונות. "נטעים" היא אחת המסגרות שנענו לאתגר
"ארץ נקנית בחיים עליה, בעבודה וביצירה" (א.ד גורדון)
בשנים האחרונות אנו עדים למפגש מחודש ומעניין בין צעירים ישראליים לעבודת אדמה בארץ ישראל. המפגש עם האדמה מציע לצעירים הללו, אפשרות לחיפוש ולמידה אחר הקשר החי והפועם שבינם ובין ארצם. צעירים אלו לא מחפשים להיקרא בהכרח 'חקלאים'. הם גם לא מסמנים לעצמם "קריירה" עתידית בתחום. יחד עם זאת, הם בהחלט חשים כי האדמה טומנת בחובה רמיזה עתיקת יומין, שבכוחה לגלות להם, דבר או שניים, על עצמם. הם רוצים "לקנות" את הארץ מחדש, במושגים חדשים ובשפה מעודכנת. לא מדובר כאן בקניין במובן הרגיל של המילה, כי אם קניין נפשי- עצמי, הנולד תוך כדי שיח מרתק הנוצר בקרבת האדמה, פירותיה וגידוליה. כי החיים על האדמה לא מקנים רק בעלות על הקרקע. חוויית האדמה ממשיכה אף מעבר לעבודה וליצירה, כפי שכתב גורדון. היא מציעה משהו חדש הלקוח מהעבר, מתוך ה"לך לך" מבית ומולדת מוכרים אל עבר שדות רחוקים, מטעים, כרמים ופרדסים.
גורדון כותב עוד דבר מעניין מאד:
"אבל צריך בכלל, שיברא אל העבודה יחס של חיים, שהעבודה תוסיף טעם לחיים, והחיים יוסיפו טעם לעבודה"
למיטב הבנתי, גורדון מציע שעבודת אדמה ישראלית לא תיתפס רק כעבודת אדמה אלא גם כעבודת אדם. מאה שנה אחרי פטירתו של גורדון, דיאלוג זה מתהווה בצורה מודרנית במסגרות שונות ברחבי הארץ, בהן בוגרי צבא, שירות לאומי, חילוניים ודתיים, תרים אחר משק חקלאי שיאות לקבלם לעבודה באחד הענפים. תכנית "נטעים" בגולן, מבית היוצר של מדרשת מיצר, היא אחת מאותן מסגרות אשר השכילו לזהות תנועה זו, ויצרו כמענה תכנית ערכית המחברת צעירים לעבודת אדמה, כמסד ערכי לשיח עמוק וחי עם רגבי אדמתה של ארץ ישראל. בתכנית הצעירים הללו עוסקים גם בלימוד, המורכב מסוגיות יהודיות, ציוניות וחברתיות, כשהכל נעשה במסגרת של חיים קבוצתיים- שיתופיים ומעורבות קהילתית.
הרב קוק כתב:
"חפץ ד' הוא שיהיו דווקא נטועים על אדמתם נהנים מפרי יבולם איש תחת גפנו ותחת תאנתו ולא יתנו כל מעיינם בעניני כלכלה זולת עבודת אדמתם ויבולה"
חיינו מאז ועד עתה השתנו. החיים החקלאיים כבר אינם מצויים במרכז ההוויה, אלא מהווים מיעוט במרחב התעסוקה בחברה הישראלית. אולם, למרות זאת, משהו ייחודי כן נשתמר באופן בעבודה החקלאית. הערכיות העמוקה עודה שם, והמפגש הבלתי אמצעי עם האדמה, מאפשר לצעירים המגיעים מכל שכבות החברה הישראלית, להתחבר אליה מתוך האתגרים שעמל הכפיים החקלאי מזמן. אמנם חקלאות מודרנית אינה דומה לחקלאות בעבר. גם המלאכה החקלאית הפכה לחלק מהמשחק הכלכלי בכוחות השוק. למרות זאת, ביסודה, נותרה בחקלאות הזדמנות פז למפגש מופלא המזמן מסע חינוכי וקיומי. לאדם העמל, הקושר, מדלל, מדשן וקוטף, אין תחליף. למרות המיכון המשוכלל, עדיין חייב להיות אדם העומד בשדה ונוגע באופן חי וממשי בפלא תנובת הארץ.
הרצון המתעורר, הפלאי כל-כך, פוגש צעירים רבים המחפשים לשלב עם העבודה החקלאית לימוד בחבורה ובחברותא. זהו רצון שיש בו נחישות ללא בושה המבקש לברר את יסודות החיים שלנו, את יסודות זהותנו האישית, הלאומית, החברתית והיהודית.
כאמור, תכנית "נטעים" הינה אחת מכמה תוכניות דומות הנותנות כיום מענה רחב לתביעה זו, אך עדיין אין בכך די. הדרישה מהשטח לשותפות ליצירת שדרה חדשה של צעירים החווים יחד מסע אותנטי, ציוני, חלוצי משהו וגם יהודי, הולכת וגדלה כל העת.
"העבודה הישראלית מוכרחת היא להיות עכשיו, עולה כפורחת בארצנו הקדושה" (הרב קוק).
לו ידע הרב קוק, לו ידע…
שמוליק שוורץ הוא מנהל "נטעים"- תכנית לאומית חקלאית לבוגרי צבא ברמת הגולן
