כמו אותו איש עתי, שתפקידו לשלח את השעיר לעזאזל, היה זמני וקצוב, כך גם חיינו כולנו. מה התפקיד שלך? האם אתה 'סגור' עליו? האם החיים שלך מלאים, או מתעופפים להם ברוח?
השעיר המשתלח של יום היכפורים היה נשלח "ביד איש עתי המדברה" (ויקרא טז, כא). מהו "איש עתי"? הרשב"ם והרד"ק פירשו (שם): "ביד איש עתי – איש הבקי בדרכים ובמדברות ורגילין בכל עת ששולחין אותו". בגמרא נדרש: "איש עתי- שיהא מזומן" (יומא סו ע"ב). אותו איש עתי, שבדרך כלל היה כהן (משנה יומא ו, ג), היה מכין ומזמן את עצמו לביצוע תפקידו המיוחד. הוא היה לומד את הדרך, חושב על פתרונות לקשיים שעלולים להתעורר ובודאי היה מכין את עצמו נפשית ורוחנית למצווה ייחודית זו. גם אחרים היו מתכוננים ומלווים אותו, כפי שמתארת המשנה ביומא.
תיאור פעולותיו של אותו "איש עתי", שתפקידו זמני וממוקד, מלמדים אותנו מהי מוכנות למימוש הזמן. כל בני האדם הם מודל של אותו "איש עתי". החיים מלאים בתפקידים ויעדים, כשאת הזמן הנדרש לבצע אותם יש לתכנן ולארגן באופן המיטבי. הביצוע כולל פעולות מעשיות, אך גם כאלו רוחניות- ערכיות.
יש מצוות שלפני שמקיימים אותן, ולעתים אף לפני שמברכים את הברכה על קיומן, יש האומרים נוסח של "הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה". ההכנה וההזמנה העצמית, ממקדת את העושה בפעולת המצווה ומגדירה לו מה עומד להיעשות. החשיבה וההכנה המוקדמת עושה "סדר בראש". הרב אברהם דאנציג, בספרו "חיי אדם" (חלק א כלל סח סעיף כה), האריך בדבר ואף סיפר על עצמו: " 'שומר מצוה לא ידע דבר רע' (קהלת ח, ה), רצה לומר שמחויב כשירצה לעשות איזו מצוה לא יעשה אותה בחיפזון ובפתאום. רק שישמור וימתין ויתיישב בדבר היטב האיך יעשה … וזהו שיסדו לומר "הנני מוכן ומזומן לקיים"… וזהו 'הכון לקראת אלהיך ישראל' (עמוס ד, יב), רצה לומר שתכין עצמך מקודם ולא בפתע פתאום. וכבר בחנתי בנסיון שכאשר עשיתי מצוה בפתאום לא קיימתיה כראוי, לכן צריך ליזהר בזה". כלל זה נכון בקיום מצוות, אך לא פחות מכך בחיים בכלל.
בחג הסוכות נקרא במגילת קהלת: "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" (קהלת ג, א), ואחר פסוק זה רשימת פעולות שבני אדם כפרטים וכאומה עושים. את העת המוקצבת לכל אדם ולכל דור יש למלא בתוכן ובמשמעות. וכשנדרש להבליט פעולה מסוימת, יש להיערך ולהיות מזומנים ומוכנים לבצע אותה כראוי ובשלמות.
המודעות לזמניות ולזמן הקצוב, איננה שוללת הנאה או בילויים. בכל אלה יש אפילו ערך חיובי כשהם באין לשם צבירת כוחות, התבוננות או סידור המחשבות והרצונות. כאלו הם השבתות והמועדים, המאפשרים להפסיק את השגרה לטובת התבוננות בתוכן הזמן של כל איש בבחינת "איש עתי". "יראת ה' תוסיף ימים, ושנות רשעים תקצורנה" (משלי י, כז). כשלימים יש תוכן, כשיש בהם יראת ה' במובן של מילוי ערכים ועשיה חיובית, אזי הם מכפילים ומגדילים את כוחם וההשפעה וההשלכה שלהם גדלה ונמשכת לאורך דורות רבים. כשהימים ריקים, מלאים בהבל וריקנות, הם קצרים. כל אדם נולד עם כישורים ותכונות. לכל אחד יש תחומים בהם הוא מתמחה ומבין יותר, ואת אלו צריך לאסוף, ולהיות מזומנים ומוכנים לעשות את המיטב. החבירה עם אחרים שמכוונים לאותו ענין ומטרה, רק יגדילו ויעצימו את היכולת להשגת המבוקש.
הרב יהודה זולדן, מפקח מרכזי לתלמוד ותושבע"פ במינהל לחינוך דתי; מרבני 'צהר'
