רוני לטנר הוא אחד ממתנדבי 'צהר' בפרויקט "מתפללים יחד"ביום הכיפורים. יצחק חרוש הוא צבעי רהיטים, חבר קיבוץ געש. שניהם מספרים, כל אחד מנקודת מבטו, על חוויה של תפילה שהפכה לידידות ומפגשים מתמשכים בין חברי הקיבוץ לחבר'ה הדתיים מגוש עציון
"לפני שנה כששאלתי בצהר איפה אפשר להתנדב חיברו אותי ליצחק מקיבוץ געש", מספר רוני לטנר, משפטן בהשכלתו, איש חינוך ומאמן אישי המתמחה בילדים מאותגרי קשב וריכוז המתגורר באלעזר שבגוש עציון. "פרסמתי את קיומו של המניין במייל הישובי ובבית ספר שאני עובד בו והתארגנה קבוצה של כ- 35 אנשים. הבהרנו מראש לעצמנו כי אנו לא באים להחזיר אף אחד בתשובה, לא לומר לאף אחד מה לעשות , אלא רק לתת מעט מהאוירת יום הכיפורים. יצחק מהקיבוץ, שעמו יצרתי קשר, ארגן בבי"ס הדמוקרטי בגעש כיתת לינה לגברים וכיתה נפרדת לנשים. אולם הספורט הוסב לבית כנסת. במהלך התפילה סיפרתי סיפורים, נתתי הסברים וכולנו עשינו הכל כדי ליצור תחושת אחדות ביננו לבים חברי הקיבוץ, שהיו מעורבים בתפילה. הם פתחו את הארון, עלו לתורה ועוד. כך הפך יום הכיפורים ליום של קשר חם ומשפחתי. זה היה עוצמתי, אנשים התרגשו וחלקם באו וספרו כי המעמד מזכיר להם דברים ששמעו כילדים. אחד מחברי הקיבוץ נכנס רק כדי לראות שבאמת יש מניין בקיבוץ געש.
"שבוע לאחר יוכ"פ פנו אלינו מהקיבוץ כדי שנבוא גם לחג סוכות. הבאנו איתנו את סטיב רודן, חבר מוזיקאי, ויחד ישבנו, ניגנו ושרנו יחד שירים יהודיים, שירי ארץ ישראל, אריק קלפטון וביטלס. בחנוכה ביקשו שנחזור שוב וננגן עם החבר'ה של הקיבוץ בפאב שלהם. גם בפעם הזו הכל היה מדהים. כך נוצרו בכל פעם עוד ועוד קשרים, כאשר כל מפגש משמש גשר להזמנה הבאה. באחד הביקורים הגיעה הקבוצה שלנו לשבת עם הקיבוץ. אחד הנערים מהקיבוץ שבאותה שבת הייתה לו בר מצוה, עבר לפני התיבה יחד איתי. הוריו עמדו כשדמעות בעינהם. הייתה זו פעם ראשונה מאז נוסד הקיבוץ שהתקיים בו מניים בשבת. גם השנה נגיע עם חברים ונערים מאלעזר ואפרת ליום הכיפורים. בערב שלפני כן נערוך שיעור על הקשר שבין מוסיקה ויהדות ובמוצאי יום הכיפורים נערוך ערב שירה. גם הפעם זו חויה שאני מחכה לה"
משנה: "התפילה עשתה לכולנו טוב. הזכרונות העלו דמעות אצל רבים והתתרגשות מרצונם הטוב של האורחים שבאו אלינו הבהירו כי לא נחוץ יותר מזה" (יצחק חרוש, קיבוץ געש)
"בקיבוץ געש אין בית כנסת. לפני מספר שנים העלו כמה מחברי הקיבוץ את הרעיון לארגן תפילה ביום הכיפורים. רצינו לעשות ביום הזה משהו אחר, שיש לו קשר למסורת. כשהתחלתי לברר איך אפשר לקיים מניין, הפנו אותי ל'צהר' ששלחו אלינו קבוצה של אנשים מלאי נתינה ואהבה גדולה. רוני, שניהל את התפילה, הזכיר בכל פעם למתפללים באיזה עמוד אנחנו נמצאים בזכות הסבריו יכלו החברים לעקוב אחרי הטקסט. בזכות הסיפורים שסיפר היה להם מעניין והם בחרו להישאר בתפילות. שרנו הרבה שירים בתפילות, מה שאפשר להצטרף ולהרגיש חלק. אחד מותיקי הקיבוץ, שהגיע לבית הכנסת, החל לבכות כשתמונות ילדות חזרו אליו. הוא לא יכול היה להפסיק לבכות. היו רבים כמותו שהתרגשו עם דמעות . התפילה עשתה לכולנו טוב. במשך חודש לאחר יום הכיפורים עוד המשכתי לקבל מחמאות על התפילה. מי שלא הגיע בשנה שעברה, רוצה להגיע גם השנה. כך התפילה הפכה את יום הכיפורים ליום מיוחד עבורנו. אני לא חושב שיש קיבוץ שקיים תפילות יום הכיפורים ובחר שלא המשיך. זה עושה טוב לכולנו, והחברים שבאים אלינו כדי לעזור, עושים שליחות גדולה. הם באים עם אהבה ושמחה, וזה בעצם כל מה שצריך."
